קסם היסטורי – צילומים נדירים הופכים משחור-לבן לצבע

טאואר ברידג צבע
1889. הטאואר ברידג' בבנייה. לונדון הגשר נבנה בין 1881 ל-1894 על ידי סיר הוראס ג'ונס IMAGE: ENGLISH HERITAGE/HERITAGE IMAGES/GETTY IMAGES

יש משהו נוגע ללב בעובדה שרק בני גיל מסוים זוכרים שאי שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת הפכו שידורי הטלוויזיה הישראלית משחור לבן לצבע. הפלא הזה נתפס בתחילה כפריבילגיה לעשירים בלבד כי זאת יש לדעת – למרות שבעולם החלו לשדר בצבע עשרות שנים לפני כן, בישראל נקבע תקן אחיד וסוציאלי ביסודו, ששידורי הטלוויזיה יהיו בשחור לבן. טלוויזיות צבעוניות היו יקרות וכדי למנוע אי שיוויון הוחלט בישראל להעביר את כל השידורים בשחור לבן. את "קוג'אק" ו"הוואי 5-0" ראינו בשחור לבן.

הפעם הראשונה בה ראיתי שידור טלוויזיה בצבע היה אצל חברה איתה התכתבתי (כן, המודעות האלה מ"מעריב לנוער", שהזמינו ילדים להתכתב – עם נייר מכתבים, מעטפה ובול – זימנו לי הכרויות עם ילדות מכל הארץ, חלקן הפכו חברות ומעת לעת נסענו להתארח האחת אצל השנייה). לחברה, שקראו לה קלאודיה וכל כולה הדיפה ניחוח קוסמופוליטי שלא היה מוכר בחדרה של שנות ה-70, גרה בהרצליה פיתוח. הבית, כמוהו לא ראיתי לפני כן מימיי, היה פלאי בעיניי, ארמון ממש ובטבורו עמדה – טלוויזיה צבעונית. התכנית הראשונה  שראיתי היתה פרק של "מסע בין כוכבים" שקלטה האנטנה המשוכללת שלהם ישירות מהטלוויזיה הלבנונית. עד כדי כך היתה החוויה משמעותית, שהזכרון המתוק חקוק בזכרוני, כולל הדקורציה מסביב.

רוב התמונות שלי משנות חיי הראשונות צולמו בשחור לבן. מישהו עוד זוכר שהתמונות בעיתון היו בשחור לבן? אכן, עידן האבן כמעט

חברה בשם Dynamichrome משקיעה את כל פעילותה בחידוש אותנטי של צילומים בשחור לבן והעברתם לצבע כי בינינו, למה לא לראות את העולם בצבע? הטכנולוגיה שלהם כוללת שחזור שנובע מנבירה בארכיונים ובמסמכים היסטוריים, לימוד הסביבה באותה תקופה, צבעי הבגדים שהיו נהוגים אז ועוד. הציצו לאתר, זה מסע מרתק.

יחד עם וולפגנג ווילד וג'ורדן לויד מפיקה החברה ספר שייצא בקרוב ויכלול 130 תמונות של מבנים ומונומנטים מפורסמים, בשלב בנייתם ובצבעים הקרובים למציאות באותה עת. הספר שיקרא The Paper Time Machine עומד כרגע לפרויקט מימון המונים והתמונות הראשונות שהוצגו באתר Mashable הן לא פחות ממרהיבות.

אייפל של
1888. בניית מגדל אייפל בפריז IMAGE: ROGER VIOLLET/GETTY
אייפל צבע
הצבע המקורי של המגדל היה "אדום וניציאני" וזאת מפני שכך נצבעה המתכת עוד לפני הבניה בשטח. מאז נצבע המגדל לפחות 12 פעמים
עמוד נלסון של
1844. עמוד נלסון, כיכר טרפלגר, לונדון צולם על ידי טאלבוט, האיש שפיתח את טכנולוגית הפיתוח מנגטיב IMAGE: SSPL/GETTY IMAGES
עמוד נלסון צבע
ג'ורדן מספר שהצילום הזה, משחר ימי הצילום, נראה כמעט רדוף רוחות בגלל מראה האנשים המהלכים בתחתית התמונה וזאת בגלל משך החשיפה של הצילום
פסל החרות של
1882. בנית פסל החרות בסדנת הפסל הצרפתי, פדריק אוגוסט בארת'ולדי בפריז IMAGE: ALBERT FERNIQUE/LIBRARY OF CONGRESS

פסל החרות צבע

מגדל הפעמון בסאקרקר של
1880. בניית מגדל הפעמונים בבזיליקת סאקרקר. גבעת המונמרטר, פריז IMAGE: KEYSTONE-FRANCE/GAMMA-KEYSTONE VIA GETTY IMAGES
מגדל הפעמון בסאקרקר צבע
רוב הבניינים בצילום עדיין עומדים על תילם היום

 

הר הרשמור של
31.5.1932. פיסול פניו של ג'ורג' וושינגטון. הר ראשמור. ארה"ב IMAGE: LIBARY OF CONGRESS
הר רשמור צבע
ג'ורדן: הצבעים שוחזרו מצילומים עדכניים. כיתוב הצלם על התמונה – הוסר
סכר הובר של
1935. פקידים מקומיים צופים מחלקי צינור ענק על השלבים האחרונים בבניית סכר הובר. אריזונה, ארה"ב IMAGE: BUREAU OF RECLAMATION

סכר הובר צבע

גולדן גייט של
1934. בניית גשר הגולדן גייט. סן פרנסיסקו, קליפורניה IMAGE: LIBRARY OF CONGRESS / CHAS. M. HILLER.
גולדן גייט צבע
הצבע האדום על המגדל הנבנה היה זה שנבחר על ידי האדריכל אירווינג מורו. בהמשך הוחלף הצבע לכתום כדי להגדיל את ניראותו לאניות חולפות

ג'ורדן, אחד מעורכי הספר מסביר איך נבחרו הצבעים הסופיים: "…בתהליך השחזור שאלנו שאלות רבות: באיזו שעה צולמה התמונה? האם הצללים מצביעים על מזג האוויר באותה שעה? מה היו צבעי הבגדים הנהוגים באותה תקופה? התוצאה היא מאות שכבות של צבע."

טאג מהאל של
1942. רסטורציה לטאג' מאהאל. אגרה, הודו. חיילים אמריקאים מנסים לתפוס דג זהב בברכה במקום IMAGE: LIBRARY OF CONGRESS

טאג מהאל צבע

 

טרגדיית הפליטים באירופה בעיניים של Ai Wei Wei

2
איי וואי וואי – סלפי (מעמוד האינסטגרם של האמן)

הפיגועים באירופה  והטרמינולוגיה שבאה איתם מבלבלת בין מה שלנו ומה שלהם; איסלאם קיצוני, סוריה ומחבלים מתאבדים גורמים לישראלים רבים להרגיש חלק  מהגל, בעלי ניסיון מול האירופים. גם ההשוואה בין הפליטים והפלסטינים כמחוללי הטרור מבלבלת את כוחותינו. אם בישראל מחבלים מגיעים בעיקר מהשטחים הכבושים כמעט 50 שנה וכל הבעיות שמגיעות איתם, באירופה אלה דווקא בני הדור הרביעי ביבשת, המושפעים משטיפת המוח האפקטיבית של דאע"ש. הפליטים, המגיעים במיליונים לאירופה, הם קורבנות של אותה רצחניות דאע"שית. הניסיון האירופי לקלוט אותם זימן לפתחה של היבשת השבעה משבר הומניטרי אדיר. גל הטרור הדאע"שי בשטחה לא עוזר לאותם פליטים אומללים, כשכל לאומן ביבשת  מגייס את כל יכולותיו האנטישמיות כדי לגרוף הון פוליטי.

האמן הסיני Ai Wei Wei, בעצמו גולה רק לאחרונה לאירופה (לברלין, יחד עם אשתו ובנו), נרתם כולו להעלאת המודעות למצבם הטרגי של הפליטים, הממתינים בגבולות יוון ומקדוניה לאישור הנכסף כדי להיכנס למרכז וצפון אירופה.

Wei wei לא היסס לבקר בעבר את השלטונות הסיניים ואף נעצר שם לכמה חודשים. היציאה מסין נאסרה עליו שנים. תערוכותיו החלו להגיע למערב אבל הוא לא נכח בהן. לפני כשנתיים הייתי בתערוכה מרשימה של עבודותיו, Evidence, שהוצגה בברלין. כמה חודשים אחר כך, קיבל האמן אישור ועזב לברלין. היצירה שלו כוללות הרבה עבודות מחאה על השלטונות הסיניים אבל גם הרבה עבודות מרשימות ומיצגי פיסול ready made, עבודות וידאו ועיצוב.

לאחרונה שוהה Wei Wei בריכוזי הפליטים מסוריה. הוא מתעד כמעט באובססיביות את הפליטים שם  בחשבון האינסטגרם שלו. הוא גייס 14,000 חליפות הצלה מחופי לסבוס, האי היווני אליו הגיעו רבים מהפליטים (בגלל מיקומו הקרוב יחסית לחופי סוריה) והציג אותם לפני כחודש בחזית אולם קונצרטים בברלין והקדיש את העבודה לכל אלה שטבעו בדרכם ליבשת המובטחת.

1
מתוך עמוד האינסטגרם של האמן
aiweiweiberlin-0-900x599
צילום: Oliver Lang מתוך אתר fubiz
aiweiweiberlin-0-900x599
צילום: Oliver Lang מתוך אתר fubiz
aiweiweiberlin-1-900x607
צילום: Oliver Lang מתוך אתר fubiz

עכשיו טרגדית דאע"ש מכה באירופה ללא רחם, הוויכוח על פתיחת הגבולות לפליטים בשיאו ובין לבין נמצאים תושבי אירופה באימה אבל גם מיליוני סורים ועיראקים ובני עמים אחרים, שארגון המדינה האיסלמית ממשיך לחרב את מדינות הבית שלהם וממשיך להרוג בהם ללא רחם, כשלעולם אין פתרון עבורם, ממש כמו שאין לו פתרון עבור טרגדיות של עמים אחרים, ממש כפי שלא מצא פתרון לפני יותר מ-70 שנה ליהודים.

אמריקה הלא מוכרת – אנשי השוליים בעדשת המצלמה

markbig-575
צילום: מארק לייטה

אחרי שנדדתי בנופים עוצרי נשימה ובין שבטים על סף היעלמות והכחדה, גיליתי את פרויקט הפורטרטים של הצלם מארק לייטה – Created Equal ("נולדו שווים"). הפרויקט נמשך 8 שנים בכל רחבי ארה"ב, במסגרתו תיעד לייטה פרופילים של אמריקאים ממגוון מעמדות, משלחי היד, רמות ההשתכרות, מקומות המגורים, צבעי העור – כל הסוגים וכל המינים.

הצילום של לייטה מאוד אמריקאי, כפי שהוא מעיד עליו בעצמו. העבודות המרשימות שלו, בשחור לבן, מוצגות כדיפטיך (2 תמונות המרכיבות יצירה אחת) ומייצגות בדרך כלל אלמנטים מנוגדים או משלימים זה לזה.

2
צילום: מארק לייטה
3
צילום: מארק לייטה

5

6
צילום: מארק לייטה

7

8
צילום: מארק לייטה

אם ניגוד כמו בלרינה מול מתאגרף נשמע כמו קלישאה, מגיעים צילומים של "חייל" פשוט בחבורת רחוב מול המאפיוזו הגדול בארגון, שודד הבנקים מול השריפים של העיירה, לוחם המארין הצעיר והחיוני מול הווטרן, ותיק המלחמות וקטוע הגפיים הזקן וכך זה נמשך בניגודים מרשימים ומעוררי מחשבה.

10
צילום: מארק לייטה
4
צילום: מארק לייטה

הפרויקט של מארק לייטה הזכיר לי במידה רבה תערוכה שראיתי לפני כשנה ב-Jeu De Paume בפריז, של הצלמת האגדית דיאן ארבוס, שצילמה באמצע המאה הקודמת פורטרטים של אמריקאים משולי החברה, דמויות קצה שלא מופיעות בדרך כלל בליבה של אמנות הקונצנזוס ה'מתייפה'. גם לייטה, כמו ארבוס, מצלם דמויות שוליים אך מעמיד מולם דמויות הפוכות או משלימות להם.

8
צילום: מארק לייטה
9
צילום: מארק לייטה
11
צילום: מארק לייטה

לייטה הוא צלם אמריקאי בן 53, שעבד בעבר עבור עולם השיווק. הוא צילם עבור מותגי על כמו אדידס, מרצדס-בנץ, ויזה, ואן קליף וארפל, ב.מ.וו וגם קידומים יוקרתיים של חלק ממוצרי אפל כמו iMac, iPod ומוצרים נלווים נוספים של החברה. עבודותיו הלא מסחריות החלו להתפרסם בספרים רק ב-2010.

לטעמי, מציג לייטה מבט מאוד ייחודי שנותן פרשנות אישית על החברה האמריקאית, ממש כמו המבט הייחודי של פרויקט אחר שלו – מתאבקים חופשיים מקסיקניים, שהוא קולאז' ביזארי כמעט של ספק אנשי קרקס, ספק גיבורי על. אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם.

12
צילום: מארק לייטה
13
צילום: מארק לייטה
14
צילום: מארק לייטה

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-10.11.13)

 

צלמי מלחמות לאורך הדורות

מתיו בריידי
מתיו בריידי

לפני כמה ימים נחשפתי לתיעוד של המלחמה הנמשכת בסוריה. התסכול מייאש עד מאוד מול תמונות ההרס, הזוועה, השנאה בעיניים ושוב אותם פליטים אומללים, הפעם ממש כאן, מעבר לגדר.

מלחמות מעצבות מציאות. מלחמות עיצבו את ההיסטוריה. מחלקן אין סיכוי לקבל עדות אלא להפעיל את הדמיון, בהתאם לדימויים המקובלים, אבל אחרות תועדו באופן כזה שהשאיר דימויים טבועים בזיכרון הקולקטיבי. למשל, אם תשאלו אנשים מה הם רואים בדמיונם כשמוזכרת מלחמת האזרחים בספרד, קרוב לוודאי שהתמונה של רוברט קאפה היא הזכורה מכולן.

יש להן, לתמונות משדה הקרב, את היכולת להנגיש לאדם בעורף את מראה שדה הקרב. ההרואיות שנקשרה ככתר, כדי להצדיק את האובדן והרס, מאבדת מכוחה לנוכח צילומי הזוועה. הכל הופך טריוויאלי עד מבעית.

בתחילת חודש נובמבר חגגו בארה"ב את יום הווטרנים – ותיקי המלחמות לדורותיהם. לכבודם העלו באתר מגזין הוושינגטון פוסט, פרוייקט של צלמי מלחמות מכל העולם שהפכו בהנפת עדשה לחלק אינטגרלי מהמלחמה עצמה. כדרכם של אמריקאים (ממש כמו ישראלים, אגב), המשוכנעים שהם מרכז היקום, מחצית הצלמים בפרוייקט צילמו את מלחמת האזרחים האמריקאית והאחרים באים ממלחמות מודרניות בכל העולם.

צילום המלחמות התחיל במלחמת האזרחים האמריקאית. הראשון שצילם את המלחמה על קרביה המדממים וגופות לוחמיה שטרם פונו משדה הקרב. למי שרגיל לצילומים בזמן אמיתי משדות הקרב בקצה השני של העולם – כל זה נראה טבעי, אבל הטכנולוגיה באותם ימים עשתה את כל הפעולה להרואית במיוחד.

מתיו בריידי (1823-1896) הוא אולי המפורסם מכל צלמי המלחמה. הוא צילם בעצמו או בעזרת עוזרים, וצילומיו היו בעצם הראשונים שהנגישו את שדה הקרב לקהל. יש אנשים שהבינו את משמעות שדה הקרב לראשונה, מצילומיו של בריידי. ההתעקשות על תחום זה גרמה לו לפשוט את הרגל כמה וכמה פעמים. הוא רצה שהקונגרס האמריקאי יקנה ממנו את האוסף. ב-1875 הוא קיבל מהקונגרס 25,000 דולר עבורו.

מתיו בריידי1
מתיו בריידי

ג'יימס נאכטוויי – במשך כ-4 עשורים תיעד רגעים אישיים בים האכזריות והצער של מלחמות מסביב לעולם; אל סלבדור, לבנון, אפגניסטן, עירק, סומליה, בוסניה ואפילו ברשות הפלסטינית. תמונותיו התפרסמו במגזין טיים, בתערוכות שונות בעולם ובספר שהוציא לאור.

גיימס נאכטווי
ג'יימס נאכטווי

ג'יימס גיבסון (1828-1905) הוא צלם נוסף ממלחמת האזרחים בארה"ב שצילום שלו משדה הקרב בגטיסברג הימם אותי ממש:

ג'יימס גיבסון
ג'יימס גיבסון

גם התמונה הזו של טימותי אוסאליבן, שהיה עוזרו של מתיו בריידי וצילם כאן את הגופות שנותרו בשדה הקרב בגטיסברג:

טימוטי אוסליבן
טימוטי אוסליבן

לסיום, במדינה בה הצבא תופס מקום מרכזי כל כך יש צלמי צבא ומלחמה רבים אבל היחיד שמצליח לרגש אותי, גם בתמונות שלו המתעדות לוחמים, פצועים ואימוני קרב, הוא זיו קורן (הקליקו לגלריית התמונות שלו), האיש שהמילה פחד אינה מוכרת לו. התוצאה חדה וריאליסטית, אסתטית וכמעט הירואית.

בפרוייקט יש עוד לא מעט תמונות; שווה לכם להיכנס ולראות בעצמכם:

זיו קורן
זיו קורן
זיו קורן1
זיו קורן
זיו קורן2
זיו קורן

(עלה לראשונה ב-feeder.co.il ב-8.12.13)

לא תאמינו ממה עשויות עבודות האמנות האלה

1
מתוך אתר האמן Mark Khaisman

שיטוט אל מחוזות אמנותיים הפגיש אותי עם העבודות של האמן מארק קייזמן, מקייב שבאוקראינה, שעובד ומציג בשנים האחרונות בארה"ב (Mark Khaisman).

העבודות של קייזמן יפות אבל הייחוד שלהן טמון בכלל בחומר ממנו יוצר קייזמן את עבודותיו: מאסקינג טייפ, אותו סרט חום ומלכלך (יש דירות בת"א שלא הצליחו להיפטר מהסימנים שהשאיר על חלונות ביתם, אי אז בימי מלחמת המפרץ הראשונה) המשמש לעטיפה או לאריזה – משמש את קייזמן לעבודה, לציור, להמחשת נפח וחלל.

ב-1982 קייזמן סיים את המכון לארכיטקטורה בקייב ומשנת 2007 הוא מציג בתערוכות קבוצתיות או יחיד בארה"ב.

אז מה בעבודות של קייזמן עובד? לא ברור אבל העבודות נראות שונות – הן לא חייבות בד כדי לחיות בפורמט שלו, והן יכולות "להסתפק" בכל חלון זכוכית או קיר מזדמן. הן מקבלות איזו חלוקה ונפח שנוצרים מרוחב סרט ההדבקה וצורתו. התוצאה ייחודית ומעניינת ונותנת ייחוד לעבודות של קייזמן.

בעבודותיו יש אלמנט פוסט דיגיטל, שעושה אותן כמעט "מפוקסלות" או כפי שהוא מגדיר את זה בעצמו (בתרגום חופשי): "אני חושב שעבודתי יכולה להיות מסווגת כפוסט-דיגיטלית, מפני שלמרות שהנושאים שייכים לתקופה מוקדמת יותר, הם חותכים את המציאות המדומה ומציגים עבודות של אור, פלסטיק מתכלה ומצד שני קצבים ודוגמאות קבועות, שכמו ביצירה מוזיקלית – חיים זה לצד זה ויחד עם זה".

סדרת הפילם נואר:

3
מתוך אתר האמן Mark Khaisman
2
מתוך אתר האמן Mark Khaisman

האמן בפעולה:

4
מתוך אתר האמן Mark Khaisman

סדרת הפורטרטים:

7
מתוך אתר האמן Mark Khaisman
6
מתוך אתר האמן Mark Khaisman
5
מתוך אתר האמן Mark Khaisman

סדרת העצמים:

9
מתוך אתר האמן Mark Khaisman
8
מתוך אתר האמן Mark Khaisman

לאתר של קייזמן ליחצו כאן, ולעמוד הפייסבוק שלו ליחצו כאן.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-29.12.13)

לא לשחק באוכל? להיפך – אמנות צילומי המזון המרהיב

La ballade des Minimiam au pays du lait.The Ballad of Minimiam in the land of milk. from Javelle Pierre on Vimeo.

מה הסוד ההצלחה של תכניות האוכל בטלוויזיה? לי נדמה שהסוד טמון בהשלמה של הדמיון, כפיצוי על העדר ריח וטעם וכבר כתבתי על זה כאן. אבל יש מי שלוקח את האוכל לכיוון אחר ומשתמש בו כחומר גלם ומצע, שהופכים את הצילומים למשהו שונה לחלוטין.

בסוג הספציפי של צילומי המזון אליהם אתייחס כאן יש גישה ספציפית מאד לצילומי אוכל.בתמונות, סוגי המזון השונים משמשים כנוף טבעי ופורפורציונלי ומהווים סוג של תפאורה לסיטואציות מבוימות וקפואות בזמן ובמקום.

ראשית, הכירו את כריסטופר בופולי – אמן, כותב, צלם ויוצר סרטים מסיאטל שבארה"ב, שהגשים חלום ילדות והתחבר לעולם האנשים הקטנים. התוצאה מופיעה באתר היפהפה של עבודותיוולסדרה קוראים Genesis:

2
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
3
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
4
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
5
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
6
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
7
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
8
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net

עכשיו הכירו בבקשה את Minimiam, האתר של זוג האמנים פייר ז'אבל ואקיקו רידה, זוג בחיים וצלמי אוכל ביומיום. הם מנהלים מ-2002 פרויקט שמרוכז באתר, כשלעיתים הם גם מנסים את כוחם בפרוייקטים גדולים יותר כמו שניתן לראות כאן:

9
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
10
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
11
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
12
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
13
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
14
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
15
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
16
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam

מבולבלים? גם אני. זה פשוט נראה סיפור והבעה זהים לחלוטין, אבל בינינו, מה זה משנה? זה כל כך יפה ומקסים, שנניח להם לריב על פטנט וגניבת זכויות יוצרים או מי יודע מה.

באותה משפחה אבל מכיוון צילומי הנוף – לכאורה – קבלו את קארל וורנר, שמצלם בעזרת מוצרי מזון… נופים. כן, יש מי שמתפרנס גם מזה וככל שזה הזוי יותר, כך זה יפה יותר או מושך יותר או לפחות מושך תשומת לב.

וורנר האנגלי היה צלם בתחום הפרסום, שחיפש גיוון ומצא אותו דווקא בשווקים; מזון נראה לו דומה לדברים אחרים וכך החלו ה-Foodscape – צילומי נוף שונים, שמורכבים כל כולם ממוצרי מזון שונים. התוצאות המרהיבות משכו את המפרסמים ואחר כך הגיעו גם הספרים.

1
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
17
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
18
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
19
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
20
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
21
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
22
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
23
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com

עכשיו תסבירו לי מה אתם חושבים ואיך יצאתם מהתמונות המרהיבות האלה? אני יצאתי עם הלם רציני בראש וקרקור רציני בבטן. בתאבון.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-19.1.14)

תבנית נוף הגוף: צילומי נוף מסקרנים המורכבים מאיברי גוף חשופים

10
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/

במסגרת שיטוטי הרשת שלי בעניין צילומי אוכל מרהיבים, כתבתי גם על צילומיו של קארל וורנרהמופלאים (כדאי לכם לבקר באתר, באחריות).

שיטוט נוסף באתר שלו הביא אותי אל צילומי נוף לכאורה, שמתגלים במבט שני כצילומים של איברי גוף חשופים, שממש כמו צילומי האוכל באתר, מופקעים ממשמעותם המקורית והופכים לדבר שונה לגמרי.

התרגום שעובר על המוח מרגע ההכרה ועד רגע הפירוש הופך את הסיטואציה באיבחה אחת לאירוטית במידה רבה. התוצאה סוחטת הרבה קריאות "וואוו". תראו בעצמכם ונסו לזהות את חלקי הגוף השונים שמככבים בכל תמונה:

11
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
9
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
5
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
6
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
12
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
13
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
8
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
7
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
4
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
3
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
2
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-2.2.14)