מילה ביום. הלוואי ויכולתי להסתפק במילה ביום. מילה אחת שאבחר ואוציא החוצה. מילה שמשמעותה תהדהד בעולם. פרשנים ינסו לברר למה דווקא היא, משוררים יחברו לה ואיתה שירים. אבל בינתיים, עד שאהפוך למצומצמת, אני שופכת לריק הרבה יותר מדי מילים. שופכת יותר מרוב האנשים שאני מכירה. מילים לבטלה אבל גם לעבודה, חובה לציין.
יואל הרצברג לקח את ‘מילה ביום’ צעד אחד רחוק יותר והפך את חשבון האינסטגרם שלו לפרויקט ויזואלי שמקדיש עצמו למילה אחת ביום – בלי פרשנויות, בלי תוספות רק תמונה אחת ביום מהמרחב הציבורי. הפרוייקט כולו מוצג גם בפינטרסט.
כמו שאתם כבר יודעים, אני מאוד אוהבת פרוייקטים אישיים שמוציאים החוצה את השריטות החינניות שיוצרות את חיינו, וזו של הרצברג חביבה עליי במיוחד. אני מכירה את יואל המון שנים. פעם עבדנו יחד, והיום, העיר המשותפת בה אנו גרים, מפגישה אותנו בכל כמה שנים. כך, באופן טבעי, הפכנו חברים בפייסבוק ומאוחר יותר באינסטגרם. בימים האחרונים סיכם הרצברג שנה לפרויקט של “מילה ביום” ואני החלטתי להציג אותם – אותו ואת הפרויקט – בפניכם.
– הי יואל, תציג את עצמך
“אני נשוי + 2 בנים, חי ויוצר בעיקר בתל אביב. בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל לפני המון זמן (1991) וכבר הרבה מאד שנים מעצב אמנותי, בייחוד של סרטי קולנוע, אבל גם של פרסומות וטלוויזיה. אני מצלם מגיל צעיר ואפילו היתה לי מעבדה שחור לבן בבית, שבה ביליתי שעות עם ריחות הפיקסר והאור האדום. במשך שנים הסתובבתי עם מצלמה, מקפיא רגעים ומתעד אירועים. היום המצלמה בטלפון מהווה תחליף נוח לצילומים ספונטניים”. (לעוד עבודות של יואל).
– איך התחיל פרויקט “מילה ביום” והאם יש קווים בסיסיים שמנחים אותו?
“מה שהכי מבלבל במקצוע שלי זה המילה מעצב. זה נכון שאני מעצב סטים וסביבות ופריימים ותקופות היסטוריות ועולמות שלמים, אבל עיצוב ממש לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי במקצוע זה לספר סיפורים. אני מספר אותם באמצעים ויזואליים, אבל הכל מתחיל במילים.
“הפרוייקט התחיל מהרצון לבודד מילה, שהיא יחידת השפה הראשונית, הבסיסית והמצומצמת ביותר שקיימת, ולתת לה לספר סיפור עצמאי, גדול יותר, בלי להזדקק ליחידות תומכות שיוצרות משפט. אנחנו מוקפים במילים – על שלטים, על קירות, על אריזות, על מסכים, על בגדים – איפה לא.
“כצלם שמקפיא רגעים ומשעתק אותם, וכמעצב אמנותי שכל הזמן מנסה לספר סיפור על ידי עיצוב פריים אחד, זה היה פרוייקט אידיאלי שעושה שימוש בטקסט, בקונטקסט, צבע, קומפוזיציה, אור, קו וכל האלמנטים שמרכיבים פריים מצולם או מצויר. ההכרח לספר סיפור שלם במילה אחת ריתק אותי ואתגר אותי מבחינה ספרותית ואמנותית כאחד. אני אוהב אמנות מינימליסטית. מה יותר מינימלי ממילה יחידה?”.
– איך בוחרים את ה-מילה?
“לפעמים המילה נבחרת בגלל אירועי היום, כמו המחאה החברתית, הכיבוש, יומולדת, בחירות, אירוע תרבותי או יום שנה חשוב. לפעמים היא קשורה לחוויה אישית, לפעמים היא נבחרת בגלל צורה או צבע. יש מילים שנבחרות בגלל שהמשמעות שלהן בפריים מצחיקה או אירונית.
“בהתחלה הקפדתי לבודד מילה אחת בפריים שלם, אבל עם הזמן הצלחתי לגרום למילה שאני מעוניין בה לקפוץ החוצה גם כשיש מילים אחרות מסביב. אני מתנהל לי בחיי כרגיל ודולה את המילים על הדרך על ידי מציאת או יצירת המילה – כמו המילה ‘יאוש’, שהרכבתי מגפרורים שרופים, אחרי שראיתי את משה סילמן מצית את עצמו ועולה באש.”לעיתים קרובות בחירת המילה נעשית למטרת ביקורת חברתית או הצגת נקודת מבט פוליטית. אנחנו חיים במדינה רוחשת וגועשת ואני אדם מעורב ודעתן. בעזרת המילה ביום אני מנסה להעביר מסר ועמדה לקהל רחב יותר שנחשף לפרוייקט בפייסבוק או באינסטגרם. זו הדרך האישית שלי להלחם בעוולות”.
– מה תפקיד השפות בבחירת המילים?
“נולדתי בצרפת ואני דובר צרפתית מהבית. עברית היא השפה הראשית שלי. אנגלית רכשתי כילד ונער בארה”ב – רוב מה שאני קורא הוא באנגלית, מספרות ועד טקסטים מקצועיים ואקדמיים. ערבית היא שפה שאני מאוהב בה ולא שולט בה במידה מספקת, אבל שנת לימוד אחת באוניברסיטה במאה שעברה, יחד עם אינספור סרטים שאני מעצב שעוסקים בסכסוך ועבודה בישובים ערבים או עם צוות פלסטיני, נותנים לי בסיס ראשוני להבנה ושליטה בשפה. זה מאפשר לי לנוע בין ארבע השפות האלה, לפי צרכיי, פלוס עוד כמה על הדרך, כמו יידיש, ספרדית ורוסית.
“כשנכנס יורה להקרנה של בטמן בארה”ב וריסס צופים עם קלצ’ניקוב, המילה קלצ’ניקוב נבחרה באנגלית ורוסית. כשצילמנו סרט בשכם וקלקיליה, מטבע הדברים רוב המילים היו בערבית. לעומת זאת, כשאני נתקל במילה טובה, אני מצלם, לא חשוב באיזו שפה היא כתובה. אני חולה על שפות. אם יכולתי, הייתי לומד את כולן. כל אחת באה עם כאלה מטענים של היסטוריה ותרבות וספרות וחוכמת רחוב ספציפית לארץ המקור של השפה. אני מת על פתגמים, על התרבות שמאחורי המילה. מצד שני, טיפוגרפיה מרתקת אותי ומילה בנאלית עם טיפוגרפיה מדויקת או גרועה במיוחד יכולה ממש לעשות לי את היום”.
– עושה רושם שהתמונות צולמו במקומות מגוונים בארץ. מה הסיפור מאחוריהן?
“המילים צולמו בכל חלקי הארץ, בשטחי הרשות הפלסטינית ובחו”ל. בכל מקום שאני מגיע אליו – שם אני מצלם. אפשר לדעת בערך איפה אני נמצא לפי הצילומים, כי אני לעיתים רחוקות משתמש בצילומים ישנים.
“מטבע הדברים, רוב הצילומים הם מסביבת העבודה שלי ומסביבת המגורים. בגלל שאני משוטט בכל הארץ עם הסרטים שאני מעצב, אני אוסף מילים מכל מקום שאני מגיע אליו. המילה הראשונה, למשל, צולמה בבודפשט, שם צילמנו פרסומת. יום אחרי שחזרתי מניו יורק, כבר הייתי בעבודה בכפר קאסם, והמילה היתה בהתאם- משם”.
– האם תמשיך בפרויקט או שאתה עובר לפרויקט חדש?
“גם וגם. הפרוייקט ממשיך, כי אני מרגיש שעוד יש לי מה ללמוד ומה לספר. יש כל כך הרבה מילים סביבנו, שתמיד יהיה מה לצלם”.
– האם הפרויקט הזה יכול היה להתקיים בפלטפורמה שונה מזו של האינסטגרם?
“ברור שהפלטפורמה האינטרנטית היא זו שאיפשרה לפרוייקט לקבל אופי של בלוג יומי. על סט צילומים של הסרט האחרון אנשי הצוות ממש חיכו לראות מה תהיה המילה היומית. חלק הציעו לי הצעות, ניסו לנחש. אנשים שולחים לי צילומים של מילים שתפסו להם את העין. זה מגניב וכיף. את זה אתה לא מקבל מתערוכה בהלנה רובינשטיין – לא שאני אתנגד להציג גם תערוכה פיזית. זה מתבקש והכרחי.
התערוכה האינטרנטית שעשיתי בפינטרסט היא שלב ביניים, שמאפשר הצצה לגוף העבודות שהצטבר במהלך כל השנה הראשונה. אפילו המצאתי מילה לתערוכה כזו – תערוכו.נט, או webhibition באנגלית. אולי זה עתיד המוזיאונים?”.
– האם אתה עושה רק פרוייקטים אישיים או גם פרויקטים קבוצתיים?
“וואו, זו שאלה יפה. כל העבודה שלי זה פרויקטים קבוצתיים. זו המהות של סרטים. אני מגבש עכשיו פרויקט קבוצתי שאני לא יכול לפרט עליו כי הוא עדיין בשלבים מוקדמים, אבל הוא יקיף קבוצה של אנשים במקומות שונים בו זמנית. אני ‘מת’ על עבודת צוות. מה שהכי כיף לי בעבודה שלי זה המפגשים האנושיים והסיפורים השונים שאני נתקל בהם. אם אני אצליח להביא את אותה חוויה גם לאמנות שלי – מה רע?”.
(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-30.6.13)