ילדות חמודות תמיד יכבשו את הרשת

16
מתוך http://www.jwlphotography.com/

אזהרת מסע: רגע לפני שאנחנו ממשיכים כדאי שתדעו – בטיולנו הפעם נראה הרבה, נקרא פחות, אבל יש גם הבטחה מהמדריכה להרבה קריאות התפעלות ממשפחת ה"איזה מאמי" וה"וואוו"; וזה כבר שווה את הצטרפותכם למסענו.

ג'ייסון לי (Jason Lee) הוא בדרך כלל צלם חתונות, אבל כשאמא שלו חלתה במחלה קשה וחשוכת מרפא ב-2006, הילדות שלו היו עדיין קטנות ו'סחבו' איתן שלל מחלות שבגללן לא יכול היה להפגיש ביניהן. כך נפתח הבלוג של לי.

את רוב הרעיונות להעמדה בתמונות הוא שאב מהבנות שלו – קריסטין (8) וקיילה (5). זה, לדעתי, סוד קסמן של התמונות. התרגום שלו לרעיונות שלהן והביצוע מלא ההומור, הם התוצאה המשמחת שתראו כאן ובעיקר כאן.

13
מתוך http://www.jwlphotography.com/

14

11
מתוך http://www.jwlphotography.com/
12
מתוך http://www.jwlphotography.com/
9
מתוך http://www.jwlphotography.com/
10
מתוך http://www.jwlphotography.com/
15
מתוך http://www.jwlphotography.com/
7
מתוך http://www.jwlphotography.com/
6
מתוך http://www.jwlphotography.com/
5
מתוך http://www.jwlphotography.com/
4
מתוך http://www.jwlphotography.com/
8
מתוך http://www.jwlphotography.com/

3

2
מתוך http://www.jwlphotography.com/
1
מתוך http://www.jwlphotography.com/

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-20.10.13)

המדיה החברתית בשרות האוכל והמסעדנות

1
(פורסם לראשונה ב-17.6.12, מסעדת "השולחן" של עומר מילר זה עתה נפתחה. הפוסט הזה שייך להיסטוריה ומילר מאז עושה חייל ועשה מהמדיה החברתית אמנות מכירה)

עומר מילר היה מצליח בכל תחום שהיה בוחר לעסוק בו, זה ההימור שלי. אני לא מכירה אותו אישית אבל מילר בן ה-32, נמצא בכל מקום, כך נדמה. יש לו שתי מסעדות בתל אביב, שהוא השף בהן – "חדר אוכל" ו"שולחן", והוא יוצא, מבלה ואוכל. מילר, כך נדמה, גם תמיד מוקף חברים ועושה חיים. נראה שיש לו 29 שעות ביממה, להבדיל מאיתנו.

מילר בנה לעצמו תדמית ברשתות החברתיות – פייסבוק ואינסטגרם, אבל גם האמירה הזו חוטאת למציאות; הוא מחובר למדיה החברתית, שמשתפת באופן אמיתי ואינטואיטיבי. אין אילוץ או תכנון במעשיו, יש הבנה של מידת החשיפה שהוא מאפשר לחייו מחד ובניית דמותו של השף החרוץ מאידך. הוא פשוט מבין איך זה עובד באופן שאנשי מקצוע מזיעים רבות כדי לדעת.המסעדות של מילר מלאות ולא מעט בגלל הפעילות של מילר ברשת, תרשו לי להמר. הוא השכיל להבין את מה שחלק מהקולגות שלו הבינו רק כשהגיעו לגיל מבוגר יותר או במילים אחרות – את מה שמדונה אמרה מזמן: express yourself. חלק מהאנשים שכבר הבינו זאת נמצאים בטלוויזיה; מילר עושה את זה גם שם אבל בעיקר במדיה החדשה והנוכחית. בדיוק בגלל זה ביקשנו ממילר לענות לנו על כמה שאלות:

4

– היכן התחלת במדיה החברתית ומתי?

"לראשונה נחשפתי לפייסבוק בשנת 2007. היום אני קורא סטטוסים שלי משנת 2008 ומעניין אותי לראות את ההבדלים בשימוש שנעשה אז ברשת. רק בשלהי 2009 התחלתי להבין את העוצמה של הפייסבוק ואת ההתעניינות של האנשים בדף שלי. לאינסטגרם (שם משתמש:omermiller) הצטרפתי באוגוסט לפני כמעט שנה. שם כבר השתפשפתי מהר יותר והשימוש בוויזואליה להעברת סיפור היווה עבורי שינוי מרענן. אני חושב ששתי הרשתות הללו גרמו לי לחשוב אחרת בחיי היומיום. אני רואה תמונות וחושב 'סטטוסית'. למזלי אני מודע לכך שיש עולם מציאותי שבו ניתן להעמיק יותר בדברים שחשובים. דברים ששנינות של 140 מילה לא מספיקה כדי לדון בהם".

– האם אתה מנהל את היוזרים שלך במדיה לבד?

"התשובה היא חד משמעית כן. אני לא חושב שזה אפשרי שמישהו אחר יעשה את העבודה עבורך אבל אני משתמש ברשתות החברתיות כמעין פסיכולוגית, חברת יח"צ, חברה טובה, אשת סוד, חומת מגן. האותנטיות מבחינתי היא שם המשחק. אני חושף כמעט הכל, משתדל להעביר לעוקבים את היומיום שלי: שיברון לב, אוכל טעים, שגרת מטבח, מצבי רוח קיצוניים. העובדה שהכל מתנהל מאחורי מסך האייפון, האייפד או המחשב שומרת על חומה מסויימת שאמורה מבחינתי להגן עלי קצת".

האם אתה נמצא בכל הרשתות הגדולות – פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם?

"אני בפייסבוק ובאינסטגרם. את הטוויטר נטשתי. הצורך להעביר מסר חד, מרושע, שנון ומצחיק כל בוקר התיש אותי".

– האם לקחת דוגמה ממישהו אחר, בארץ או בעולם, שעושה שימוש ברשת?

"לא. בניגוד למה שאולי חושבים עלי אני לא מבלה המון זמן מול המחשב. אני בעיקר נכנס לאינסטגרם להעלות תמונה או לפייס לכתוב סטטוס. אני לא ממש מחטט בחייהם של אחרים. מעטים הם האנשים שאני ממש מחטט בפרופיל שלהם והם לא ממש מתחום העיסוק שלי".

– איך מגיבים הקולגות שלך לנוכחות שלך במדיה?

"זו שאלה שצריך לשאול אותם. אני לא ממש בקיא במה שאומרים עלי. אני מניח שיש כאלו שאוהבים את העשייה ויש כאלו שבזים לה. יצא לי כבר לשמוע הערות מזלזלות ומצד שני ראיתי כבר המון שפים שמאמצים את העבודה שלי ומחמיאים לה".

– האם אתה רואה קשר בין ההצלחה ברשתות והשגשוג במסעדות?

"אני לא יודע לכמת הצלחה ובטח שלא יודע לחשב באחוזים כמה מבין הלקוחות שמגיעים למסעדה באים בגלל הרשתות החברתיות, כמה בגלל מודעה בעיתון וכמה בגלל שחבר אמר להם להגיע. אני יכול להעריך ללא צל של ספק שאנשים רבים נחשפו למנות ברשת ובגלל זה הגיעו. רבים אמרו לי שראו את המנה שפרסמתי וחושבים להגיע למסעדה. זה בהחלט תורם להצלחה, אבל זה רק הנדבך הפרסומי. הדבר החשוב מבחינתי הוא האוכל".

– ספר על משהו משעשע או מוזר שקרה ברשת.

"במשך כמה חודשים שיתפתי אנשים בגידולה של החתולה שלי צ'ילי מיום אימוצה ועד גיל חצי שנה, בה נשלחה לתספורת והתגלה סודה הנורא – צ'ילי הוא למעשה חתול זכר. ממש חששתי לפרסם זאת ואכן ביום שבו 'הוצאתי מהארון' את צ'ילי והפכתיו לצ'יל קיבלתי מבול תגובות שנעו על הקשת שבין צער רב לבין צחוק אדיר. לצ'יל שלום".

עירום, זה עוד יתפוס ברשת

במקרה או שלא ובשיא הצניעות הפרובנציאלית, לא יכולתי שלא להיזכר ב"שף העירום", ג'יימי אוליבר האנגלי. הוא בסך הכל בן 37 וכבר מזמן אימפריה של אדם אחד.

6

את הסיפור המלא על אוליבר תמצאו כאן, והוא מרתק בפני עצמו, אבל מה שהזכיר אותו בסיפור של מילר, זה שהרבה לפני שהרשתות החברתיות צצו בחיינו, כשאוליבר היה "השף הערום", הוא היה מבשל בתחילת התוכנית ובסופה מזמין חברים או משפחה לאכול איתו.למצעד האורחים הזה היתה אבולוציה כמעט פייסבוקית: קודם באו החברים והקולגות, אחר כך המשפחה, אחר כך התחילו להגיע בחורות מצודדות ואז הגיעה מי שהפכה אחר כך לגברת אוליבר.

7

היום הוא אימפריה ומנסה לשנות את בריטניה דרך התזונה שלה אבל במקביל מתחזק אימפריית מדיה חברתית: אתר מושקע, דף פייסבוק עם יותר ממיליון אוהדים, יוזר בטוויטרשעוקבים אחריו כמעט 2.5 מליון אנשים, אבל גולת הכותרת האנושית ביותר היא הערוץ שלו באינסטגרם (jamieoliver) שם הוא פשוט ג'יימי המטייל אבל בעיקר אבא ג'יימי הגאה. נדמה לי ששם הוא גם מעלה דברים בעצמו.אוליבר ומילר הם שני אנשים צעירים עם חושים מצויינים ל"מה עובד", וזו – יותר מכל כשרון, כבר תכונה מולדת שהיא לא פחות ממגע מידאס עיסקי. מזל שמילר הוא כאן והוא שלנו ובכלל לא דיברנו על איך שהוא מבשל (מעולה).

איך עושים כסף מהורות? סאלי מצאה את הנוסחה

MOM1

(פורסם לראשונה ב-5.8.12 באתר פידר ולאחר כנס אתר סלונה)

בשבוע שעבר התייצבו כ-400 בלוגרים ואנשי תקשורת בכנס Blogo של אתר סלונה. יותר מכל שאלה שנזרקה לחלל האוויר, הכותבים העצמאיים רצו לדעת מתי התחביב המענג שאימצו לעצמם גם יכניס כסף.

בלוג, למי שאינו מתמצא, הוא תחביב שהופך לבמה נוספת בה מתנהלים חייו של הכותב; בין אם זה בלוג אוכל, בלוג קולנוע או בלוג אישי – החיים שלך מתחלקים לחלק שאתה מחצין בבלוג ולשאר החיים. ממש כמו בחיים עצמם, הבלוג מזמן אינטראקציות ואירועים שעשויים אף לשנות חיים (ממש כמו במקרה של הבלוג פטיט אנגלז עליו כתבתי בעבר).

בין שלל הדוברים בכנס בלטה במיוחד סאלי וויטל, אשה אנגליה שבוקר אחד נתנה לבת שלה פליק לפנים. זה כמובן לא היה בכוונה אבל סאלי, כמו כל אמא, פיתחה באופן מיידי רגשות אשם. תחושת המצוקה והרצון לחלוק, גרמו לה לפתוח בלוג בשם Who's the Mummy.

מהר מאד גילתה סאלי שהיא אינה לבד. כמוה, נשים רבות הפכו לאמהות ולאו דווקא איבדו את שמחת החיים או את העניין בהם. היא איגדה 4,000 אמהות בלוגריות למעין רשת חברתית של בלוגריות-אמהות והפכה אותן לקהילה. איך זה הפך לעניין שגם מכניס כסף? די מהר.

אמהות, זה חלום רטוב

4,000 נשים, שהן קהילה צרכנית חשובה מאד, ממוקדת ומאוגדות יחד – זה חלומו של כל מנהלמותג. "פגיעה ישירה" בקהל היעד, זה החלום הרטוב של כל מנהל שיווק והוא מזיע על כך רבות. סאלי הביאה להם את הכל במרוכז אל פתח דלתם וביקשה תמורה.

כך, האמהות הפכו לנסייניות וכותבות ביקורות על מוצרים ומשחקים וגם נתנו לילדים שלהן לנסות ולהתנסות. בהיות הבלוגריות עצמאיות, הן יכולות לכתוב ביקורת אמיתית שאינה תלויה בדבר. קהל הקוראים מאמין להן כ"קולו של העם", המפרסמים מריצים עליהם קמפיינים והן הופכות לקובעות דעה מחוזרות.

מה יצא להן מזה? קבוצה של 4,000 נשים כמותן, ששותפות לתחושות, לדאגות ולסדרי העדיפויות המשתנים הפכה אותן לקהילה מלוכדת. במקום להרגיש כמו נשים שהשתעבדו לתפקיד שנחת עליהן, הן הפכו לכוח חברתי-צרכני, לא רק כאמהות אלא כנשים צעירות שמתעניינות גם בתרבות ולייף סטייל. לדברי סאלי, הפרופיל הממוצע שלהן הוא אישה בת 30 וקצת, חיה עם בן זוג ושני ילדים.

במקביל, סאלי החלה בדרוג האמהות מדי חודש – The TOTS 100. דירוג כזה, מלבד היותו אמוציונלי, הוא גם יעד מסחרי נדיר, כאמור. הדירוג יוצר תחרות יצרית בין הבלוגריות עצמן ומסמן אותן החוצה כמצטיינות יותר או פחות.

MOM2

בקרוב בישראל?

סצינת הבלוגרים בארץ ענפה ועשירה, וגם בתחום ההורות והאמהות יש לא מעט כאלה, כמו2bmommy, אמא של ו-blingbling. שאלנו את ליאת ורדי-בר, בעלת הבלוג 'בלינג-בלינג' ומתמחה בשיווק לאמהות, מה דעתה על המודל האנגלי של וויטל: "קנאה. זה מה שהרגשתי כשהתוודעתי לראשונה לסאלי וויטל, האמא של פלי ושל who's the mummy. קנאה מהולה בעצב קל שהתחלף בדרייב מטורף".

לדבריה, "אני בלוגרית כמעט עשור, אשת שיווק ואסטרטגיה דיגיטליים כ-8 שנים ומזה שנתיים וחצי אני אמא לזואי ול'בלינגבלינג'. היום ברור לי יותר מתמיד: מאחורי כל מותג (מצליח או לא) עומדת אמא. זר לא יבין זאת".

– איך עושים מאמהות כסף?

"לא הכלים המתקדמים ביותר לניטור שיחות ברשת יעשו את העבודה, וגם לא היועץ החתיך בן ה-30 ומשהו שלא יהיה לעולם בהריון או יטשטש סימני מתיחה – אימהות מדברות אימהית מדוברת ועל מנת להגיע אליהן, לתודעתן, לליבן, לשיח שלהן – אתם, משווקים יקרים צריכים ללמוד את השפה על דקויותיה ומאפייניה".

"השינוי שסאלי אחראית לו הוא עצום. היא הפכה את האימהות הבלוגריות באנגליה (וכן יש גם כמה אבות!) מיחידות/בודדות ושקופות לקהילה מגובשת, אסטרטגית, חשובה, מובילה, נחשבת ונחשקת. היא גרמה לכך שכמעט כל מותג מוביל באנגליה חפץ ביקרה ו'בפייב סנט' שלה כשהוא מעוניין לשווק לאימהות/הורים. היא עושה זאת בדרך המיוחדת לה, עם הומור (אנגלי אבל עדין) והרבה עקשנות, תוך שהיא ממצבת את קהילת האימהות הבלוגריות כיחידה עילית משמעותית ואסטרטגית (וזקוקה תמידית לשעות שינה)".

"בזכות סאלי בעיקר הבנתי שאימהות וקריירה הולכים יחד פשוט בגלל שאימהות – זו הקריירה שלי. בקרוב בישראל".

את המצגת שלה סיימה סאלי עם השקופית הבאה, שנראית לי כמתאימה גם לסיכום הדיון בנושא:

MOM3MOm4