לפני כמה ימים נחשפתי לתיעוד של המלחמה הנמשכת בסוריה. התסכול מייאש עד מאוד מול תמונות ההרס, הזוועה, השנאה בעיניים ושוב אותם פליטים אומללים, הפעם ממש כאן, מעבר לגדר.

מלחמות מעצבות מציאות. מלחמות עיצבו את ההיסטוריה. מחלקן אין סיכוי לקבל עדות אלא להפעיל את הדמיון, בהתאם לדימויים המקובלים, אבל אחרות תועדו באופן כזה שהשאיר דימויים טבועים בזיכרון הקולקטיבי. למשל, אם תשאלו אנשים מה הם רואים בדמיונם כשמוזכרת מלחמת האזרחים בספרד, קרוב לוודאי שהתמונה של רוברט קאפה היא הזכורה מכולן.

יש להן, לתמונות משדה הקרב, את היכולת להנגיש לאדם בעורף את מראה שדה הקרב. ההרואיות שנקשרה ככתר, כדי להצדיק את האובדן והרס, מאבדת מכוחה לנוכח צילומי הזוועה. הכל הופך טריוויאלי עד מבעית.

בתחילת חודש נובמבר חגגו בארה”ב את יום הווטרנים – ותיקי המלחמות לדורותיהם. לכבודם העלו באתר מגזין הוושינגטון פוסט, פרוייקט של צלמי מלחמות מכל העולם שהפכו בהנפת עדשה לחלק אינטגרלי מהמלחמה עצמה. כדרכם של אמריקאים (ממש כמו ישראלים, אגב), המשוכנעים שהם מרכז היקום, מחצית הצלמים בפרוייקט צילמו את מלחמת האזרחים האמריקאית והאחרים באים ממלחמות מודרניות בכל העולם.

צילום המלחמות התחיל במלחמת האזרחים האמריקאית. הראשון שצילם את המלחמה על קרביה המדממים וגופות לוחמיה שטרם פונו משדה הקרב. למי שרגיל לצילומים בזמן אמיתי משדות הקרב בקצה השני של העולם – כל זה נראה טבעי, אבל הטכנולוגיה באותם ימים עשתה את כל הפעולה להרואית במיוחד.

מתיו בריידי (1823-1896) הוא אולי המפורסם מכל צלמי המלחמה. הוא צילם בעצמו או בעזרת עוזרים, וצילומיו היו בעצם הראשונים שהנגישו את שדה הקרב לקהל. יש אנשים שהבינו את משמעות שדה הקרב לראשונה, מצילומיו של בריידי. ההתעקשות על תחום זה גרמה לו לפשוט את הרגל כמה וכמה פעמים. הוא רצה שהקונגרס האמריקאי יקנה ממנו את האוסף. ב-1875 הוא קיבל מהקונגרס 25,000 דולר עבורו.

ג’יימס נאכטוויי – במשך כ-4 עשורים תיעד רגעים אישיים בים האכזריות והצער של מלחמות מסביב לעולם; אל סלבדור, לבנון, אפגניסטן, עירק, סומליה, בוסניה ואפילו ברשות הפלסטינית. תמונותיו התפרסמו במגזין טיים, בתערוכות שונות בעולם ובספר שהוציא לאור.

ג’יימס גיבסון (1828-1905) הוא צלם נוסף ממלחמת האזרחים בארה”ב שצילום שלו משדה הקרב בגטיסברג הימם אותי ממש:

גם התמונה הזו של טימותי אוסאליבן, שהיה עוזרו של מתיו בריידי וצילם כאן את הגופות שנותרו בשדה הקרב בגטיסברג:

לסיום, במדינה בה הצבא תופס מקום מרכזי כל כך יש צלמי צבא ומלחמה רבים אבל היחיד שמצליח לרגש אותי, גם בתמונות שלו המתעדות לוחמים, פצועים ואימוני קרב, הוא זיו קורן (הקליקו לגלריית התמונות שלו), האיש שהמילה פחד אינה מוכרת לו. התוצאה חדה וריאליסטית, אסתטית וכמעט הירואית.

בפרוייקט יש עוד לא מעט תמונות; שווה לכם להיכנס ולראות בעצמכם:

(עלה לראשונה ב-feeder.co.il ב-8.12.13)