תחיל עם הערת אזהרה: משמיצי תל אביב מוזמנים לעבור לכתבה הבאה. אני כאן כדי לספר סיפור עירוני על מי שגר בעיר ואוהב לגור בה, וחושב שהחיים במקום הזה שווים כמעט כל מאמץ.
תושבי תל אביב מתמודדים בשנים האחרונות עם עיר תיירות שוקקת ויש סיבה – העיר יפתה והשתפצה, נחפרה ושוקמה. גנים ציבוריים ומרכזי קניות מושכים תיירות פנים, כמו גם בתי הקפה, המסעדות והברים בכל פינה. התוצאה הביאה לנסיקה לא הגיונית במחירי הנדל”ן ואחרי שחלק מהתושבים שרד את זה, מגיעה ההתמודדות עם הרחוב הישראלי המתוחזק בתיירות חוץ, תיירות פנים ומיליון איש שנכנסים לעבוד בעיר מדי יום ולבלות בה.
התוצאה – לא רק הכבישים ומקומות החנייה עמוסים, גם המדרכה הפכה למסלול מכשולים עליו מנסים כולם לקחת חזקה: אופנועים חונים, אופניים קשורים, מיכלי מיחזור לנייר, פלסטיק וטקסטיל, לוחות מודעות, מעצורי אבן, שלטי הכוונה ועוד ועוד. רק להולכי הרגל לא נשאר.
לא קל, אבל לתושבים יש ציפייה מוצדקת לאכיפה עירונית של מפגעים כאלה. העיר, שאינה מרחמת על תושביה, מתבקשת לפחות לעשות להם את החיים קלים יותר, כדי שיגדלו בעיר ילדים ויצמחו בה משפחות, בקיצור – שאפשר יהיה לחיות בה באופן נורמלי.
וכך, רק כדי להמחיש את המצב העגום של מדרכות תל אביב, הגיע הטור הזה של שלומי יוסף, שתהה מה עוד יכול לקרות בקרב בין מחני האופנועים לבין הילדים שלו על מדרכות העיר.
במעשה קסמים, באותו הזמן גיליתי את העמוד הפייסבוקי, “דרור רוצה לעבור“, שהקימה ליאת צבי בשם הבן הקטן שלה, דרור, והעגלה שלו, שמפלסים את דרכם בעיר הגדולה – משימה כמעט בלתי אפשרית, מסתבר.
– מי את ומי זה דרור?
“אני ליאת צבי, גרה בתל אביב ולא מתכוונת לעזוב אותה, אמא לשלושה ילדים – ילדה בת 9, ילד בן 7 ודרור בן השנה. אני פרסומאית מסחרית לשעבר (שותפה בגלר נסיס Leo Burnett) וכיום בעלת משרד לייעוץ ופרסום בתחום הסביבה – “הקלניקה”.
– מה זה “דרור רוצה לעבור”? מה השתנה בהתנהלות עם דרור, שלא התקיים ולא הפריע בילדים הקודמים?
“מרגע שהפכתי לאמא, קרי נהגת עגלה ברחובות העיר, התחלתי לסבול מהפקרות המדרכות. סלאלום בין פחי זבל, מתקני מחזור, אופניים חונים ונוסעים, קקי של כלבים, מכוניות חונות ואופנועים חונים ונוסעים – הכל רק לא הולכי רגל.”אבל החיים נמשכו וחוץ מלקטר לא עשיתי כלום. כשדרור נולד לפני שנה, וחזרתי לדחוף עגלה, נמאס לי סופית כי נדמה שהמצב הולך ומדרדר עוד יותר. לכן, פתחתי עמוד ל”דרור רוצה לעבור”, ובו אני מפרסמת בכל יום תמונה מחיינו על מדרכות תל אביב בתקווה שמישהו יעשה משהו”.
– למי הוא מיועד?
“העמוד מיועד לכל מי שרוצה שמדרכות תל אביב תהיינה מקום בטוח ונעים להולכי רגל גדולים וקטנים”.
– מה המטרה של הפרופיל?
“מאחר וזו שנת בחירות, אני מקווה שהעירייה תבין שאי אפשר להמשיך במצב כמו שהוא – אני מופתעת שעד היום עוד לא קרה אסון עם ילדים שיורדים לכביש בגלל שהם לא יכולים ללכת על המדרכה” (לפי הדברים שכתב שלומי, כאן למעלה, זה כבר כמעט קרה – ל.ז.).
– האם יידעת את העירייה? האם הגיבו לך?
“בכל יום אני מפרסמת תמונה אחת בשם “דרור רוצה לעבור” בעמוד הפייסבוק של העיריה. יש לי סבלנות”.
– האם יש לך גם רעיונות לפתרונות?
“אני לא זוכרת ערים משמעותיות בעולם, כפי שתל אביב רוצה להיות, שהמצב בהם אפילו דומה לשלנו. כיום החוק העירוני אומר שמותר לאופנועים לחנות על המדרכה כל עוד הם משאירים מטר ושלושים למעבר – אני לא חושבת שאופנועים צריכים לחנות על המדרכה בכלל אבל אם כן אז שיאכפו את החוק.
“כמו שכל נהג רכב יודע שאם יחנה על המדרכה סבירות גבוהה ש’יחטוף’ דו”ח, כך צריך כל רוכב קטנוע לחשוש ובגדול הם יודעים שלא נוגעים בהם. מתקני מחזור ניתן להטמין באדמה. בגדול זה עניין אכיפתי בעיקר”.
פניתי לעירייה לברר את תגובתה לגבי ההתנהלות פינוי מדרכות העיר תל אביב ושמירת הסדר במרחב הציבורי, הרוחש עגלות ילדים, קשישים וגם סתם הולכי רגל: “עיריית תל אביב-יפו פועלת בהתאם לחוק על מנת לשמור על הסדר ומבצעת באמצעות פקחיה מבצעי אכיפה יזומים או כמענה לקריאות הציבור על מנת להסיר כל מכשול, מתקן או מפגע הנמצא בשטח הרחוב ללא היתר.
“האכיפה נעשית על ידי הצבת דרישות, חלוקת קנסות ואף סילוק בפועל של המיטרד. בנוסף, פועלת העירייה להרחבת פריסת מתקני עגינת אופניים ובימים אלו החלה בהצבת מתקני עגינת אופניים בתוך החניונים העירוניים העיליים כך שלא יהוו מכשול במרחב הציבורי”.
אנחנו מחכים שהעירייה תגיב גם לתמונות שליאת מעלה בפייסבוק שלהם.
(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-7.7.13)