(פורסם לראשונה ב-5.8.12 באתר פידר ולאחר כנס אתר סלונה)

בשבוע שעבר התייצבו כ-400 בלוגרים ואנשי תקשורת בכנס Blogo של אתר סלונה. יותר מכל שאלה שנזרקה לחלל האוויר, הכותבים העצמאיים רצו לדעת מתי התחביב המענג שאימצו לעצמם גם יכניס כסף.

בלוג, למי שאינו מתמצא, הוא תחביב שהופך לבמה נוספת בה מתנהלים חייו של הכותב; בין אם זה בלוג אוכל, בלוג קולנוע או בלוג אישי – החיים שלך מתחלקים לחלק שאתה מחצין בבלוג ולשאר החיים. ממש כמו בחיים עצמם, הבלוג מזמן אינטראקציות ואירועים שעשויים אף לשנות חיים (ממש כמו במקרה של הבלוג פטיט אנגלז עליו כתבתי בעבר).

בין שלל הדוברים בכנס בלטה במיוחד סאלי וויטל, אשה אנגליה שבוקר אחד נתנה לבת שלה פליק לפנים. זה כמובן לא היה בכוונה אבל סאלי, כמו כל אמא, פיתחה באופן מיידי רגשות אשם. תחושת המצוקה והרצון לחלוק, גרמו לה לפתוח בלוג בשם Who’s the Mummy.

מהר מאד גילתה סאלי שהיא אינה לבד. כמוה, נשים רבות הפכו לאמהות ולאו דווקא איבדו את שמחת החיים או את העניין בהם. היא איגדה 4,000 אמהות בלוגריות למעין רשת חברתית של בלוגריות-אמהות והפכה אותן לקהילה. איך זה הפך לעניין שגם מכניס כסף? די מהר.

אמהות, זה חלום רטוב

4,000 נשים, שהן קהילה צרכנית חשובה מאד, ממוקדת ומאוגדות יחד – זה חלומו של כל מנהלמותג. “פגיעה ישירה” בקהל היעד, זה החלום הרטוב של כל מנהל שיווק והוא מזיע על כך רבות. סאלי הביאה להם את הכל במרוכז אל פתח דלתם וביקשה תמורה.

כך, האמהות הפכו לנסייניות וכותבות ביקורות על מוצרים ומשחקים וגם נתנו לילדים שלהן לנסות ולהתנסות. בהיות הבלוגריות עצמאיות, הן יכולות לכתוב ביקורת אמיתית שאינה תלויה בדבר. קהל הקוראים מאמין להן כ”קולו של העם”, המפרסמים מריצים עליהם קמפיינים והן הופכות לקובעות דעה מחוזרות.

מה יצא להן מזה? קבוצה של 4,000 נשים כמותן, ששותפות לתחושות, לדאגות ולסדרי העדיפויות המשתנים הפכה אותן לקהילה מלוכדת. במקום להרגיש כמו נשים שהשתעבדו לתפקיד שנחת עליהן, הן הפכו לכוח חברתי-צרכני, לא רק כאמהות אלא כנשים צעירות שמתעניינות גם בתרבות ולייף סטייל. לדברי סאלי, הפרופיל הממוצע שלהן הוא אישה בת 30 וקצת, חיה עם בן זוג ושני ילדים.

במקביל, סאלי החלה בדרוג האמהות מדי חודש – The TOTS 100. דירוג כזה, מלבד היותו אמוציונלי, הוא גם יעד מסחרי נדיר, כאמור. הדירוג יוצר תחרות יצרית בין הבלוגריות עצמן ומסמן אותן החוצה כמצטיינות יותר או פחות.

בקרוב בישראל?

סצינת הבלוגרים בארץ ענפה ועשירה, וגם בתחום ההורות והאמהות יש לא מעט כאלה, כמו2bmommy, אמא של ו-blingbling. שאלנו את ליאת ורדי-בר, בעלת הבלוג ‘בלינג-בלינג’ ומתמחה בשיווק לאמהות, מה דעתה על המודל האנגלי של וויטל: “קנאה. זה מה שהרגשתי כשהתוודעתי לראשונה לסאלי וויטל, האמא של פלי ושל who’s the mummy. קנאה מהולה בעצב קל שהתחלף בדרייב מטורף”.

לדבריה, “אני בלוגרית כמעט עשור, אשת שיווק ואסטרטגיה דיגיטליים כ-8 שנים ומזה שנתיים וחצי אני אמא לזואי ול’בלינגבלינג’. היום ברור לי יותר מתמיד: מאחורי כל מותג (מצליח או לא) עומדת אמא. זר לא יבין זאת”.

– איך עושים מאמהות כסף?

“לא הכלים המתקדמים ביותר לניטור שיחות ברשת יעשו את העבודה, וגם לא היועץ החתיך בן ה-30 ומשהו שלא יהיה לעולם בהריון או יטשטש סימני מתיחה – אימהות מדברות אימהית מדוברת ועל מנת להגיע אליהן, לתודעתן, לליבן, לשיח שלהן – אתם, משווקים יקרים צריכים ללמוד את השפה על דקויותיה ומאפייניה”.

“השינוי שסאלי אחראית לו הוא עצום. היא הפכה את האימהות הבלוגריות באנגליה (וכן יש גם כמה אבות!) מיחידות/בודדות ושקופות לקהילה מגובשת, אסטרטגית, חשובה, מובילה, נחשבת ונחשקת. היא גרמה לכך שכמעט כל מותג מוביל באנגליה חפץ ביקרה ו’בפייב סנט’ שלה כשהוא מעוניין לשווק לאימהות/הורים. היא עושה זאת בדרך המיוחדת לה, עם הומור (אנגלי אבל עדין) והרבה עקשנות, תוך שהיא ממצבת את קהילת האימהות הבלוגריות כיחידה עילית משמעותית ואסטרטגית (וזקוקה תמידית לשעות שינה)”.

“בזכות סאלי בעיקר הבנתי שאימהות וקריירה הולכים יחד פשוט בגלל שאימהות – זו הקריירה שלי. בקרוב בישראל”.

את המצגת שלה סיימה סאלי עם השקופית הבאה, שנראית לי כמתאימה גם לסיכום הדיון בנושא: