[vimeo 81046550 w=500 h=281]

La ballade des Minimiam au pays du lait.The Ballad of Minimiam in the land of milk. from Javelle Pierre on Vimeo.

מה הסוד ההצלחה של תכניות האוכל בטלוויזיה? לי נדמה שהסוד טמון בהשלמה של הדמיון, כפיצוי על העדר ריח וטעם וכבר כתבתי על זה כאן. אבל יש מי שלוקח את האוכל לכיוון אחר ומשתמש בו כחומר גלם ומצע, שהופכים את הצילומים למשהו שונה לחלוטין.

בסוג הספציפי של צילומי המזון אליהם אתייחס כאן יש גישה ספציפית מאד לצילומי אוכל.בתמונות, סוגי המזון השונים משמשים כנוף טבעי ופורפורציונלי ומהווים סוג של תפאורה לסיטואציות מבוימות וקפואות בזמן ובמקום.

ראשית, הכירו את כריסטופר בופולי – אמן, כותב, צלם ויוצר סרטים מסיאטל שבארה”ב, שהגשים חלום ילדות והתחבר לעולם האנשים הקטנים. התוצאה מופיעה באתר היפהפה של עבודותיוולסדרה קוראים Genesis:

עכשיו הכירו בבקשה את Minimiam, האתר של זוג האמנים פייר ז’אבל ואקיקו רידה, זוג בחיים וצלמי אוכל ביומיום. הם מנהלים מ-2002 פרויקט שמרוכז באתר, כשלעיתים הם גם מנסים את כוחם בפרוייקטים גדולים יותר כמו שניתן לראות כאן:

מבולבלים? גם אני. זה פשוט נראה סיפור והבעה זהים לחלוטין, אבל בינינו, מה זה משנה? זה כל כך יפה ומקסים, שנניח להם לריב על פטנט וגניבת זכויות יוצרים או מי יודע מה.

באותה משפחה אבל מכיוון צילומי הנוף – לכאורה – קבלו את קארל וורנר, שמצלם בעזרת מוצרי מזון… נופים. כן, יש מי שמתפרנס גם מזה וככל שזה הזוי יותר, כך זה יפה יותר או מושך יותר או לפחות מושך תשומת לב.

וורנר האנגלי היה צלם בתחום הפרסום, שחיפש גיוון ומצא אותו דווקא בשווקים; מזון נראה לו דומה לדברים אחרים וכך החלו ה-Foodscape – צילומי נוף שונים, שמורכבים כל כולם ממוצרי מזון שונים. התוצאות המרהיבות משכו את המפרסמים ואחר כך הגיעו גם הספרים.

עכשיו תסבירו לי מה אתם חושבים ואיך יצאתם מהתמונות המרהיבות האלה? אני יצאתי עם הלם רציני בראש וקרקור רציני בבטן. בתאבון.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-19.1.14)