סטייל בכל גיל – אופנה לא לצעירים בלבד

1
מתוך ה-Sartorialist

אופנה הוא תחום שהאינטרנט עושה עמו חסד; לא עוד טרנדולוגים בלבד, שיקבעו מה תלבשו ומתי, לא עוד תכתיבים של מעצבי על בלתי אפשריים. מעתה אופנת הרחוב מכתיבה את הלך הרוח והצורה בה אנחנו נראים.

אם פעם אפשר היה לזהות בעולם אנשים לפי דרך לבושם ("אלה? ישראלים בטוח. תראה את הסנדלים התנ"כיות") היום צעירי כל העולם המערבי נראים פחות או יותר אותו הדבר.

הראשון שעשה את זה היה סקוט שומן, עליו כתבנו בעבר. שומן עבד בתחום האופנה וגרס שהאופנה המעניינת האמיתית נמצאת מתחת לבית שלו, ברחוב הניו יורקי. הוא הקים את בלוג אמנות הרחוב הראשון ברשת והשאר – היסטוריה. כיום הרשת מלאה במאות בלוגים של אופנת רחוב מכל העולם. מאז כניסת אינסטגרם לתמונה, אופנה ברשת היא עניין שבשגרה.

זה לא וינטג', זו הסבתא שלי

אבל את עיקר צילומי אופנת הרחוב תופסים אנשים צעירים מאד בדרך כלל, באופן טבעי, בעולמנו המודרני – רק צעיר זה יפה.

לאחרונה מתגלים סימנים של התפכחות וגילוי מחדש; ראשון היה אותו סקוט שומן, שהעלה בבלוג שלו תמונות של אנשים מבוגרים למדי – גברים ונשים – שנתפסו בעדשה שלו מלאי שיק, ממש כאחרוני הדרדקים.

2
מתוך ה-Sartorialist
3
מתוך ה-Sartorialist
4
מתוך ה-Sartorialist

אחר כך התוודעתי לארי סת' כהן והבלוג שלו – Advanced Style. גם כהן, כמו שומן, הוא ניו יורקי והוא עושה כבוד, לדבריו, לאנשים המנוסים ולבני השיער סביבנו. הוא אפילו הוציא לאור ספר של תמונות מהבלוג שלו.

5
לארי סת' כהן – Advanced Style
7
לארי סת' כהן – Advanced Style
6
לארי סת' כהן – Advanced Style

לאחרונה גיליתי שגם באינסטגרם מתנהל חשבון של אזרחים ותיקים, המתלבשים באופן שיקי ואופנתי. למשתמש קוראים ברשת האינסטגרם fashiongrandpas@ את הבלוג מנהלת בחודשים האחרונים כריסטינה בלצ'ר, יחצ"נית אופנה ניו יורקית, כמה לא מפתיע. היא מעלה רק תמונות של גברים והתוצאה מקסימה. נשאלת השאלה, מה קורה בגיל השלישי בניו יורק?

8
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas
9
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas
10
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas
11
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-26.3.14)

 

 

מודעות פרסומת

הכירו את שוקו, הכלב שמצטלם עם אמנות רחוב בלונדון

1
צילום: גילי יובל

שוקו הוא חבר. הוא הכלב של ג' וג' אבל ביום החתונה שלהם, אחרי שאנשים הבטיחו לדאוג לשוקו אבל מצאו עצמם שתויים מדי על רחבת הריקודים, הבטחתי לזוג שאדאג ששוקו יצא ויטייל ויאכל עד שישובו. וכך, שוקו ואני התקרבנו.

שוקו הוא כלב חמוד מאוד ועירוני מאוד. הוא אוהב לצאת ולטייל בשכונתו ובגינת הכלבים בגן מאיר בתל אביב. ג' (זו היפה משני ה-גימלים) זיהתה את הפוטנציאל הטמון בצעיר על ארבע, והחליטה להנציחו על רקע יצירות אמנות רחוב עירוניות, בהן משופעת השכונה שלהם.

התוצאה, שהועלתה לרשתות החברתיות, גררה תגובות חיוביות מאוד והתוצאה היתה עוד תמונות ועוד פוזיציות של שוקו. לפני כמה שבועות עברה משפחתו של שוקו ללונדון. שוקו צויד במעיל מתאים וג' ממשיכה לתעד אותו ברחבי הממלכה, לשמחת עדת המעריצים ששוקו סוחב אחריו.

ביקשתי מג' לספר לנו על פרויקט "שוקו מקדם אמנות רחוב בעולם".

שוקו הוא חבר. הוא הכלב של ג' וג' אבל ביום החתונה שלהם, אחרי שאנשים הבטיחו לדאוג לשוקו אבל מצאו עצמם שתויים מדי על רחבת הריקודים, הבטחתי לזוג שאדאג ששוקו יצא ויטייל ויאכל עד שישובו. וכך, שוקו ואני התקרבנו.

שוקו הוא כלב חמוד מאוד ועירוני מאוד. הוא אוהב לצאת ולטייל בשכונתו ובגינת הכלבים בגן מאיר בתל אביב. ג' (זו היפה משני ה-גימלים) זיהתה את הפוטנציאל הטמון בצעיר על ארבע, והחליטה להנציחו על רקע יצירות אמנות רחוב עירוניות, בהן משופעת השכונה שלהם.

התוצאה, שהועלתה לרשתות החברתיות, גררה תגובות חיוביות מאוד והתוצאה היתה עוד תמונות ועוד פוזיציות של שוקו. לפני כמה שבועות עברה משפחתו של שוקו ללונדון. שוקו צויד במעיל מתאים וג' ממשיכה לתעד אותו ברחבי הממלכה, לשמחת עדת המעריצים ששוקו סוחב אחריו.

ביקשתי מג' לספר לנו על פרויקט "שוקו מקדם אמנות רחוב בעולם".

2
צילום: גילי
3
צילום: גילי יובל

"מאז, בכל בוקר בו ירדנו לטיול, חשבתי לחפש גרפיטי אחר ולצלם את שוקו מתייחס אליו בצורה כלשהי. הנה כמה דוגמאות אהובות":

4
צילום: גילי יובל
5
צילום: גילי יובל
6
צילום: גילי יובל
7
צילום: גילי יובל
8
צילום: גילי יובל

"הפתיע אותי הוא שכל הגרפיטי הזה היה ברדיוס של רבע קילומטר מהדירה שלי. כל הזמן גיליתי עוד ועוד יצירות של אמנות רחוב. הצילומים הפכו לסדרה וכך גם זיהו אותה. הוספתי את התגית dogstreetarttlv באינסטגרם כדי שכל התמונות יהיו מרוכזות במקום אחד.

"מפתיעה הדינמיות של אמנות הרחוב בתל אביב – מישהו מצייר גרפיטי. באה העירייה וצובעת בלבן, ואחרי יומיים כבר יש שם יצירה חדשה. רק בהאשטאג שנקרא #מדרגותלביאליק, שהוספתי בהמשך, אפשר לראות באותה פינה 5-6 יצירות שונות. פינה אהובה נוספת היא ברחוב פינסקר 13, שם יש קיר שהולך ומתמלא בעוד ועוד יצירות של אמנות רחוב:

9
צילום: גילי יובל
10
צילום: גילי יובל

– מה התגובות לתמונות?

"אנשים מאוד אוהבים; יש משהו בהבעות פנים של הכלב שהן מצחיקות, ממיסות ומעוררות רגשות חיוביים. לא אני המצאתי את זה, יעידו אלפי חתולים ברחבי הרשת. עם הזמן נוספו לשוקו עוקבים, חלקם אמני רחוב מרחבי העולם, ויש קהילת עוקבים די קבועה שלפעמים אפילו המליצה לנו על לוקיישנים מעניינים ברחבי תל אביב.

"אמנות רחוב היא מאד נגישה, הומוריסטית ובגובה העיניים, גם אם מדובר במסרים חתרניים. זאת לא יצירה במוזיאון או בגלריה שבה המצלם רק מתעד את היצירה שמולו או עושה selfie על רקע היצירה. כאן היתה לי ולשוקו אפשרות להגיב ליצירה, לשחק איתה, ליצור מסר קצת חדש ממסר קיים".

– האם חשבתם לעשות תערוכה?

"היה לי רעיון להעמיד תערוכה שבה התמונות של שוקו יימכרו וכל ההכנסות יתרמו לעמותה הפועלת למען אימוץ כלבים שבעליהם זנחו אותם או 'צער בעלי חיים' וכדומה. רציתי לפנות לחברות מזון לחיות, שיהיו ספונסריות אבל כאמור לא עשיתי עם זה דבר ברמה המעשית. אשמח להעמיד תערוכה למען מטרה כזו בעתיד".

– איך השפיע המעבר לאי הבריטי על דוגמן הבית?

"אין ספק שקר לו יותר. והאמת היא שבשבועיים שאנחנו פה אנחנו די מתקשים למצוא אמנות רחוב. בתל אביב הרחוב זועק מסרים מכל צורה וסוג – מחאתיים, מצחיקים, חתרניים, ונדליסטיים. ואילו בלונדון הרבה יותר נקי, ממוסד, מאורגן.

"למדנו שאמנות רחוב אמיתית צריך לחפש בשביל למצוא, ואני בטוחה שנמצא פה לוקיישנים מעולים בין מסילות רכבת לחצרות אחוריות של בניינים. בינתיים גם יצרנו האשטאג חדש לתמונות מלונדון dogstreetartldn.

– איך את מצליחה להעמיד אותו והוא ממשיך לעמוד שם?

"אני חייבת להגיד שהוא מתורגל ומתנהג כמו דוגמן מקצועי. אני מוצאת גרפיטי, אומרת לו "שב", הוא מתיישב, 'דופק' כמה מבטים וזהו ממשיכים הלאה. הכלב יודע לעבוד.

"בהתחלה היו כל מיני נסיונות לביים אותו, אבל לא רציתי שהטיולים שלנו יתחילו להיות סיוט עבורו. בתמונה הזו, למשל, ראיתי צורת לב שהיתה גבוהה יחסית אליו. אז לקחתי חמאת בוטנים וחטיף כלבים והדבקתי לו על הקיר שייראה כאילו הוא מחפש אחרי הלב:

11
צילום: גילי יובל

"את הגרפיטי הבא היה קצת יותר קשה לצלם בגלל הגובה, אז סחבתי סולם ועליו הלבשתי קרטון ואת הכל השענתי על הקיר כדי שתצא לי תמונה סבירה פחות או יותר:

12
צילום: גילי יובל

"אני משתדלת לא לעשות את זה הרבה כי הוא כלב קטן ודברים לא יציבים מפחידים אותו".

והנה כמה תמונות של שוקו בלונדון. תעקבו אחריו – אתם תתאהבו:

13
צילום: גילי יובל
14
צילום: גילי יובל

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-12.1.14)

 

 

יואל הרצברג מציג: מילה אחת ביום

1
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

מילה ביום. הלוואי ויכולתי להסתפק במילה ביום. מילה אחת שאבחר ואוציא החוצה. מילה שמשמעותה תהדהד בעולם. פרשנים ינסו לברר למה דווקא היא, משוררים יחברו לה ואיתה שירים. אבל בינתיים, עד שאהפוך למצומצמת, אני שופכת לריק הרבה יותר מדי מילים. שופכת יותר מרוב האנשים שאני מכירה. מילים לבטלה אבל גם לעבודה, חובה לציין.

יואל הרצברג לקח את 'מילה ביום' צעד אחד רחוק יותר והפך את חשבון האינסטגרם שלו לפרויקט ויזואלי שמקדיש עצמו למילה אחת ביום – בלי פרשנויות, בלי תוספות רק תמונה אחת ביום מהמרחב הציבורי. הפרוייקט כולו מוצג גם בפינטרסט.

כמו שאתם כבר יודעים, אני מאוד אוהבת פרוייקטים אישיים שמוציאים החוצה את השריטות החינניות שיוצרות את חיינו, וזו של הרצברג חביבה עליי במיוחד. אני מכירה את יואל המון שנים. פעם עבדנו יחד, והיום, העיר המשותפת בה אנו גרים, מפגישה אותנו בכל כמה שנים. כך, באופן טבעי, הפכנו חברים בפייסבוק ומאוחר יותר באינסטגרם. בימים האחרונים סיכם הרצברג שנה לפרויקט של "מילה ביום" ואני החלטתי להציג אותם – אותו ואת הפרויקט – בפניכם.

– הי יואל, תציג את עצמך

"אני נשוי + 2 בנים, חי ויוצר בעיקר בתל אביב. בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל לפני המון זמן (1991) וכבר הרבה מאד שנים מעצב אמנותי, בייחוד של סרטי קולנוע, אבל גם של פרסומות וטלוויזיה. אני מצלם מגיל צעיר ואפילו היתה לי מעבדה שחור לבן בבית​​, שבה ביליתי שעות עם ריחות הפיקסר והאור האדום. במשך שנים הסתובבתי עם מצלמה, מקפיא רגעים ומתעד אירועים. היום המצלמה בטלפון מהווה תחליף נוח לצילומים ספונטניים". (לעוד עבודות של יואל).

– איך התחיל פרויקט "מילה ביום" והאם יש קווים בסיסיים שמנחים אותו?

"מה שהכי מבלבל במקצוע שלי זה המילה מעצב. זה נכון שאני מעצב סטים וסביבות ופריימים ותקופות היסטוריות ועולמות שלמים, אבל עיצוב ממש לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי במקצוע זה לספר סיפורים. אני מספר אותם באמצעים ויזואליים, אבל הכל מתחיל במילים.

"הפרוייקט התחיל מהרצון לבודד מילה, שהיא יחידת השפה הראשונית, הבסיסית והמצומצמת ביותר שקיימת, ולתת לה לספר סיפור עצמאי, גדול יותר, בלי להזדקק ליחידות תומכות שיוצרות משפט. אנחנו מוקפים במילים – על שלטים, על קירות, על אריזות, על מסכים, על בגדים – איפה לא.

"כצלם שמקפיא רגעים ומשעתק אותם, וכמעצב אמנותי שכל הזמן מנסה לספר סיפור על ידי עיצוב פריים אחד, זה היה פרוייקט אידיאלי שעושה שימוש בטקסט, בקונטקסט, צבע, קומפוזיציה, אור, קו וכל האלמנטים שמרכיבים פריים מצולם או מצויר. ההכרח לספר סיפור שלם במילה אחת ריתק אותי ואתגר אותי מבחינה ספרותית ואמנותית כאחד. אני אוהב אמנות מינימליסטית. מה יותר מינימלי ממילה יחידה?".

13
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– איך בוחרים את ה-מילה?

"לפעמים המילה נבחרת בגלל אירועי היום, כמו המחאה החברתית, הכיבוש, יומולדת, ​​בחירות, אירוע תרבותי או יום שנה חשוב. לפעמים היא קשורה לחוויה אישית, לפעמים היא נבחרת בגלל צורה או צבע. יש מילים שנבחרות בגלל שהמשמעות שלהן בפריים מצחיקה או אירונית.

"בהתחלה הקפדתי לבודד מילה אחת בפריים שלם, אבל עם הזמן הצלחתי לגרום למילה שאני מעוניין בה לקפוץ החוצה גם כשיש מילים אחרות מסביב. אני מתנהל לי בחיי כרגיל ודולה את המילים על הדרך על ידי מציאת או יצירת המילה – כמו המילה 'יאוש', שהרכבתי מגפרורים שרופים, אחרי שראיתי את משה סילמן מצית את עצמו ועולה באש."לעיתים קרובות בחירת המילה נעשית למטרת ביקורת חברתית או הצגת נקודת מבט פוליטית. אנחנו חיים במדינה רוחשת וגועשת ואני אדם מעורב ודעתן. בעזרת המילה ביום אני מנסה להעביר מסר ועמדה לקהל רחב יותר שנחשף לפרוייקט בפייסבוק או באינסטגרם. זו הדרך האישית שלי להלחם בעוולות".

17
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– מה תפקיד השפות בבחירת המילים?

"נולדתי בצרפת ואני דובר צרפתית מהבית. עברית היא השפה הראשית שלי. אנגלית רכשתי כילד ונער בארה"ב – רוב מה שאני קורא הוא באנגלית, מספרות ועד טקסטים מקצועיים ואקדמיים. ערבית היא שפה שאני מאוהב בה ולא שולט בה במידה מספקת, אבל שנת לימוד אחת באוניברסיטה במאה שעברה, יחד עם אינספור סרטים שאני מעצב שעוסקים בסכסוך ועבודה בישובים ערבים או עם צוות פלסטיני, נותנים לי בסיס ראשוני להבנה ושליטה בשפה. זה מאפשר לי לנוע בין ארבע השפות האלה, לפי צרכיי, פלוס עוד כמה על הדרך, כמו יידיש, ספרדית ורוסית.

9
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

"כשנכנס יורה להקרנה של בטמן בארה"ב וריסס צופים עם קלצ'ניקוב, המילה קלצ'ניקוב נבחרה באנגלית ורוסית. כשצילמנו סרט בשכם וקלקיליה, מטבע הדברים רוב המילים היו בערבית. לעומת זאת, כשאני נתקל במילה טובה, אני מצלם, לא חשוב באיזו שפה היא כתובה. אני חולה על שפות. אם יכולתי, הייתי לומד את כולן. כל אחת באה עם כאלה מטענים של היסטוריה ותרבות וספרות וחוכמת רחוב ספציפית לארץ המקור של השפה. אני מת על פתגמים, על התרבות שמאחורי המילה. מצד שני, טיפוגרפיה מרתקת אותי ומילה בנאלית עם טיפוגרפיה מדויקת או גרועה במיוחד יכולה ממש לעשות לי את היום".

– עושה רושם שהתמונות צולמו במקומות מגוונים בארץ. מה הסיפור מאחוריהן?

"המילים צולמו בכל חלקי הארץ, בשטחי הרשות הפלסטינית ובחו"ל. בכל מקום שאני מגיע אליו – שם אני מצלם. אפשר לדעת בערך איפה אני נמצא לפי הצילומים, כי אני לעיתים רחוקות משתמש בצילומים ישנים.

"מטבע הדברים, רוב הצילומים הם מסביבת העבודה שלי ומסביבת המגורים. בגלל שאני משוטט בכל הארץ עם הסרטים שאני מעצב, אני אוסף מילים מכל מקום שאני מגיע אליו. המילה הראשונה, למשל, צולמה בבודפשט, שם צילמנו פרסומת. יום אחרי שחזרתי מניו יורק, כבר הייתי בעבודה בכפר קאסם, והמילה היתה בהתאם- משם".

8
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום
12
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– ​​האם תמשיך בפרויקט או שאתה עובר לפרויקט חדש?

"גם וגם. הפרוייקט ממשיך, כי אני מרגיש שעוד יש לי מה ללמוד ומה לספר. יש כל כך הרבה מילים סביבנו, שתמיד יהיה מה לצלם".

– האם הפרויקט הזה יכול היה להתקיים בפלטפורמה שונה מזו של האינסטגרם?

 "אינסטגרם לחלוטין בר החלפה. זו פלטפורמה נוחה ומיידית, אבל למען האמת, הפורמט הרבוע לא אידיאלי למילים. זה אחד האתגרים, אבל לא זה שבזכותו הפרוייקט חי. הרבה לפני האינסטגרם הייתי מאד פעיל בפליקר וזה פרוייקט שהפליקר תפור עליו. גם פייסבוק מספיק.

"ברור שהפלטפורמה האינטרנטית היא זו שאיפשרה לפרוייקט לקבל אופי של בלוג יומי. על סט צילומים של הסרט האחרון אנשי הצוות ממש חיכו לראות מה תהיה המילה היומית. חלק הציעו לי הצעות, ניסו לנחש. אנשים שולחים לי צילומים של מילים שתפסו להם את העין. זה מגניב וכיף. את זה אתה לא מקבל מתערוכה בהלנה רובינשטיין – לא שאני אתנגד להציג גם תערוכה פיזית. זה מתבקש והכרחי.

התערוכה האינטרנטית שעשיתי בפינטרסט היא שלב ביניים, שמאפשר הצצה לגוף העבודות שהצטבר במהלך כל השנה הראשונה. אפילו המצאתי מילה לתערוכה כזו – תערוכו.נט, או webhibition באנגלית. אולי זה עתיד המוזיאונים?".

3
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום
14
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– האם אתה עושה רק פרוייקטים אישיים או גם פרויקטים קבוצתיים?

"וואו, זו שאלה יפה. כל העבודה שלי זה פרויקטים קבוצתיים. זו המהות של סרטים. ​​אני מגבש עכשיו פרויקט קבוצתי שאני לא יכול לפרט עליו כי הוא עדיין בשלבים מוקדמים, אבל הוא יקיף קבוצה של אנשים במקומות שונים בו זמנית. אני 'מת' על עבודת צוות. מה שהכי כיף לי בעבודה שלי זה המפגשים האנושיים והסיפורים השונים שאני נתקל בהם. אם אני אצליח להביא את אותה חוויה גם לאמנות שלי – מה רע?".

18
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-30.6.13)

היא עושה קסמים באינסטגרם

1
ציור: גפן רפאלי

אינסטגרם היא מלכודת דביקה של חברים שנותנים לייק אחד לשני על תמונות בינוניות של רגעים רב פעמיים בחיים. אם יש לכם מזל, תפגשו כישרון אחד או שניים שראויים לתשומת ליבכם המצומצמת. בשאר הזמן אתם תקועים במעגל מצומצם של חברים שאי אפשר, בשום פנים ואופן, לעשות להם unfollow.

התמזל מזלי להיתקל ביוזר האינסטגרם של המאיירת גפן רפאלי – dailydoodlegram. מייד התחלתי לעקוב אחריה ומהר מאוד הבנתי שאני חומדת כמעט כל איור סוריאליסטי שרפאלי משרבטת ומעלה מדי יום (!).

לינק שהעלתה רפאלי הוביל אותי לאתר ההזמנות של התמונות, המאפשר לקנות כל איור מודפס בפורמט הדומה לתמונת פולרואיד (20 שקל) או תמונה ממוסגרת (80 שקל). מייד עשיתי הזמנה גרגרנית של כמה תמונות, שהגיעו אחרי ימים ספורים בדואר, עטופים בנייר חום ויפים יפים. את רוב השלל שמרתי אצלי ורק שני חברים אהובים במיוחד קיבלו תמונה ממוסגרת ליום ההולדת שלהם.

רפאלי היא מאיירת עצמאית, בוגרת בצלאל, ואיוריה הם שילוב של נאיביות, צבע והרבה הומור וכישרון. אתם מוזמנים לדפדף באתר שלה ולהתאהב בעצמכם:

2
ציור: גפן רפאלי
3
ציור: גפן רפאלי

"כל הפרוייקט התחיל מסתם יום משועמם בו חיפשתי רפרנסים מעניינים לצייר בתמונות של חברים באינסטגרם", סיפרה לי רפאלי. "כשהעליתי את מה שעשיתי הייתה התלהבות, אז החלטתי לפתוח חשבון נפרד במיוחד בשביל זה, ולעשות את זה באופן קבוע".

"לא חשבתי על זה מכיוון של עוקבים בכלל. זה היה רק בשבילי, ולא ידעתי שזה יעניין כל כך אנשים. היה לי נחמד למצוא דברים מסקרנים לצייר ולעשות את זה באופן ספונטני. זה היה ניקוי ראש נחמד, מין תרגיל כזה לעצמי. היה לי כיף להיות מוגבלת בזמן ובפורמט".

אבל אז פתאום החלו להופיע עוקבים רבים. "אנשים התלהבו מהקונספט וחיכו לראות אם יום אחד תמונה שהם צילמו או חלק ממנה יהיו חלק מהקולאז'ים המאויירים. אחר כך פנו אלי ורצו לקנות את האיורים, וחשבתי שנחמד אם תהיה חנות מסודרת בה יוכלו לקנות הדפסים נחמדים וקטנים של האיורים, במחיר אפשרי לכולם. אולי אפילו יוכלו לקבץ את הדודלים האהובים עליהם לכדי אוסף ממש. כל זה הסתדר עם הקונספט של שיתוף ויצירה תוך כדי דיאלוג עם העוקבים ועם הצלמים".

4
ציור: גפן רפאלי
5
ציור: גפן רפאלי

לרפאלי יש למעלה מ-21 אלף עוקבים. "אני לא בטוחה שאני יודעת מי העוקבים שלי, אבל אני יודעת שבחנות מבקרים בעיקר מהארץ, מארה"ב ומאירופה, אבל יש גם כמה אנשים שפנו אלי שהם עוקבים אחריי מסינגפור ומתאילנד."

6
ציור: גפן רפאלי

רפאלי אומרת כי "הפרוייקט הזה הוא הדבר הראשון שעשיתי מאז הלימודים שיש לו מסגרת קבועה ונוקשה, ושומר עלי באיזה מסלול. כנראה שזה היה חסר לי מאז, כי עובדה שיצרתי לעצמי מסגרת מחייבת כזו לאייר בה, וזה מזל."

ואני אומרת – אם עדיין אין לכם מתנה לחג, נסו את האיורים של רפאלי. הם סוחטים אנחות הנאה ממש.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-31.3.13)

הבחור שייקח אתכם לסיבוב בעולם

1

רוב לאטר (Rob Lutter) הוא כתב וצלם אנגלי. ב-2011 הוא עזב משרה מבטיחה בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע בלונדון, ויצא למסע מסביב לעולם. את מסעותיו הוא מתאר באתר ייעודיובאינסטגרם באופן שניתן להגדיר אותו רק כמטרת חיים.

3
מפת הטיול

עכשיו הוא מתרכז במשלחת ייחודית מטעם עצמו – The Lifecycle. זהו מסע של 30,000 ק"מ מסביב לעולם, המתקיים בסיבוב מעגלי. את מסעו חובק העולם הוא עושה באופניים, אוהל ומצלמה, כך הוא אומר. אנחנו מניחים שגם כסף נחוץ לו, אחרי הכל.

לאטר עושה את הדרך מאנגליה לניו יורק דרך 4 יבשות ויותר מ-40 מדינות. במהלך המסע הוא עושה גם מהלכים סביבתיים ותוך כדי הוא עושה גם צדקה ואוסף כספים באמצעות האתר והבלוג. צדקה זה טוב למדי אבל לי יש תחושה שזו דרך נוספת לממן טיול בסדר גודל כזה.

4
צילום: Rob Lutter
5
צילום: Rob Lutter
6
צילום: Rob Lutter

קיקסטארטר זינק להצלחתו על דברים דומים לאלה וסיבות לטייל הרי לא חסר.בהתחלה הוא אסף מים לפרויקט Water Aid הפועל למען משק המים העולמי. עכשיו הוא מתרים כספים לפרויקט המיחזור OCD Uk, שהיא קרן צדקה אנגלית.את המסע הוא משתף בכל הרשתות החברתיות, אבל אינסטגרם היא הזירה העיקרית של המסע המופלא שלו (קליק לחשבון האינסטגרם שלו), שם כבר יש לו למעלה מ-30 אלף עוקבים. אז הוא מטייל, מצלם, כותב, אוסף כסף ומתעד. לא מזיק שהוא חתיך כמובן.

2
צילום: Rob Lutter
7
צילום: Rob Lutter

עיריית תל אביב בחזית החדשנות

זה לא מה שאתם עושים, זה איך שאתם עושים את זה, והפעם בזום המצלמה שלנו נתפסהעיריית תל אביב – לוח הבקרה של המטרופולין הגדול בארץ, שפועל מבניין גדול במיוחד ומיושן בטבורה של העיר, בואך רחוב אבן גבירול. מעבר למבנה הארכאי מסתתרות אנרגיות לא אופייניות למוסד רשמי וכבד כל כך.

חוץ מאגפי הארנונה, החינוך, ההנדסה ואפילו הגוף המסורבל של מנהלת "מי אביבים", יש גם מערכת דוברות פעילה מאוד ולשכה של אישיות ותיקה, שעומדת בראש עיר המלאה, למרבה ההפתעה, באנשים צעירים. אנחנו לא מעדיפים בהכרח צעירים במקומות עבודה אבל אין ספק שאלה מביאים איתם עדכניות פרקטית ומבינת עניין.

בעוד מוסדות מסוגה של העירייה – משרדי ממשלה, מועצות מקומיות ואירגוני ענק, מתחזקים בדרך כלל עמוד פייסבוק ייצוגי ולא ממש אקטיבי או אפקטיבי, בעיריית תל אביב משתמשיםברשתות החברתיות כמנוף שיווקי, מיצובי ושירותי באופן יוצא דופן. לא אחת, סוגיות שנויות במחלוקת בעיר עולות לפני הכל לעמוד הפייסבוק של העירייה. לעיתים, שם גם מתנהל עיקר המאבק בעירייה ובעומד בראשה ולפעמים המלחמה הזו אינה יפה במיוחד. יחד עם זאת, אין תלונה (שאנחנו יודעים עליה), שעולה שם ואינה מטופלת בדרך כזו או אחרת.

פנינו אל זוהר סוסנקו, מנהל המדיה החברתית בעירייה, כדי לגלות פרטים נוספים שלא היכרנו בפעילויות העירייה:

הערוץ המשמעותי ביותר מחוץ לפייסבוק הוא ערוץ ה-YouTube שלנו, והוא משרת אותנו בכמה רמות:

1. שקיפות: ישיבות מועצת העיר המתקיימות מדי חודש עולות במלואן ליוטיוב.

2. פרסום ויידוע: קמפיין החזרי יתרון ארנונה זכה, למשל, ליותר מ-200,000 צפיות.

3. חיזוק הקשר עם תושבים: סדרת "אתם שואלים – ראש העיר עונה".

4. מיתוג העיר: שת"פ עם ערוץ 8 בפרויקט אינדי סיטי, שהסתיים בעשרות קליפים של להקות אינדי תל אביביות המצולמות בנופי העיר, קידום העיר כעיר סטארט-אפ (סרט שעשינו באחרונה) וסרטון תדמית לעיר:

– ומה עם טוויטר?

"אנחנו עובדים באופן מועט בטוויטר (היחידה לקשרי חוץ, לדוגמה, עושה בו שימוש מול גורמים רלוונטיים בעולם).

– האם אתם מנהלים מדיה חברתית בשם עיריית תל אביב או גם בשם האגפים השונים?

"העירייה מפעילה יותר מ-40 עמודי פייסבוק שונים (יחידות עירייה שונות, מזא"ה 9, פעילויות של העירייה, מרכזים קהילתיים, חברות עירוניות כמו תל אופן ועוד). לא את כולם היחידה שלי מנהלת; רק את הפלטפורמות הגדולות מביניהן אבל אנחנו מהווים גורם מייעץ, מלווה ותומך לפעילויות הדיגיטל של יחידות העירייה השונות.

"אנחנו משתמשים בפייסבוק ככלי התקשרות בסיסי – כך, למשל, כשמשפצים רחוב בעיר אנחנו פותחים עמוד פייסבוק בין מנהלי הפרויקט והתושבים".

– האם ההתנהלות במדיה היא יח"צ ושיווק בלבד או גם התייחסות למדיה כאלמנט בשרות לקוחות?

"התפיסה שלנו את השימוש ברשתות חברתיות היא משולשת – שירות, שיווק ויידוע הציבור, ושיתוף ציבור. "פניות אישיות שמגיעות בעמוד הפייסבוק של העירייה מקבלות מאיתנו טיפול ראשוני. כשמדובר בפניות אישיות, נציגה של פניות הציבור חוזרת בשיחה טלפונית לפונה וממשיכה את הטיפול בו, וכשנדרשת מאיתנו תשובה לנושא בעל אופי ציבורי אנחנו עורכים בדיקה פנימית ומעניקים מענה ישירות בעמוד".

1
אינסטגרם העירייה

– מי מנהל את המדיה?

"אני מנהל את תחום המדיה החברתית בלשכת דובר העירייה, גידי שמרלינג. כבר בשנה שעברה זיהינו שנפח העבודה בתחום עולה וגייסנו עוד עובד. העבודה שלנו היא חלק מפעילות כוללת של לשכת הדובר בעירייה ואנחנו עובדים באופן צמוד עם הרפרנטים השונים בלשכת הדובר. לא פעם מפניות שמגיעות אלינו בשאילתא שהגיעה מהעיתונות. מעבר לכך יש גם פניות שהתחילו אצלנו הגיעו בהמשך גם מעיתונאים שראו אותם ברשת. אנחנו נעזרים מדי פעם בשירותים של פרילנסרים לפעילויות חד פעמיות שאנחנו מייצרים. נציגה של פניות הציבור מסייעת לנו ויוצרת קשר טלפוני עם פונים בפייסבוק".

– מה רמת המעורבות של בכירי העיריה בפעילות ובתכנים העולים?

"כשנכנסתי לתפקיד לפני שנתיים, הדרג המנהלי ראה בפייסבוק סוג של משחק. היום החשיבות של המדיה הזו אינה מוטלת בספק. אנחנו מנהלים הדרכות אישיות למנהלים על השימוש בפייסבוק, מסבירים להם אלו פניות מגיעות מתושבים, מה היתרונות של הכלי הזה עבור העירייה, איך הם יכולים להיעזר בו וכו'. העבודה הפנים ארגונית היא אחד הצדדים החשובים ביותר עבורנו".

מה האסטרטגיה של העיריה במדיה החברתית?

"לפני שנה שחררנו את התוכנית האסטרטגית של עיריית תל אביב יפו לפעילות ברשתות חברתיות. המסמך מתייחס לשלושה אלמנטים שאנחנו מפתחים מאז – שירות, שיתוף ציבור ושיווק והסברה".

"אנחנו מנסים להתייחס לרשתות החברתיות כמרחב חדש שהעירייה מחויבת לפעול בו. הרצון לייצר דו-שיח שקוף עם הציבור באמצעות הרשת, לחבר את הציבור למבנה האפור הזה שנקרא עיריית תל אביב, לגרום לאנשים להבין את המערכת המורכבת שבתוכה אנחנו מתנהלים, בין תושבים שרוצים א' לתושבים שרוצים ב' ולפעמים מתווכחים ביניהם על פעילויות העירייה.

"כשבוטלו מקומות חניה ברחוב בלוך לטובת שביל אופניים הוויכוח שנוצר בעמוד שלנו לא היה בין העירייה לתושבים אלא בין רוכבי אופניים לבעלי מכוניות – שזה ויכוח בריא שעזר גם לנו ללמוד הרבה. התמיכה שקיבלנו והכעס שעלה מבעלי מכוניות באזור, דרש מהעירייה לייצר פתרונות חלופיים ולהוסיף מקומות חניה מוגבלים לתושבי האזור".

– איך מתבטאת הפעילות ברמת התושב?

"לפני כמה שבועות קיבלנו תלונות מתושבים על גינת כלבים מוזנחת בעיר. צוות עירוני יצא למקום וטיפל בגינה ותוך כמה ימים העלנו גלריית תמונות של הגינה המשופצת. יש לגולשים נטייה לחשוב שאנחנו מפחדים מהביקורת שלהם. לא פעם אני רואה פוסטים שמתחילים במשפט "אתם בטח תמחקו את זה", אבל המצב הוא הפוך – אנחנו מאמינים שהביקורת שאנחנו סופגים בסופו של דבר עוזרת לעירייה לנהל את העיר הזו טוב יותר ולהבין את רחשי הציבור".

"בישיבה בה תכננו את אירועי לילה לבן של 2012 הבנו שאנחנו צריכים לקבל עוד רעיונות מהציבור. ניגשנו לפייסבוק של העירייה ושאלנו גולשים מה הם היו רוצים לראות באירוע – אחת ההצעות/בקשות שבלטו הייתה מסיבת אוזניות בכיכר רבין, אז הלכנו על זה וזה היה אחד האירועים הכי מצליחים בלילה הלבן".

-האם העתקתם מודלים ממקומות אחרים בעולם ששימשו השראה?

"אני גאה להגיד שמבדיקה בעולם, אנחנו במקום מאוד טוב אך עדיין יש הרבה ללמוד מרשויות אחרות. עיריית חיפה נכנסה לעסק הזה של פייסבוק לפנינו ועושה שם עבודה מאוד יפה שעזרה לנו בתחילת הדרך".

את הידע החשוב ביותר בתחום צברתי בנסיעה פרטית לניו-יורק, בפגישה עם מנהלת הדיגיטל של עיריית ניו-יורק, רייצ'ל סטרן, שעושה עבודה מעוררת הערצה. היא הצליחה לזקק את התפיסה לפיה צריך לייצר תוכן עבור הגולשים ולא עבור הארגון לפעילות מאוד מרשימה. כשמחלקת בריאות הציבור פנו אליה וביקשו לפתוח עמוד פייסבוק "כדי שגם להם יהיה" היא איתרה איתם פעילות של המחלקה שבאמת מעניינת את הציבור – סדנאות גמילה מעישון. הם החליטו לפתוח קהילת פייסבוק לגמילה מעישון שמתופעלת ע"י העירייה. זה המקום שבו הייתי רוצה לראות את העירייה בהמשך הדרך – מעורבת ותורמת באופן חיובי לקהילה ברשת.

בעקבות הפגישה עם סטרן החלטנו לייבא לישראל את הרעיון של תחרות מפתחי אפליקציות עירונית. בניו יורק הם מקיימים את תחרות Big Apps כבר שלוש שנים. כשחזרתי מהפגישה, העירייה סיימה לבנות את מאגר המידע הפתוח שלנו, Data Tel Aviv, והתזמון היה מושלם. ככה נולדה תחרות מפתחי האפליקציות:

2

– האם מישהו אחר לוקח דוגמה מהמודל שמתקיים בעירייה?

"אנחנו מקבלים שאלות ופניות מהרבה רשויות בארץ שרוצות להיכנס או להרחיב את הפעילות שלהם בתחום וכמובן שמחים לעזור". לדבריו, "אנחנו מקבלים פניות ושאלות גם מעיריות בחו"ל, מערים תאומות של תל אביב, שמנסות ללמוד את התחום. בקיץ הוזמנתי להרצות בכנס ערים חכמות באיטליה על פעילות העירייה ברשתות החברתיות. כשסיימתי להציג התגובה הייתה "we don't have any of those things here", כך שכנראה שאנחנו יחסית מתקדמים בתחום הזה. מצד שני, הלוואי שהיינו במקום בו מילאנו נמצאת – מדהים לראות מה שאפשר לעשות במילאנו דרך הסמטרטפון על גבי Wi-Fi עירוני – רכישת כרטיסים לתחבורה ציבורית, מידע עירוני וכו'.

– מה מתוכנן בעתיד הקרוב?

בחודשים הקרובים תראו אפליקציה סלולרית, מערכת מפות מתקדמת, פיתוח של תחום ה-open data, ויי-פיי עירוני בחינם, ערוץ אישי באתר העירייה ועוד ועוד. כמו כן, בשבועות הקרובים נתחיל מהלך שיתוף ציבורי ראשון מסוגו בארץ באמצעות פייסבוק ומפגשים פיזיים, בהם תושבים ייקבלו תקציב לשיפור התשתיות בשכונה והם מחליטים מה לעשות איתו".

– באיזה פרויקט מדיה שלכם אתה גאה ביותר?

קשה להצביע על דבר אחד, אבל הסיפוק הגדול ביותר שהיה לי בעבודה היה לאחרונה, בעקבות קבוצת מחאה שקמה בפייסבוק ויצאה נגד קנסות שהעירייה נתנה למוזיקאים שתלו פוסטרים במקומות אסורים בעיר. זיהינו את הקבוצה הזו בתחילת הדרך ומיד יצרנו איתם קשר כדי לפתור את הנושא. שנה אחרי, מרבית הקנסות אוחדו (אמן שקיבל עשרות קנסות שילם על אחד) והוספנו עשרות לוחות מודעות חוקיים ברחבי העיר".

"זו רק דוגמה לדבר הנהדר שמאפשרים לנו לעשות כאן בעירייה – להפוך את הזירה הזו של פייסבוק לזירת שיח פתוחה וחופשית בין הציבור לעירייה. הידיעה שאני עובד בארגון ציבורי שרוצה להקשיב, היא בסופו של דבר מה שאני הכי גאה בו".

המדיה החברתית בשרות האוכל והמסעדנות

1
(פורסם לראשונה ב-17.6.12, מסעדת "השולחן" של עומר מילר זה עתה נפתחה. הפוסט הזה שייך להיסטוריה ומילר מאז עושה חייל ועשה מהמדיה החברתית אמנות מכירה)

עומר מילר היה מצליח בכל תחום שהיה בוחר לעסוק בו, זה ההימור שלי. אני לא מכירה אותו אישית אבל מילר בן ה-32, נמצא בכל מקום, כך נדמה. יש לו שתי מסעדות בתל אביב, שהוא השף בהן – "חדר אוכל" ו"שולחן", והוא יוצא, מבלה ואוכל. מילר, כך נדמה, גם תמיד מוקף חברים ועושה חיים. נראה שיש לו 29 שעות ביממה, להבדיל מאיתנו.

מילר בנה לעצמו תדמית ברשתות החברתיות – פייסבוק ואינסטגרם, אבל גם האמירה הזו חוטאת למציאות; הוא מחובר למדיה החברתית, שמשתפת באופן אמיתי ואינטואיטיבי. אין אילוץ או תכנון במעשיו, יש הבנה של מידת החשיפה שהוא מאפשר לחייו מחד ובניית דמותו של השף החרוץ מאידך. הוא פשוט מבין איך זה עובד באופן שאנשי מקצוע מזיעים רבות כדי לדעת.המסעדות של מילר מלאות ולא מעט בגלל הפעילות של מילר ברשת, תרשו לי להמר. הוא השכיל להבין את מה שחלק מהקולגות שלו הבינו רק כשהגיעו לגיל מבוגר יותר או במילים אחרות – את מה שמדונה אמרה מזמן: express yourself. חלק מהאנשים שכבר הבינו זאת נמצאים בטלוויזיה; מילר עושה את זה גם שם אבל בעיקר במדיה החדשה והנוכחית. בדיוק בגלל זה ביקשנו ממילר לענות לנו על כמה שאלות:

4

– היכן התחלת במדיה החברתית ומתי?

"לראשונה נחשפתי לפייסבוק בשנת 2007. היום אני קורא סטטוסים שלי משנת 2008 ומעניין אותי לראות את ההבדלים בשימוש שנעשה אז ברשת. רק בשלהי 2009 התחלתי להבין את העוצמה של הפייסבוק ואת ההתעניינות של האנשים בדף שלי. לאינסטגרם (שם משתמש:omermiller) הצטרפתי באוגוסט לפני כמעט שנה. שם כבר השתפשפתי מהר יותר והשימוש בוויזואליה להעברת סיפור היווה עבורי שינוי מרענן. אני חושב ששתי הרשתות הללו גרמו לי לחשוב אחרת בחיי היומיום. אני רואה תמונות וחושב 'סטטוסית'. למזלי אני מודע לכך שיש עולם מציאותי שבו ניתן להעמיק יותר בדברים שחשובים. דברים ששנינות של 140 מילה לא מספיקה כדי לדון בהם".

– האם אתה מנהל את היוזרים שלך במדיה לבד?

"התשובה היא חד משמעית כן. אני לא חושב שזה אפשרי שמישהו אחר יעשה את העבודה עבורך אבל אני משתמש ברשתות החברתיות כמעין פסיכולוגית, חברת יח"צ, חברה טובה, אשת סוד, חומת מגן. האותנטיות מבחינתי היא שם המשחק. אני חושף כמעט הכל, משתדל להעביר לעוקבים את היומיום שלי: שיברון לב, אוכל טעים, שגרת מטבח, מצבי רוח קיצוניים. העובדה שהכל מתנהל מאחורי מסך האייפון, האייפד או המחשב שומרת על חומה מסויימת שאמורה מבחינתי להגן עלי קצת".

האם אתה נמצא בכל הרשתות הגדולות – פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם?

"אני בפייסבוק ובאינסטגרם. את הטוויטר נטשתי. הצורך להעביר מסר חד, מרושע, שנון ומצחיק כל בוקר התיש אותי".

– האם לקחת דוגמה ממישהו אחר, בארץ או בעולם, שעושה שימוש ברשת?

"לא. בניגוד למה שאולי חושבים עלי אני לא מבלה המון זמן מול המחשב. אני בעיקר נכנס לאינסטגרם להעלות תמונה או לפייס לכתוב סטטוס. אני לא ממש מחטט בחייהם של אחרים. מעטים הם האנשים שאני ממש מחטט בפרופיל שלהם והם לא ממש מתחום העיסוק שלי".

– איך מגיבים הקולגות שלך לנוכחות שלך במדיה?

"זו שאלה שצריך לשאול אותם. אני לא ממש בקיא במה שאומרים עלי. אני מניח שיש כאלו שאוהבים את העשייה ויש כאלו שבזים לה. יצא לי כבר לשמוע הערות מזלזלות ומצד שני ראיתי כבר המון שפים שמאמצים את העבודה שלי ומחמיאים לה".

– האם אתה רואה קשר בין ההצלחה ברשתות והשגשוג במסעדות?

"אני לא יודע לכמת הצלחה ובטח שלא יודע לחשב באחוזים כמה מבין הלקוחות שמגיעים למסעדה באים בגלל הרשתות החברתיות, כמה בגלל מודעה בעיתון וכמה בגלל שחבר אמר להם להגיע. אני יכול להעריך ללא צל של ספק שאנשים רבים נחשפו למנות ברשת ובגלל זה הגיעו. רבים אמרו לי שראו את המנה שפרסמתי וחושבים להגיע למסעדה. זה בהחלט תורם להצלחה, אבל זה רק הנדבך הפרסומי. הדבר החשוב מבחינתי הוא האוכל".

– ספר על משהו משעשע או מוזר שקרה ברשת.

"במשך כמה חודשים שיתפתי אנשים בגידולה של החתולה שלי צ'ילי מיום אימוצה ועד גיל חצי שנה, בה נשלחה לתספורת והתגלה סודה הנורא – צ'ילי הוא למעשה חתול זכר. ממש חששתי לפרסם זאת ואכן ביום שבו 'הוצאתי מהארון' את צ'ילי והפכתיו לצ'יל קיבלתי מבול תגובות שנעו על הקשת שבין צער רב לבין צחוק אדיר. לצ'יל שלום".

עירום, זה עוד יתפוס ברשת

במקרה או שלא ובשיא הצניעות הפרובנציאלית, לא יכולתי שלא להיזכר ב"שף העירום", ג'יימי אוליבר האנגלי. הוא בסך הכל בן 37 וכבר מזמן אימפריה של אדם אחד.

6

את הסיפור המלא על אוליבר תמצאו כאן, והוא מרתק בפני עצמו, אבל מה שהזכיר אותו בסיפור של מילר, זה שהרבה לפני שהרשתות החברתיות צצו בחיינו, כשאוליבר היה "השף הערום", הוא היה מבשל בתחילת התוכנית ובסופה מזמין חברים או משפחה לאכול איתו.למצעד האורחים הזה היתה אבולוציה כמעט פייסבוקית: קודם באו החברים והקולגות, אחר כך המשפחה, אחר כך התחילו להגיע בחורות מצודדות ואז הגיעה מי שהפכה אחר כך לגברת אוליבר.

7

היום הוא אימפריה ומנסה לשנות את בריטניה דרך התזונה שלה אבל במקביל מתחזק אימפריית מדיה חברתית: אתר מושקע, דף פייסבוק עם יותר ממיליון אוהדים, יוזר בטוויטרשעוקבים אחריו כמעט 2.5 מליון אנשים, אבל גולת הכותרת האנושית ביותר היא הערוץ שלו באינסטגרם (jamieoliver) שם הוא פשוט ג'יימי המטייל אבל בעיקר אבא ג'יימי הגאה. נדמה לי ששם הוא גם מעלה דברים בעצמו.אוליבר ומילר הם שני אנשים צעירים עם חושים מצויינים ל"מה עובד", וזו – יותר מכל כשרון, כבר תכונה מולדת שהיא לא פחות ממגע מידאס עיסקי. מזל שמילר הוא כאן והוא שלנו ובכלל לא דיברנו על איך שהוא מבשל (מעולה).