קסם המניאטורות

להציץ מלמעלה על עצמנו

מלווין
מחלון מטוס נוחת
רכבת חשמלית שסביבה תחנה, כפר קטן, עצים וגשרים
בתי בובות
LEGO
Playmobile

מניאטורות זו הדרך שלנו להסתכל על עצמנו מלמעלה ואולי לחשוב שיש באמת כוח עליון שמביט בחיי הזוטות המשמימים שלנו ושולט בנו על ידי שכר ועונש. בפעם הבאה שאתם מרימים את העיניים לשמיים בתחינה, יש מצב שכך אתם נראים מלמעלה – מניאטורות.

TATSUYA TANAKA, אמן וארט דיירקטור יפני מתעקש להסתכל הפוך על חפצים יומיומיים וכך הוא מוצא בחפצים ומאכלים פונקציונליות עבור האנשים המוקטנים שלו. הוא מעלה מדי יום סצנה ושולח לעוקבים אחריו בפייסבוק עדכון יומי של אותה סצנה. כל פרח ברוקולי הוא עץ עבורו וכל אטב כביסה – מטוס. יש לו גם חשבון אינסטגרם והוא הוציא כבר 2 ספרים. 5 שנים הוא מעלה סצנות כאלה, מדי יום ואני מכורה לחדשנות.

213456

האמן האמריקאי, תושב לוס אנג'לס Jedediah Corwyn Voltz מייצר בתי עץ מניאטורים סביב צמחי בית פשוטים או עצי בונסאי. לסדרת העבודות שלו קוראים Somewhere Small והיא עשויה מפיסות קטנות של עץ, בד, אבנים ועוד. ההשראה שלו – סטים שהכין לפרסומות וסרטים.

7

8

910

מודעות פרסומת

בואו נדבר על VR

יש מי שמעריכים אותי בסביבתי החברתית כמומחית טכנולוגית או משהו דומה והרי אני יודעת שאין שקר גדול מזה. אני לא מבינה דבר בטכנולוגיה. אני מוקסמת ממנה.

מבחינתי, הטכנולוגיה השימושית היא כמו משקפיים לכבד ראייה; עד שלא ראית את כל הנוף דרך משקפיים, לא תבין מה אתה מפסיד. אני נסערת מפיתוחים חדשים, מהבטחות שנשמעות כמו מדע בדיוני (תזכרו אותו, הוא ישוב בהמשך) ומבינה שאנחנו בסך הכל עושים צעדים ראשונים בעולם חדש, שאולי ברור מתי החלה הספירה בו אבל לאף אחד אין שמץ של מושג לאן עוד יגיע.

כנראה שאנחנו חיים במהפכה הגדולה ביותר מאז המהפכה התעשייתית ולי, באופן אישי, זה מפוצץ את המוח. המציאות מוכיחה שאת בעיות ההווה אנחנו מתקשים לפתור ואכן, כפי שאמר איינשטיין, במלחמת העולם השלישית משתמשים באבנים ובמקלות (דאע"ש וחשכת ימי הביניים שהם מביאים איתם), ולכן לא נותר אלא להישען על הפן האנושי מעורר הגאווה וההשתאות – המצאה וחדשנות.

אתמול הכריז מארק צוקרברג, כנראה אחד האנשים המשפיעים  בעולם בעשור האחרון, על חזון 10 השנים הבאות של פייסבוק בכנס של פייסבוק, ה-F8. בין ההכרזות על הבוט, חידושי הווידאו ב-360 מעלות, המציאות הרבודה, נתפסתי בעיקר על ה-VR

VR הוא Virtual Reality -מציאות מדומה. אותה מציאות לכאורה הנשענת על מחשב או מכשיר סלולרי ויוצרת מציאות  שמתקיימת באופן שלם בעולם וירטואלי מקביל (ההגדרה בוויקיפדיה). ה-VR היא אחותה של ה-AR, Augmented Reality – המציאות הרבודה (ההגדרה בוויקיפדיה). החזון מדבר על אלה כבר כמה שנים. לאנשים בגילי זה נשמע כמו עניין לילדים אבל זה בדיוק מה שאמרנו בעבר על הטלפונים החכמים וגם על פייסבוק ואינסטגרם, יש להודות. העולם הדיגיטלי הוא חלק ממשי בחיים של .כולנו. המציאות שלנו מתקיימת כבר הרבה זמן בכמה מימדים, מסתבר

תקראו ספרים!

sahkan_new(2)

לאחרונה סיימתי לקרוא את הספר "שחקן מספר אחת" של ארנסט קליין (בתרגומו המצויין של דידי חנוך). הסיפור ממוקם בארה"ב של 2045 בעולם פוסט קפיטליסטי הרוס והרסני – הקיטוב בין עניים לעשירים בלתי נתפס, מעמד הביניים נשחק ואלה שקיימו אותו הם עכשיו עניים מרודים. משבר האנרגיה השבית כמעט את כל כלי הרכב כי אף אחד לא יכול להרשות לעצמו לרכוש דלק והשלטון המרכזי מגייס את כל מי שאינו עומד בהתחייבויותיו הכספיות להחזיר את חובותיו בעבודה עבור אותו שלטון. כוח עבודה זול ובלתי מסתיים.

במקביל ואולי כדי להתרחק מהמציאות הפיזית הקשה, משתתפים כמעט כל תושבי כדור הארץ במשחק שהוא בעצם עולם וירטואלי גלובלי מקביל, בו לכל אדם יש דמות אווטאר שמתנהלת בו, שיכולה להרוויח כסף ממשי או לקבל קרדיט, שמעלה את דרגת הדמות הווירטואלית באותו עולם. בתי הספר ורבים מהמוסדות מתקיימים באותו "משחק" (שנקרא אואזיס, הלוא הוא גן העדן). החיבור לעולם הזה הוא דרך קונסולת המשחק ולאחר חבישת משקפיים וירטואליים וכפפות חישה.

את העולם הקים אדם אחד, עם רעיונות ליברליים וכוונות טובות, שהפך לאחד מעשירי עולם. מכאן מתפתחת הרפתקה מותחת במשחק וירטואלי עולמי שופע ריפרורים לעולם בו התבגר ממציא ה"אואזיס", אי שם בשנות ה-80 של המאה ה-20. את העלילה תצטרכו לחפש בספר עצמו אבל אני רוצה להתייחס למפגש הלא מקרי שמתקיים בין הדמיון בספר (המשקפיים, הכפפות) למציאות שלנו.

גוגל הימרו בעבר על הגוגל גלאס שעסקו במציאות רבודה ולא צלחו אבל מארק צוקרברג ופייסבוק מצטרפים גם הם לחזון ומרחיקים לראות בו. במרץ השיקו שם את אוקולוס – המשקפיים שידמו עבורנו את הסביבה הווירטואלית ויתאימו אותה למציאות מקבילה.

אוקולוס

אתמול הכריז צוקרברג גם על אמצעי חישה ידניים תואמים, שיעזרו לנו לבצע ולא רק לראות את אותו עולם

אמצעי חישה

כמה זה יהיה שימושי? עם ידיות החישה תוכלו להגדיל מסמך ולשלוח אותו בגודל שתרצו לאדם אחר, בתוך העולם הווירטואלי, אמר  צוקרברג. אחר כך הדגים אינטראקציה בין משתתפים שנמצאים במקומות שונים אבל מצליחים להתחבר במקום אחד, בעולם הווירטואלי – בעזרת אותה טכנולוגיה.

עולמות מקבילים
מתוך f8 – חזון העשור הקרוב של פייסבוק

בכתבה שהתפרסמה לאחרונה ב-TheMarker  נכתב ש"ששחקן מספר אחת" הפך לספר חובה, שמחולק לעובדים, בחברות המפתחות את אמצעי ה-VR, שמתקשות להפוך את הטכנולוגיה המתקדמת למשהו שימושי, למוצר שלא נוכל לחיות בלעדיו. "אחד הדברים שאני אוהב ב'שחקן מספר אחת' הוא שכל התיאורים בספר הגיוניים למדי. אין שם טכנולוגיה מטורפת ומוגזמת" סיפר פאלמר לאקי, מפתח האוקולוס.

ממש כמו בספר, בו ממציא ה"אואזיס" היה נער בשנות ה-80 ושתל בתוכו רבים ממשחקי המחשב הראשונים בעולם, כך מתייחסים בעולם הטכנולוגיה להמצאות שנולדו בעיקר בספרות העתידנית ובקולנוע – כזרע שנשתל בתודעה ונובט מאוחר יותר אצל המפתחים. כך נכתב בכתבה בדה מרקר:

"הסופר ארנסט קליין מסביר כי כתב את "שחקן מספר אחת" בין היתר משום שלא הבין מדוע תחום המציאות הווירטואלית עדיין לא צבר תאוצה בעולם האמיתי. "אני חושב שזה נבע מאותו הדחף שהניע את פאלמר לפתח את המשקפיים", אומר קליין, שביקר כמה פעמים במשרדי אוקיולוס ושוחח עם העובדים. "כמי שגדל על 'נוירומנסר' ומקס הדרום, היתה לכך השפעה עלי כסופר לא פחות מההשפעה על אנשי העסקים"."

מי עוד ראה את העתיד?

בסדרת סרטי "בחזרה לעתיד" ראינו לראשונה משקפיים חכמים, מסכים שטוחים, טאבלטים, שיחות ועידה, תוכנות זיהוי פנים, בנקאות אונליין וסרטים בתלת מימד (תראו כאן)

בסרט של שפילברג  "דו"ח מיוחד"(שרכש את הזכויות גם על צילום "שחקן מספר אחת" שצפוי לצאת ב-2018) חזו את זיהוי לפי רשתית העין, מכוניות ללא נהג, בית חכם ובעיקר את מסכי המגע (תראו כאן)

 

 

 

 

מעורר קנאה: הכירו את פלג כהן, הישראלי שמטייל בכל העולם

1
צילום: פלג כהן

פלג כהן הוא חלומם הרטוב של אנשי המשרדים והמערכת, רוכשי הדירות ומשלמי השכירות והמשכנתא; ללא רכוש משמעותי וללא מחויבות כובלת, האיש מסתובב בעולם בתקציב מינימלי וחווה את החיים אי שם, אי פה. תפסנו אותו במדינה ה-98 במסעו בן 9 השנים – קמבודיה. לא הרבה אנשים יכולים להגיד שהגשימו את החלום שלהם, פלג יגשים בעוד שבועיים את החלום שלו – לטייל ב 100 מדינות.

למה אנחנו כותבים על פלג? כי הוא מתחזק במקביל לטיולו אתר אינטרנט בעברית ובאנגלית,ועמוד פייסבוק. לא משהו יוצא דופן ב-2014 אבל יחסית לטיולים שנעשו בתקופה מוקדמת יותר (ולא מעבר להרי החושך, אי שם במאה ה-16 אלא ממש לפני 15 או 20 שנה), האמצעים האלה והאי-מייל יכולים להשאיר אדם מחובר לביתו, משפחתו וחבריו, בקלי קלות ובזמן אמיתי.

2

ביקשנו מפלג לענות עבורנו על כמה שאלות על מסעו המעניין ועל התיעוד הציבורי של חוויה אישית בעליל.

– מי אתה?

"קוראים לי פלג כהן ואני בן 30. גדלתי בנהריה ולמדתי בקיבוץ כברי. יש לי אחות תאומה, אחות גדולה ושתי האחייניות הכי יפות בעולם. גם אמא שלי וגם אחותי התאומה מצטרפות אלי בכל שנה לכמה שבועות של טיול.

"שירתתי 3 שנים כלוחם בגולני (ואני אפילו עושה מילואים אם אני בארץ). ב-9 השנים האחרונות אני מטייל בעולם, ועד כה טיילתי ב 98 מדינות ובכל היבשות.

"בחודשים האחרונים התחלתי לתעד ולשתף את המסע דרך דף הפייסבוק שלי 'לונלי פלג'. לשם אני מעלה תמונות, סיפורים וסרטונים. אלפי אנשים כבר עוקבים אחרי הדף שלי. חציתי יבשות על גבי משאיות ורכבות, הקמתי את האוהל שלי לצידי הדרך ועל חופים לבנים ובתולים, ישנתי בכפרים קטנים באפריקה וחייתי עם השבטים המונגולים. נעצרתי בגינאה, חליתי במלריה קשה, פגשתי 'ילדים חיילים' שעשו דברים נוראים. בגאנה חבר מקומי שלח איתי פתקים לשים בכותל המערבי, רכבתי על סוסי פרא, רקדתי בפסטיבלים, קפצתי את הבנג׳י הגבוה בעולם ואפילו טיפסתי על הרי געש. החלום שלי הוא להמשיך ולטייל בעולם, להכיר אנשים וללמוד תרבויות חדשות, והכי חשוב לשתף את המסע שלי עם העולם.

"הפרויקט שלי התחיל לפני כמה חודשים לצד הדרך במערב אפריקה, כאשר החלטתי לפתוח את דף הפייסבוק ולשתף את העולם במסע שלי. אני נווד, אין לי בית או רכוש ואף פעם לא למדתי באוניברסיטה. את החינוך שלי רכשתי בדרכים ואת ההשראה אני מקבל מהאנשים שאני פוגש בדרך. בעמוד הפייסבוק, מתעניינים אנשים רבים בדרך החיים שבחרתי ושואלים אותי שאלות רבות על המסע ועל הדרך שלי בעולם. המטרה שלי היא להפוך את 'לונלי פלג' ליומן מסע וירטואלי שמתעדכן בזמן אמת, ולהפוך את העוקבים לחלק בלתי נפרד מהטיול שלי".

3
חוף ים באוסטרליה
4
אלבניה – כפר אבן ישן

– מה מטרת הטיול שלך?

"כרגע המטרה שלי היא לתת השראה לאנשים ולחלוק עם העולם את החוויות שאני עובר, הנופים שאני רואה והכי חשוב האנשים שאני פוגש לאורך הדרך. חשוב לי לפגוש וללמוד מתרבויות אחרות, למדתי הרבה מאוד מהאנשים שפגשתי לאורך הדרך. חשוב לי לומר לאנשים שזה טוב להיות שונה, לא חייבים ללכת בדרך כמו כולם, לא חייבים להיות חלק מעולם הצרכנות המערבית, אפשר גם להיות מאושר אם אין לך רכוש (כמו רוב האנשים באפריקה או הודו לדוגמה). בנוסף, אני חושב שהקדוש ברוך הוא יצר לנו כזה עולם יפה שאנחנו חייבים לראות, ליהנות ולהעריך כמה שיותר ממנו".

5
מונגוליה- רכיבה על גמל, כלי התחבורה היחידי בדיונות חול של המדבר הגובי
6
פסטיבל הנאדאם המסורתי במונגוליה
7
מתארח אצל משפחה מקומית במדבר הגובי במונגוליה
8
עם נץ במונגוליה

– איך נולד הרעיון?

"כמו כל ישראלי טוב נסעתי לטיול של אחרי צבא במזרח הרחוק. החופש והשקט הנפשי כבשו אותי – בלי לחץ ובלי דאגות של ממש. בשלב מסוים נגמר לי הכסף אך במקום לחזור לארץ, החלטתי לנסות את מזלי וטסתי עם 80 דולר לאוסטרליה. עבדתי קצת בעיצובי גינות והמשכתי את הטיול שלי באוסטרליה וניו זילנד ואחרי שנה של טיול חזרתי לארץ. עם החזרה לארץ פרצה מלחמת לבנון השנייה, גויסתי בצו 8 והייתי עשרה ימים בתוך לבנון. אחרי המלחמה הרגשתי שאני זקוק לעוד טיול וטסתי לקנדה ומשם טיילתי במרכז דרום אמריקה.

"נהנתי בטיול, לא הרגשתי לחוץ אף פעם, למדתי הרבה על עצמי ועל אנשים, לא הבנתי למה להפסיק את המסעות שלי מסביב לעולם, למה לא לטייל כל הזמן, להפוך את זה לדרך חיים. אז ראיתי את הסרט into the wild שרק חיזק את דעתי בנושא והמשכתי לטייל. הגעתי לאפריקה, חייתי כמו המקומיים, פתחתי את האוהל שלי בכפרים קטנים וראיתי שאפשר גם לחיות מדולר ליום. לפני כשנה נסעתי לטייל במערב אפריקה החלטתי להתחיל לשתף את המסע שלי עם העולם, ופתחתי את דף הפייסבוק".

9
אחד החופים של דוברובניק, קרואטיה

– יש לך שותפים למסעות?

"לא, אין לי שותפים (lonely) לטיולים. מדי פעם אני פוגש חברים או את אחותי לאורך הדרך אבל זה תמיד לזמן מוגבל כי הם צריכים לחזור לחיים הרגילים שלהם".

– איך אתה מחליט לאן לטוס ומתי?

"בהתחלה טסתי לאן שטסו כולם – המזרח הרחוק, אוסטרליה, הודו ומרכז וצפון אמריקה. אחר כך טיילתי בדרום ומזרח אפריקה, ואז נסעתי עם הרכבת הטרנס-סיבירית ולבסוף עשיתי את הטיול בו חציתי את מערב אפריקה דרך היבשה. היום זה הרבה יותר קל, אני פשוט הולך למקומות שאף פעם לא הייתי בהם לפני כן ותמיד בהמשך למקום בו אני נמצא פיזית".

10
החופים הבתוליים של סיירה לאון, מערב אפריקה
11
השוק באחד הכפרים בגינאה, ליד הגבול עם מאלי
12
ילד אוסף עצים למדורה בליבריה, מערב אפריקה
13
מאכיל את חיית המחמד של חבר מקומי בפרי טאון, סיירה לאון

– אז יש אתר ויש עמוד פייסבוק. מה האמצעים בהם אתה מתחזק אותם?

"יש לי מצלמה של קנון ומצלמת GoPro (את שניהם רכשתי עכשיו כדי להעביר את המסע שלי בדרך הטובה ביותר). עם הגו פרו אני מצלם וידיאו ואז עורך את החומר גלם לפרקים של 8 דקות על כל מדינה. יש לי אייפד שאיתו אני עושה הכל – אינטרנט, איסוף מידע, עריכת הסרטים שלי, עידכון דף הפייסבוק שלי ואפילו כתבתי בו ספר מסע. הספר יהיה מוכן בזמן הקרוב. אין לי סמארטפון וגם אף פעם לא היה לי, בכלל אין לי צורך בטלפון".

– איפה היית עד עתה?

"טיילתי ב-98 מדינות ובכל היבשות. הרשימה ארוכה מדי. עכשיו אני בקמבודיה, כאמור אבל אני מתכון להעביר את הקיץ באירופה ולבקר בכמה פסטיבלי מוזיקה ביבשת (בעיקר של מוזיקת טראנס). אז אבקר בארץ ואחר כך אטוס למרכז אפריקה, שאמור להיות מקום בתולי כמעט לגמרי מתיירים. הייתי רוצה להיות בכל המדינות בעולם (החלום הבא אולי אחרי המדינה ה-100. מכאן אטייל בבורמה ובפיליפינים, שתהיה המדינה ה-100)".

14
אצל משפחה של חבר בכפר קטן במרכז נורווגיה
15
צפון אירלנד , סלעים משושים – couseway

– מסקנות לחיים?

"דבר ראשון זה לפתוח את הראש – אל תפחדו להיות שונים וללמוד דברים חדשים. עדיף לאסוף זיכרונות מאשר דברים".

ומה בעיננו הכי חשוב בדברים של פלג? "אני בן 30 ואני נווד, אף פעם לא היה לי בית או עבודה, לא למדתי ואין לי רכב. כל שבוע אני פוגש עשרות אנשים חדשים ויש לי חברים כמעט בכל מקום בעולם. התיק שלי שוקל 13 קילו, פעם היה לי אוהל אבל איבדתי אותו לאחר שאכלתי פטריות אפריקאיות חזקות. אני אוהב לצלם ולהכיר תרבויות חדשות, אין לי רכוש או כסף אבל לפחות אני מאושר".

16
זורק את המצלמה גבוהה באוויר, לונג ביץ, קמבודיה

זה העמוד של פלג בפייסבוק. תפרגנו לו ותוכלו לטייל איתו.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-2.3.14)

יואל הרצברג מציג: מילה אחת ביום

1
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

מילה ביום. הלוואי ויכולתי להסתפק במילה ביום. מילה אחת שאבחר ואוציא החוצה. מילה שמשמעותה תהדהד בעולם. פרשנים ינסו לברר למה דווקא היא, משוררים יחברו לה ואיתה שירים. אבל בינתיים, עד שאהפוך למצומצמת, אני שופכת לריק הרבה יותר מדי מילים. שופכת יותר מרוב האנשים שאני מכירה. מילים לבטלה אבל גם לעבודה, חובה לציין.

יואל הרצברג לקח את 'מילה ביום' צעד אחד רחוק יותר והפך את חשבון האינסטגרם שלו לפרויקט ויזואלי שמקדיש עצמו למילה אחת ביום – בלי פרשנויות, בלי תוספות רק תמונה אחת ביום מהמרחב הציבורי. הפרוייקט כולו מוצג גם בפינטרסט.

כמו שאתם כבר יודעים, אני מאוד אוהבת פרוייקטים אישיים שמוציאים החוצה את השריטות החינניות שיוצרות את חיינו, וזו של הרצברג חביבה עליי במיוחד. אני מכירה את יואל המון שנים. פעם עבדנו יחד, והיום, העיר המשותפת בה אנו גרים, מפגישה אותנו בכל כמה שנים. כך, באופן טבעי, הפכנו חברים בפייסבוק ומאוחר יותר באינסטגרם. בימים האחרונים סיכם הרצברג שנה לפרויקט של "מילה ביום" ואני החלטתי להציג אותם – אותו ואת הפרויקט – בפניכם.

– הי יואל, תציג את עצמך

"אני נשוי + 2 בנים, חי ויוצר בעיקר בתל אביב. בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל לפני המון זמן (1991) וכבר הרבה מאד שנים מעצב אמנותי, בייחוד של סרטי קולנוע, אבל גם של פרסומות וטלוויזיה. אני מצלם מגיל צעיר ואפילו היתה לי מעבדה שחור לבן בבית​​, שבה ביליתי שעות עם ריחות הפיקסר והאור האדום. במשך שנים הסתובבתי עם מצלמה, מקפיא רגעים ומתעד אירועים. היום המצלמה בטלפון מהווה תחליף נוח לצילומים ספונטניים". (לעוד עבודות של יואל).

– איך התחיל פרויקט "מילה ביום" והאם יש קווים בסיסיים שמנחים אותו?

"מה שהכי מבלבל במקצוע שלי זה המילה מעצב. זה נכון שאני מעצב סטים וסביבות ופריימים ותקופות היסטוריות ועולמות שלמים, אבל עיצוב ממש לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי במקצוע זה לספר סיפורים. אני מספר אותם באמצעים ויזואליים, אבל הכל מתחיל במילים.

"הפרוייקט התחיל מהרצון לבודד מילה, שהיא יחידת השפה הראשונית, הבסיסית והמצומצמת ביותר שקיימת, ולתת לה לספר סיפור עצמאי, גדול יותר, בלי להזדקק ליחידות תומכות שיוצרות משפט. אנחנו מוקפים במילים – על שלטים, על קירות, על אריזות, על מסכים, על בגדים – איפה לא.

"כצלם שמקפיא רגעים ומשעתק אותם, וכמעצב אמנותי שכל הזמן מנסה לספר סיפור על ידי עיצוב פריים אחד, זה היה פרוייקט אידיאלי שעושה שימוש בטקסט, בקונטקסט, צבע, קומפוזיציה, אור, קו וכל האלמנטים שמרכיבים פריים מצולם או מצויר. ההכרח לספר סיפור שלם במילה אחת ריתק אותי ואתגר אותי מבחינה ספרותית ואמנותית כאחד. אני אוהב אמנות מינימליסטית. מה יותר מינימלי ממילה יחידה?".

13
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– איך בוחרים את ה-מילה?

"לפעמים המילה נבחרת בגלל אירועי היום, כמו המחאה החברתית, הכיבוש, יומולדת, ​​בחירות, אירוע תרבותי או יום שנה חשוב. לפעמים היא קשורה לחוויה אישית, לפעמים היא נבחרת בגלל צורה או צבע. יש מילים שנבחרות בגלל שהמשמעות שלהן בפריים מצחיקה או אירונית.

"בהתחלה הקפדתי לבודד מילה אחת בפריים שלם, אבל עם הזמן הצלחתי לגרום למילה שאני מעוניין בה לקפוץ החוצה גם כשיש מילים אחרות מסביב. אני מתנהל לי בחיי כרגיל ודולה את המילים על הדרך על ידי מציאת או יצירת המילה – כמו המילה 'יאוש', שהרכבתי מגפרורים שרופים, אחרי שראיתי את משה סילמן מצית את עצמו ועולה באש."לעיתים קרובות בחירת המילה נעשית למטרת ביקורת חברתית או הצגת נקודת מבט פוליטית. אנחנו חיים במדינה רוחשת וגועשת ואני אדם מעורב ודעתן. בעזרת המילה ביום אני מנסה להעביר מסר ועמדה לקהל רחב יותר שנחשף לפרוייקט בפייסבוק או באינסטגרם. זו הדרך האישית שלי להלחם בעוולות".

17
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– מה תפקיד השפות בבחירת המילים?

"נולדתי בצרפת ואני דובר צרפתית מהבית. עברית היא השפה הראשית שלי. אנגלית רכשתי כילד ונער בארה"ב – רוב מה שאני קורא הוא באנגלית, מספרות ועד טקסטים מקצועיים ואקדמיים. ערבית היא שפה שאני מאוהב בה ולא שולט בה במידה מספקת, אבל שנת לימוד אחת באוניברסיטה במאה שעברה, יחד עם אינספור סרטים שאני מעצב שעוסקים בסכסוך ועבודה בישובים ערבים או עם צוות פלסטיני, נותנים לי בסיס ראשוני להבנה ושליטה בשפה. זה מאפשר לי לנוע בין ארבע השפות האלה, לפי צרכיי, פלוס עוד כמה על הדרך, כמו יידיש, ספרדית ורוסית.

9
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

"כשנכנס יורה להקרנה של בטמן בארה"ב וריסס צופים עם קלצ'ניקוב, המילה קלצ'ניקוב נבחרה באנגלית ורוסית. כשצילמנו סרט בשכם וקלקיליה, מטבע הדברים רוב המילים היו בערבית. לעומת זאת, כשאני נתקל במילה טובה, אני מצלם, לא חשוב באיזו שפה היא כתובה. אני חולה על שפות. אם יכולתי, הייתי לומד את כולן. כל אחת באה עם כאלה מטענים של היסטוריה ותרבות וספרות וחוכמת רחוב ספציפית לארץ המקור של השפה. אני מת על פתגמים, על התרבות שמאחורי המילה. מצד שני, טיפוגרפיה מרתקת אותי ומילה בנאלית עם טיפוגרפיה מדויקת או גרועה במיוחד יכולה ממש לעשות לי את היום".

– עושה רושם שהתמונות צולמו במקומות מגוונים בארץ. מה הסיפור מאחוריהן?

"המילים צולמו בכל חלקי הארץ, בשטחי הרשות הפלסטינית ובחו"ל. בכל מקום שאני מגיע אליו – שם אני מצלם. אפשר לדעת בערך איפה אני נמצא לפי הצילומים, כי אני לעיתים רחוקות משתמש בצילומים ישנים.

"מטבע הדברים, רוב הצילומים הם מסביבת העבודה שלי ומסביבת המגורים. בגלל שאני משוטט בכל הארץ עם הסרטים שאני מעצב, אני אוסף מילים מכל מקום שאני מגיע אליו. המילה הראשונה, למשל, צולמה בבודפשט, שם צילמנו פרסומת. יום אחרי שחזרתי מניו יורק, כבר הייתי בעבודה בכפר קאסם, והמילה היתה בהתאם- משם".

8
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום
12
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– ​​האם תמשיך בפרויקט או שאתה עובר לפרויקט חדש?

"גם וגם. הפרוייקט ממשיך, כי אני מרגיש שעוד יש לי מה ללמוד ומה לספר. יש כל כך הרבה מילים סביבנו, שתמיד יהיה מה לצלם".

– האם הפרויקט הזה יכול היה להתקיים בפלטפורמה שונה מזו של האינסטגרם?

 "אינסטגרם לחלוטין בר החלפה. זו פלטפורמה נוחה ומיידית, אבל למען האמת, הפורמט הרבוע לא אידיאלי למילים. זה אחד האתגרים, אבל לא זה שבזכותו הפרוייקט חי. הרבה לפני האינסטגרם הייתי מאד פעיל בפליקר וזה פרוייקט שהפליקר תפור עליו. גם פייסבוק מספיק.

"ברור שהפלטפורמה האינטרנטית היא זו שאיפשרה לפרוייקט לקבל אופי של בלוג יומי. על סט צילומים של הסרט האחרון אנשי הצוות ממש חיכו לראות מה תהיה המילה היומית. חלק הציעו לי הצעות, ניסו לנחש. אנשים שולחים לי צילומים של מילים שתפסו להם את העין. זה מגניב וכיף. את זה אתה לא מקבל מתערוכה בהלנה רובינשטיין – לא שאני אתנגד להציג גם תערוכה פיזית. זה מתבקש והכרחי.

התערוכה האינטרנטית שעשיתי בפינטרסט היא שלב ביניים, שמאפשר הצצה לגוף העבודות שהצטבר במהלך כל השנה הראשונה. אפילו המצאתי מילה לתערוכה כזו – תערוכו.נט, או webhibition באנגלית. אולי זה עתיד המוזיאונים?".

3
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום
14
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– האם אתה עושה רק פרוייקטים אישיים או גם פרויקטים קבוצתיים?

"וואו, זו שאלה יפה. כל העבודה שלי זה פרויקטים קבוצתיים. זו המהות של סרטים. ​​אני מגבש עכשיו פרויקט קבוצתי שאני לא יכול לפרט עליו כי הוא עדיין בשלבים מוקדמים, אבל הוא יקיף קבוצה של אנשים במקומות שונים בו זמנית. אני 'מת' על עבודת צוות. מה שהכי כיף לי בעבודה שלי זה המפגשים האנושיים והסיפורים השונים שאני נתקל בהם. אם אני אצליח להביא את אותה חוויה גם לאמנות שלי – מה רע?".

18
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-30.6.13)

למה אי אפשר ללכת על מדרכות העיר?

1
מתוך: דרור רוצה לעבור

תחיל עם הערת אזהרה: משמיצי תל אביב מוזמנים לעבור לכתבה הבאה. אני כאן כדי לספר סיפור עירוני על מי שגר בעיר ואוהב לגור בה, וחושב שהחיים במקום הזה שווים כמעט כל מאמץ.

תושבי תל אביב מתמודדים בשנים האחרונות עם עיר תיירות שוקקת ויש סיבה – העיר יפתה והשתפצה, נחפרה ושוקמה. גנים ציבוריים ומרכזי קניות מושכים תיירות פנים, כמו גם בתי הקפה, המסעדות והברים בכל פינה. התוצאה הביאה לנסיקה לא הגיונית במחירי הנדל"ן ואחרי שחלק מהתושבים שרד את זה, מגיעה ההתמודדות עם הרחוב הישראלי המתוחזק בתיירות חוץ, תיירות פנים ומיליון איש שנכנסים לעבוד בעיר מדי יום ולבלות בה.

התוצאה – לא רק הכבישים ומקומות החנייה עמוסים, גם המדרכה הפכה למסלול מכשולים עליו מנסים כולם לקחת חזקה: אופנועים חונים, אופניים קשורים, מיכלי מיחזור לנייר, פלסטיק וטקסטיל, לוחות מודעות, מעצורי אבן, שלטי הכוונה ועוד ועוד. רק להולכי הרגל לא נשאר.

5
מתוך: דרור רוצה לעבור

לא קל, אבל לתושבים יש ציפייה מוצדקת לאכיפה עירונית של מפגעים כאלה. העיר, שאינה מרחמת על תושביה, מתבקשת לפחות לעשות להם את החיים קלים יותר, כדי שיגדלו בעיר ילדים ויצמחו בה משפחות, בקיצור – שאפשר יהיה לחיות בה באופן נורמלי.

וכך, רק כדי להמחיש את המצב העגום של מדרכות תל אביב, הגיע הטור הזה של שלומי יוסף, שתהה מה עוד יכול לקרות בקרב בין מחני האופנועים לבין הילדים שלו על מדרכות העיר.

3
מתוך: דרור רוצה לעבור

במעשה קסמים, באותו הזמן גיליתי את העמוד הפייסבוקי, "דרור רוצה לעבור", שהקימה ליאת צבי בשם הבן הקטן שלה, דרור, והעגלה שלו, שמפלסים את דרכם בעיר הגדולה – משימה כמעט בלתי אפשרית, מסתבר.

4
מתוך: דרור רוצה לעבור

– מי את ומי זה דרור?

"אני ליאת צבי, גרה בתל אביב ולא מתכוונת לעזוב אותה, אמא לשלושה ילדים – ילדה בת 9, ילד בן 7 ודרור בן השנה. אני פרסומאית מסחרית לשעבר (שותפה בגלר נסיס Leo Burnett) וכיום בעלת משרד לייעוץ ופרסום בתחום הסביבה – "הקלניקה".

מה זה "דרור רוצה לעבור"? מה השתנה בהתנהלות עם דרור, שלא התקיים ולא הפריע בילדים הקודמים?

"מרגע שהפכתי לאמא, קרי נהגת עגלה ברחובות העיר, התחלתי לסבול מהפקרות המדרכות. סלאלום בין פחי זבל, מתקני מחזור, אופניים חונים ונוסעים, קקי של כלבים, מכוניות חונות ואופנועים חונים ונוסעים – הכל רק לא הולכי רגל."אבל החיים נמשכו וחוץ מלקטר לא עשיתי כלום. כשדרור נולד לפני שנה, וחזרתי לדחוף עגלה, נמאס לי סופית כי נדמה שהמצב הולך ומדרדר עוד יותר. לכן, פתחתי עמוד ל"דרור רוצה לעבור", ובו אני מפרסמת בכל יום תמונה מחיינו על מדרכות תל אביב בתקווה שמישהו יעשה משהו".

– למי הוא מיועד?

"העמוד מיועד לכל מי שרוצה שמדרכות תל אביב תהיינה מקום בטוח ונעים להולכי רגל גדולים וקטנים".

– מה המטרה של הפרופיל?

"מאחר וזו שנת בחירות, אני מקווה שהעירייה תבין שאי אפשר להמשיך במצב כמו שהוא – אני מופתעת שעד היום עוד לא קרה אסון עם ילדים שיורדים לכביש בגלל שהם לא יכולים ללכת על המדרכה" (לפי הדברים שכתב שלומי, כאן למעלה, זה כבר כמעט קרה – ל.ז.).

2
מתוך: דרור רוצה לעבור

– האם יידעת את העירייה? האם הגיבו לך?

"בכל יום אני מפרסמת תמונה אחת בשם "דרור רוצה לעבור" בעמוד הפייסבוק של העיריה. יש לי סבלנות".

– האם יש לך גם רעיונות לפתרונות?

"אני לא זוכרת ערים משמעותיות בעולם, כפי שתל אביב רוצה להיות, שהמצב בהם אפילו דומה לשלנו. כיום החוק העירוני אומר שמותר לאופנועים לחנות על המדרכה כל עוד הם משאירים מטר ושלושים למעבר – אני לא חושבת שאופנועים צריכים לחנות על המדרכה בכלל אבל אם כן אז שיאכפו את החוק.

"כמו שכל נהג רכב יודע שאם יחנה על המדרכה סבירות גבוהה ש'יחטוף' דו"ח, כך צריך כל רוכב קטנוע לחשוש ובגדול הם יודעים שלא נוגעים בהם. מתקני מחזור ניתן להטמין באדמה. בגדול זה עניין אכיפתי בעיקר".

פניתי לעירייה לברר את תגובתה לגבי ההתנהלות פינוי מדרכות העיר תל אביב ושמירת הסדר במרחב הציבורי, הרוחש עגלות ילדים, קשישים וגם סתם הולכי רגל: "עיריית תל אביב-יפו פועלת בהתאם לחוק על מנת לשמור על הסדר ומבצעת באמצעות פקחיה מבצעי אכיפה יזומים או כמענה לקריאות הציבור על מנת להסיר כל מכשול, מתקן או מפגע הנמצא בשטח הרחוב ללא היתר.

"האכיפה נעשית על ידי הצבת דרישות, חלוקת קנסות ואף סילוק בפועל של המיטרד. בנוסף, פועלת העירייה להרחבת פריסת מתקני עגינת אופניים ובימים אלו החלה בהצבת מתקני עגינת אופניים בתוך החניונים העירוניים העיליים כך שלא יהוו מכשול במרחב הציבורי".

אנחנו מחכים שהעירייה תגיב גם לתמונות שליאת מעלה בפייסבוק שלהם.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-7.7.13)