אתר חדשות לחיות בלבד

אם בעלי חיים זה הדבר הכי ויראלי ברשת, למה לא לעשות עבורם אתר? ואם אתר, למה לא רשת חברתית? The Dodo הוא אתר שהחליט לשלב בין השניים ולשלב את חוכמת ההמונים בהפקת התוכן, מודל שבעולם התוכן מנסים לפצח כבר שנים.

בקצרה, The Dodo הוא אתר חדשות, אבל בתחום אחד ואהוב – חיות. הווה אומר, כל התוכן הכי ויראלי שאתם יכולים לחשוב עליו באינטרנט יימצא שם, אבל גם כתבות עומק על בעלי חיים נדירים ופחות נדירים, ועובדות מעניינות שלא ידעתם על זן מסויים. מעל הכל, האתר כמובן מעודד שימור חיות נכחדות ומקדם את זכויות בעלי החיים על כל גווניהם.

1

אם בעבר כתבתי על בלוג החיות המקסים "הזנב הארוך", שמביא חדשות חיות מכל העולם כבלוג מידע, The Dodo מייצר תוכן אבל מבקש גם מכם מעורבות.

פעם היו 2-3 עיתוני ערב. היום יש ריבוי בלתי מתקבל על הדעת של עיתונים, יומונים, שבועונים ומגזינים ועדיין לא דיברנו על מאות אתרי תוכן באינטרנט. במערכות התקשורת מנסים להתמודד עם ריבוי ערוצי ההתקשרות, שהופכים את עולם התוכן לרווי מדי ובעל הכנסות נמוכות מדי (כמות הקוראים קטנה עקב הריבוי ומתחלקת על שפע מקורות התוכן ומכך יורדות גם ההכנסות). לפי המודל של אתרי תוכן כמו The Dodo, מערכות התוכן יצומצמו וההמון המעורב ברמת הרגש לנושא האתר, ייספק עוד ועוד תכנים בעצמו. זה יחסוך באנשים שיכתבו תוכן בתשלום ואת הצורך בבדיקת זכויות יוצרים , שכן גולשי הרשת ישתפו באופן חוקי תכנים של אתרים אחרים, שיזינו את האתר המדובר. גאוני, לא? ובכן, זה מודל רצוי אך עדיין לא מאד מצוי.

את The Dodo בנו כאתר שיתופי – התמונות בו גדולות, החיות בהן חמודות וחלקן מוצגות כ-gif – ספק סרטון, ספק תמונה "זזה". כפתור השיתוף גדול ונוח לתפעול וחוץ מכותרות, אין תוכן כתוב בדף הבית. התוצאה מזמינה את הגולש ללחוץ על כל תמונה ולשתף.

23

בכניסה לאתר מופיע חלון גדול ובולט שמזמין להצטרף לקהילה של האתר. ההרשמה פשוטה ובסופה אתם נכנסים לעמוד האישי, שצפוי להתמלא בכל השיתופים שלכם על חיות; מהאתר הזה ומכל אתר אחר שתחפצו.

הפעולה פשוטה מאד והתוצאה 'טאמבלרית' במהותה והנה, גם לכם יש בלוג על בעלי חיים. עכשיו מעניין לעקוב אחרי האתר הצעיר ולראות אם גם יצליח להגשים את החזון של עצמו.

45

(פורסם לראונה ב-feeder.co.il ב-23.2.14)

 

סטייל בכל גיל – אופנה לא לצעירים בלבד

1
מתוך ה-Sartorialist

אופנה הוא תחום שהאינטרנט עושה עמו חסד; לא עוד טרנדולוגים בלבד, שיקבעו מה תלבשו ומתי, לא עוד תכתיבים של מעצבי על בלתי אפשריים. מעתה אופנת הרחוב מכתיבה את הלך הרוח והצורה בה אנחנו נראים.

אם פעם אפשר היה לזהות בעולם אנשים לפי דרך לבושם ("אלה? ישראלים בטוח. תראה את הסנדלים התנ"כיות") היום צעירי כל העולם המערבי נראים פחות או יותר אותו הדבר.

הראשון שעשה את זה היה סקוט שומן, עליו כתבנו בעבר. שומן עבד בתחום האופנה וגרס שהאופנה המעניינת האמיתית נמצאת מתחת לבית שלו, ברחוב הניו יורקי. הוא הקים את בלוג אמנות הרחוב הראשון ברשת והשאר – היסטוריה. כיום הרשת מלאה במאות בלוגים של אופנת רחוב מכל העולם. מאז כניסת אינסטגרם לתמונה, אופנה ברשת היא עניין שבשגרה.

זה לא וינטג', זו הסבתא שלי

אבל את עיקר צילומי אופנת הרחוב תופסים אנשים צעירים מאד בדרך כלל, באופן טבעי, בעולמנו המודרני – רק צעיר זה יפה.

לאחרונה מתגלים סימנים של התפכחות וגילוי מחדש; ראשון היה אותו סקוט שומן, שהעלה בבלוג שלו תמונות של אנשים מבוגרים למדי – גברים ונשים – שנתפסו בעדשה שלו מלאי שיק, ממש כאחרוני הדרדקים.

2
מתוך ה-Sartorialist
3
מתוך ה-Sartorialist
4
מתוך ה-Sartorialist

אחר כך התוודעתי לארי סת' כהן והבלוג שלו – Advanced Style. גם כהן, כמו שומן, הוא ניו יורקי והוא עושה כבוד, לדבריו, לאנשים המנוסים ולבני השיער סביבנו. הוא אפילו הוציא לאור ספר של תמונות מהבלוג שלו.

5
לארי סת' כהן – Advanced Style
7
לארי סת' כהן – Advanced Style
6
לארי סת' כהן – Advanced Style

לאחרונה גיליתי שגם באינסטגרם מתנהל חשבון של אזרחים ותיקים, המתלבשים באופן שיקי ואופנתי. למשתמש קוראים ברשת האינסטגרם fashiongrandpas@ את הבלוג מנהלת בחודשים האחרונים כריסטינה בלצ'ר, יחצ"נית אופנה ניו יורקית, כמה לא מפתיע. היא מעלה רק תמונות של גברים והתוצאה מקסימה. נשאלת השאלה, מה קורה בגיל השלישי בניו יורק?

8
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas
9
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas
10
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas
11
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-26.3.14)

 

 

יואל הרצברג מציג: מילה אחת ביום

1
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

מילה ביום. הלוואי ויכולתי להסתפק במילה ביום. מילה אחת שאבחר ואוציא החוצה. מילה שמשמעותה תהדהד בעולם. פרשנים ינסו לברר למה דווקא היא, משוררים יחברו לה ואיתה שירים. אבל בינתיים, עד שאהפוך למצומצמת, אני שופכת לריק הרבה יותר מדי מילים. שופכת יותר מרוב האנשים שאני מכירה. מילים לבטלה אבל גם לעבודה, חובה לציין.

יואל הרצברג לקח את 'מילה ביום' צעד אחד רחוק יותר והפך את חשבון האינסטגרם שלו לפרויקט ויזואלי שמקדיש עצמו למילה אחת ביום – בלי פרשנויות, בלי תוספות רק תמונה אחת ביום מהמרחב הציבורי. הפרוייקט כולו מוצג גם בפינטרסט.

כמו שאתם כבר יודעים, אני מאוד אוהבת פרוייקטים אישיים שמוציאים החוצה את השריטות החינניות שיוצרות את חיינו, וזו של הרצברג חביבה עליי במיוחד. אני מכירה את יואל המון שנים. פעם עבדנו יחד, והיום, העיר המשותפת בה אנו גרים, מפגישה אותנו בכל כמה שנים. כך, באופן טבעי, הפכנו חברים בפייסבוק ומאוחר יותר באינסטגרם. בימים האחרונים סיכם הרצברג שנה לפרויקט של "מילה ביום" ואני החלטתי להציג אותם – אותו ואת הפרויקט – בפניכם.

– הי יואל, תציג את עצמך

"אני נשוי + 2 בנים, חי ויוצר בעיקר בתל אביב. בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל לפני המון זמן (1991) וכבר הרבה מאד שנים מעצב אמנותי, בייחוד של סרטי קולנוע, אבל גם של פרסומות וטלוויזיה. אני מצלם מגיל צעיר ואפילו היתה לי מעבדה שחור לבן בבית​​, שבה ביליתי שעות עם ריחות הפיקסר והאור האדום. במשך שנים הסתובבתי עם מצלמה, מקפיא רגעים ומתעד אירועים. היום המצלמה בטלפון מהווה תחליף נוח לצילומים ספונטניים". (לעוד עבודות של יואל).

– איך התחיל פרויקט "מילה ביום" והאם יש קווים בסיסיים שמנחים אותו?

"מה שהכי מבלבל במקצוע שלי זה המילה מעצב. זה נכון שאני מעצב סטים וסביבות ופריימים ותקופות היסטוריות ועולמות שלמים, אבל עיצוב ממש לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי במקצוע זה לספר סיפורים. אני מספר אותם באמצעים ויזואליים, אבל הכל מתחיל במילים.

"הפרוייקט התחיל מהרצון לבודד מילה, שהיא יחידת השפה הראשונית, הבסיסית והמצומצמת ביותר שקיימת, ולתת לה לספר סיפור עצמאי, גדול יותר, בלי להזדקק ליחידות תומכות שיוצרות משפט. אנחנו מוקפים במילים – על שלטים, על קירות, על אריזות, על מסכים, על בגדים – איפה לא.

"כצלם שמקפיא רגעים ומשעתק אותם, וכמעצב אמנותי שכל הזמן מנסה לספר סיפור על ידי עיצוב פריים אחד, זה היה פרוייקט אידיאלי שעושה שימוש בטקסט, בקונטקסט, צבע, קומפוזיציה, אור, קו וכל האלמנטים שמרכיבים פריים מצולם או מצויר. ההכרח לספר סיפור שלם במילה אחת ריתק אותי ואתגר אותי מבחינה ספרותית ואמנותית כאחד. אני אוהב אמנות מינימליסטית. מה יותר מינימלי ממילה יחידה?".

13
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– איך בוחרים את ה-מילה?

"לפעמים המילה נבחרת בגלל אירועי היום, כמו המחאה החברתית, הכיבוש, יומולדת, ​​בחירות, אירוע תרבותי או יום שנה חשוב. לפעמים היא קשורה לחוויה אישית, לפעמים היא נבחרת בגלל צורה או צבע. יש מילים שנבחרות בגלל שהמשמעות שלהן בפריים מצחיקה או אירונית.

"בהתחלה הקפדתי לבודד מילה אחת בפריים שלם, אבל עם הזמן הצלחתי לגרום למילה שאני מעוניין בה לקפוץ החוצה גם כשיש מילים אחרות מסביב. אני מתנהל לי בחיי כרגיל ודולה את המילים על הדרך על ידי מציאת או יצירת המילה – כמו המילה 'יאוש', שהרכבתי מגפרורים שרופים, אחרי שראיתי את משה סילמן מצית את עצמו ועולה באש."לעיתים קרובות בחירת המילה נעשית למטרת ביקורת חברתית או הצגת נקודת מבט פוליטית. אנחנו חיים במדינה רוחשת וגועשת ואני אדם מעורב ודעתן. בעזרת המילה ביום אני מנסה להעביר מסר ועמדה לקהל רחב יותר שנחשף לפרוייקט בפייסבוק או באינסטגרם. זו הדרך האישית שלי להלחם בעוולות".

17
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– מה תפקיד השפות בבחירת המילים?

"נולדתי בצרפת ואני דובר צרפתית מהבית. עברית היא השפה הראשית שלי. אנגלית רכשתי כילד ונער בארה"ב – רוב מה שאני קורא הוא באנגלית, מספרות ועד טקסטים מקצועיים ואקדמיים. ערבית היא שפה שאני מאוהב בה ולא שולט בה במידה מספקת, אבל שנת לימוד אחת באוניברסיטה במאה שעברה, יחד עם אינספור סרטים שאני מעצב שעוסקים בסכסוך ועבודה בישובים ערבים או עם צוות פלסטיני, נותנים לי בסיס ראשוני להבנה ושליטה בשפה. זה מאפשר לי לנוע בין ארבע השפות האלה, לפי צרכיי, פלוס עוד כמה על הדרך, כמו יידיש, ספרדית ורוסית.

9
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

"כשנכנס יורה להקרנה של בטמן בארה"ב וריסס צופים עם קלצ'ניקוב, המילה קלצ'ניקוב נבחרה באנגלית ורוסית. כשצילמנו סרט בשכם וקלקיליה, מטבע הדברים רוב המילים היו בערבית. לעומת זאת, כשאני נתקל במילה טובה, אני מצלם, לא חשוב באיזו שפה היא כתובה. אני חולה על שפות. אם יכולתי, הייתי לומד את כולן. כל אחת באה עם כאלה מטענים של היסטוריה ותרבות וספרות וחוכמת רחוב ספציפית לארץ המקור של השפה. אני מת על פתגמים, על התרבות שמאחורי המילה. מצד שני, טיפוגרפיה מרתקת אותי ומילה בנאלית עם טיפוגרפיה מדויקת או גרועה במיוחד יכולה ממש לעשות לי את היום".

– עושה רושם שהתמונות צולמו במקומות מגוונים בארץ. מה הסיפור מאחוריהן?

"המילים צולמו בכל חלקי הארץ, בשטחי הרשות הפלסטינית ובחו"ל. בכל מקום שאני מגיע אליו – שם אני מצלם. אפשר לדעת בערך איפה אני נמצא לפי הצילומים, כי אני לעיתים רחוקות משתמש בצילומים ישנים.

"מטבע הדברים, רוב הצילומים הם מסביבת העבודה שלי ומסביבת המגורים. בגלל שאני משוטט בכל הארץ עם הסרטים שאני מעצב, אני אוסף מילים מכל מקום שאני מגיע אליו. המילה הראשונה, למשל, צולמה בבודפשט, שם צילמנו פרסומת. יום אחרי שחזרתי מניו יורק, כבר הייתי בעבודה בכפר קאסם, והמילה היתה בהתאם- משם".

8
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום
12
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– ​​האם תמשיך בפרויקט או שאתה עובר לפרויקט חדש?

"גם וגם. הפרוייקט ממשיך, כי אני מרגיש שעוד יש לי מה ללמוד ומה לספר. יש כל כך הרבה מילים סביבנו, שתמיד יהיה מה לצלם".

– האם הפרויקט הזה יכול היה להתקיים בפלטפורמה שונה מזו של האינסטגרם?

 "אינסטגרם לחלוטין בר החלפה. זו פלטפורמה נוחה ומיידית, אבל למען האמת, הפורמט הרבוע לא אידיאלי למילים. זה אחד האתגרים, אבל לא זה שבזכותו הפרוייקט חי. הרבה לפני האינסטגרם הייתי מאד פעיל בפליקר וזה פרוייקט שהפליקר תפור עליו. גם פייסבוק מספיק.

"ברור שהפלטפורמה האינטרנטית היא זו שאיפשרה לפרוייקט לקבל אופי של בלוג יומי. על סט צילומים של הסרט האחרון אנשי הצוות ממש חיכו לראות מה תהיה המילה היומית. חלק הציעו לי הצעות, ניסו לנחש. אנשים שולחים לי צילומים של מילים שתפסו להם את העין. זה מגניב וכיף. את זה אתה לא מקבל מתערוכה בהלנה רובינשטיין – לא שאני אתנגד להציג גם תערוכה פיזית. זה מתבקש והכרחי.

התערוכה האינטרנטית שעשיתי בפינטרסט היא שלב ביניים, שמאפשר הצצה לגוף העבודות שהצטבר במהלך כל השנה הראשונה. אפילו המצאתי מילה לתערוכה כזו – תערוכו.נט, או webhibition באנגלית. אולי זה עתיד המוזיאונים?".

3
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום
14
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– האם אתה עושה רק פרוייקטים אישיים או גם פרויקטים קבוצתיים?

"וואו, זו שאלה יפה. כל העבודה שלי זה פרויקטים קבוצתיים. זו המהות של סרטים. ​​אני מגבש עכשיו פרויקט קבוצתי שאני לא יכול לפרט עליו כי הוא עדיין בשלבים מוקדמים, אבל הוא יקיף קבוצה של אנשים במקומות שונים בו זמנית. אני 'מת' על עבודת צוות. מה שהכי כיף לי בעבודה שלי זה המפגשים האנושיים והסיפורים השונים שאני נתקל בהם. אם אני אצליח להביא את אותה חוויה גם לאמנות שלי – מה רע?".

18
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-30.6.13)

למה אי אפשר ללכת על מדרכות העיר?

1
מתוך: דרור רוצה לעבור

תחיל עם הערת אזהרה: משמיצי תל אביב מוזמנים לעבור לכתבה הבאה. אני כאן כדי לספר סיפור עירוני על מי שגר בעיר ואוהב לגור בה, וחושב שהחיים במקום הזה שווים כמעט כל מאמץ.

תושבי תל אביב מתמודדים בשנים האחרונות עם עיר תיירות שוקקת ויש סיבה – העיר יפתה והשתפצה, נחפרה ושוקמה. גנים ציבוריים ומרכזי קניות מושכים תיירות פנים, כמו גם בתי הקפה, המסעדות והברים בכל פינה. התוצאה הביאה לנסיקה לא הגיונית במחירי הנדל"ן ואחרי שחלק מהתושבים שרד את זה, מגיעה ההתמודדות עם הרחוב הישראלי המתוחזק בתיירות חוץ, תיירות פנים ומיליון איש שנכנסים לעבוד בעיר מדי יום ולבלות בה.

התוצאה – לא רק הכבישים ומקומות החנייה עמוסים, גם המדרכה הפכה למסלול מכשולים עליו מנסים כולם לקחת חזקה: אופנועים חונים, אופניים קשורים, מיכלי מיחזור לנייר, פלסטיק וטקסטיל, לוחות מודעות, מעצורי אבן, שלטי הכוונה ועוד ועוד. רק להולכי הרגל לא נשאר.

5
מתוך: דרור רוצה לעבור

לא קל, אבל לתושבים יש ציפייה מוצדקת לאכיפה עירונית של מפגעים כאלה. העיר, שאינה מרחמת על תושביה, מתבקשת לפחות לעשות להם את החיים קלים יותר, כדי שיגדלו בעיר ילדים ויצמחו בה משפחות, בקיצור – שאפשר יהיה לחיות בה באופן נורמלי.

וכך, רק כדי להמחיש את המצב העגום של מדרכות תל אביב, הגיע הטור הזה של שלומי יוסף, שתהה מה עוד יכול לקרות בקרב בין מחני האופנועים לבין הילדים שלו על מדרכות העיר.

3
מתוך: דרור רוצה לעבור

במעשה קסמים, באותו הזמן גיליתי את העמוד הפייסבוקי, "דרור רוצה לעבור", שהקימה ליאת צבי בשם הבן הקטן שלה, דרור, והעגלה שלו, שמפלסים את דרכם בעיר הגדולה – משימה כמעט בלתי אפשרית, מסתבר.

4
מתוך: דרור רוצה לעבור

– מי את ומי זה דרור?

"אני ליאת צבי, גרה בתל אביב ולא מתכוונת לעזוב אותה, אמא לשלושה ילדים – ילדה בת 9, ילד בן 7 ודרור בן השנה. אני פרסומאית מסחרית לשעבר (שותפה בגלר נסיס Leo Burnett) וכיום בעלת משרד לייעוץ ופרסום בתחום הסביבה – "הקלניקה".

מה זה "דרור רוצה לעבור"? מה השתנה בהתנהלות עם דרור, שלא התקיים ולא הפריע בילדים הקודמים?

"מרגע שהפכתי לאמא, קרי נהגת עגלה ברחובות העיר, התחלתי לסבול מהפקרות המדרכות. סלאלום בין פחי זבל, מתקני מחזור, אופניים חונים ונוסעים, קקי של כלבים, מכוניות חונות ואופנועים חונים ונוסעים – הכל רק לא הולכי רגל."אבל החיים נמשכו וחוץ מלקטר לא עשיתי כלום. כשדרור נולד לפני שנה, וחזרתי לדחוף עגלה, נמאס לי סופית כי נדמה שהמצב הולך ומדרדר עוד יותר. לכן, פתחתי עמוד ל"דרור רוצה לעבור", ובו אני מפרסמת בכל יום תמונה מחיינו על מדרכות תל אביב בתקווה שמישהו יעשה משהו".

– למי הוא מיועד?

"העמוד מיועד לכל מי שרוצה שמדרכות תל אביב תהיינה מקום בטוח ונעים להולכי רגל גדולים וקטנים".

– מה המטרה של הפרופיל?

"מאחר וזו שנת בחירות, אני מקווה שהעירייה תבין שאי אפשר להמשיך במצב כמו שהוא – אני מופתעת שעד היום עוד לא קרה אסון עם ילדים שיורדים לכביש בגלל שהם לא יכולים ללכת על המדרכה" (לפי הדברים שכתב שלומי, כאן למעלה, זה כבר כמעט קרה – ל.ז.).

2
מתוך: דרור רוצה לעבור

– האם יידעת את העירייה? האם הגיבו לך?

"בכל יום אני מפרסמת תמונה אחת בשם "דרור רוצה לעבור" בעמוד הפייסבוק של העיריה. יש לי סבלנות".

– האם יש לך גם רעיונות לפתרונות?

"אני לא זוכרת ערים משמעותיות בעולם, כפי שתל אביב רוצה להיות, שהמצב בהם אפילו דומה לשלנו. כיום החוק העירוני אומר שמותר לאופנועים לחנות על המדרכה כל עוד הם משאירים מטר ושלושים למעבר – אני לא חושבת שאופנועים צריכים לחנות על המדרכה בכלל אבל אם כן אז שיאכפו את החוק.

"כמו שכל נהג רכב יודע שאם יחנה על המדרכה סבירות גבוהה ש'יחטוף' דו"ח, כך צריך כל רוכב קטנוע לחשוש ובגדול הם יודעים שלא נוגעים בהם. מתקני מחזור ניתן להטמין באדמה. בגדול זה עניין אכיפתי בעיקר".

פניתי לעירייה לברר את תגובתה לגבי ההתנהלות פינוי מדרכות העיר תל אביב ושמירת הסדר במרחב הציבורי, הרוחש עגלות ילדים, קשישים וגם סתם הולכי רגל: "עיריית תל אביב-יפו פועלת בהתאם לחוק על מנת לשמור על הסדר ומבצעת באמצעות פקחיה מבצעי אכיפה יזומים או כמענה לקריאות הציבור על מנת להסיר כל מכשול, מתקן או מפגע הנמצא בשטח הרחוב ללא היתר.

"האכיפה נעשית על ידי הצבת דרישות, חלוקת קנסות ואף סילוק בפועל של המיטרד. בנוסף, פועלת העירייה להרחבת פריסת מתקני עגינת אופניים ובימים אלו החלה בהצבת מתקני עגינת אופניים בתוך החניונים העירוניים העיליים כך שלא יהוו מכשול במרחב הציבורי".

אנחנו מחכים שהעירייה תגיב גם לתמונות שליאת מעלה בפייסבוק שלהם.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-7.7.13)

הבחור שייקח אתכם לסיבוב בעולם

1

רוב לאטר (Rob Lutter) הוא כתב וצלם אנגלי. ב-2011 הוא עזב משרה מבטיחה בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע בלונדון, ויצא למסע מסביב לעולם. את מסעותיו הוא מתאר באתר ייעודיובאינסטגרם באופן שניתן להגדיר אותו רק כמטרת חיים.

3
מפת הטיול

עכשיו הוא מתרכז במשלחת ייחודית מטעם עצמו – The Lifecycle. זהו מסע של 30,000 ק"מ מסביב לעולם, המתקיים בסיבוב מעגלי. את מסעו חובק העולם הוא עושה באופניים, אוהל ומצלמה, כך הוא אומר. אנחנו מניחים שגם כסף נחוץ לו, אחרי הכל.

לאטר עושה את הדרך מאנגליה לניו יורק דרך 4 יבשות ויותר מ-40 מדינות. במהלך המסע הוא עושה גם מהלכים סביבתיים ותוך כדי הוא עושה גם צדקה ואוסף כספים באמצעות האתר והבלוג. צדקה זה טוב למדי אבל לי יש תחושה שזו דרך נוספת לממן טיול בסדר גודל כזה.

4
צילום: Rob Lutter
5
צילום: Rob Lutter
6
צילום: Rob Lutter

קיקסטארטר זינק להצלחתו על דברים דומים לאלה וסיבות לטייל הרי לא חסר.בהתחלה הוא אסף מים לפרויקט Water Aid הפועל למען משק המים העולמי. עכשיו הוא מתרים כספים לפרויקט המיחזור OCD Uk, שהיא קרן צדקה אנגלית.את המסע הוא משתף בכל הרשתות החברתיות, אבל אינסטגרם היא הזירה העיקרית של המסע המופלא שלו (קליק לחשבון האינסטגרם שלו), שם כבר יש לו למעלה מ-30 אלף עוקבים. אז הוא מטייל, מצלם, כותב, אוסף כסף ומתעד. לא מזיק שהוא חתיך כמובן.

2
צילום: Rob Lutter
7
צילום: Rob Lutter

עיריית תל אביב בחזית החדשנות

זה לא מה שאתם עושים, זה איך שאתם עושים את זה, והפעם בזום המצלמה שלנו נתפסהעיריית תל אביב – לוח הבקרה של המטרופולין הגדול בארץ, שפועל מבניין גדול במיוחד ומיושן בטבורה של העיר, בואך רחוב אבן גבירול. מעבר למבנה הארכאי מסתתרות אנרגיות לא אופייניות למוסד רשמי וכבד כל כך.

חוץ מאגפי הארנונה, החינוך, ההנדסה ואפילו הגוף המסורבל של מנהלת "מי אביבים", יש גם מערכת דוברות פעילה מאוד ולשכה של אישיות ותיקה, שעומדת בראש עיר המלאה, למרבה ההפתעה, באנשים צעירים. אנחנו לא מעדיפים בהכרח צעירים במקומות עבודה אבל אין ספק שאלה מביאים איתם עדכניות פרקטית ומבינת עניין.

בעוד מוסדות מסוגה של העירייה – משרדי ממשלה, מועצות מקומיות ואירגוני ענק, מתחזקים בדרך כלל עמוד פייסבוק ייצוגי ולא ממש אקטיבי או אפקטיבי, בעיריית תל אביב משתמשיםברשתות החברתיות כמנוף שיווקי, מיצובי ושירותי באופן יוצא דופן. לא אחת, סוגיות שנויות במחלוקת בעיר עולות לפני הכל לעמוד הפייסבוק של העירייה. לעיתים, שם גם מתנהל עיקר המאבק בעירייה ובעומד בראשה ולפעמים המלחמה הזו אינה יפה במיוחד. יחד עם זאת, אין תלונה (שאנחנו יודעים עליה), שעולה שם ואינה מטופלת בדרך כזו או אחרת.

פנינו אל זוהר סוסנקו, מנהל המדיה החברתית בעירייה, כדי לגלות פרטים נוספים שלא היכרנו בפעילויות העירייה:

הערוץ המשמעותי ביותר מחוץ לפייסבוק הוא ערוץ ה-YouTube שלנו, והוא משרת אותנו בכמה רמות:

1. שקיפות: ישיבות מועצת העיר המתקיימות מדי חודש עולות במלואן ליוטיוב.

2. פרסום ויידוע: קמפיין החזרי יתרון ארנונה זכה, למשל, ליותר מ-200,000 צפיות.

3. חיזוק הקשר עם תושבים: סדרת "אתם שואלים – ראש העיר עונה".

4. מיתוג העיר: שת"פ עם ערוץ 8 בפרויקט אינדי סיטי, שהסתיים בעשרות קליפים של להקות אינדי תל אביביות המצולמות בנופי העיר, קידום העיר כעיר סטארט-אפ (סרט שעשינו באחרונה) וסרטון תדמית לעיר:

– ומה עם טוויטר?

"אנחנו עובדים באופן מועט בטוויטר (היחידה לקשרי חוץ, לדוגמה, עושה בו שימוש מול גורמים רלוונטיים בעולם).

– האם אתם מנהלים מדיה חברתית בשם עיריית תל אביב או גם בשם האגפים השונים?

"העירייה מפעילה יותר מ-40 עמודי פייסבוק שונים (יחידות עירייה שונות, מזא"ה 9, פעילויות של העירייה, מרכזים קהילתיים, חברות עירוניות כמו תל אופן ועוד). לא את כולם היחידה שלי מנהלת; רק את הפלטפורמות הגדולות מביניהן אבל אנחנו מהווים גורם מייעץ, מלווה ותומך לפעילויות הדיגיטל של יחידות העירייה השונות.

"אנחנו משתמשים בפייסבוק ככלי התקשרות בסיסי – כך, למשל, כשמשפצים רחוב בעיר אנחנו פותחים עמוד פייסבוק בין מנהלי הפרויקט והתושבים".

– האם ההתנהלות במדיה היא יח"צ ושיווק בלבד או גם התייחסות למדיה כאלמנט בשרות לקוחות?

"התפיסה שלנו את השימוש ברשתות חברתיות היא משולשת – שירות, שיווק ויידוע הציבור, ושיתוף ציבור. "פניות אישיות שמגיעות בעמוד הפייסבוק של העירייה מקבלות מאיתנו טיפול ראשוני. כשמדובר בפניות אישיות, נציגה של פניות הציבור חוזרת בשיחה טלפונית לפונה וממשיכה את הטיפול בו, וכשנדרשת מאיתנו תשובה לנושא בעל אופי ציבורי אנחנו עורכים בדיקה פנימית ומעניקים מענה ישירות בעמוד".

1
אינסטגרם העירייה

– מי מנהל את המדיה?

"אני מנהל את תחום המדיה החברתית בלשכת דובר העירייה, גידי שמרלינג. כבר בשנה שעברה זיהינו שנפח העבודה בתחום עולה וגייסנו עוד עובד. העבודה שלנו היא חלק מפעילות כוללת של לשכת הדובר בעירייה ואנחנו עובדים באופן צמוד עם הרפרנטים השונים בלשכת הדובר. לא פעם מפניות שמגיעות אלינו בשאילתא שהגיעה מהעיתונות. מעבר לכך יש גם פניות שהתחילו אצלנו הגיעו בהמשך גם מעיתונאים שראו אותם ברשת. אנחנו נעזרים מדי פעם בשירותים של פרילנסרים לפעילויות חד פעמיות שאנחנו מייצרים. נציגה של פניות הציבור מסייעת לנו ויוצרת קשר טלפוני עם פונים בפייסבוק".

– מה רמת המעורבות של בכירי העיריה בפעילות ובתכנים העולים?

"כשנכנסתי לתפקיד לפני שנתיים, הדרג המנהלי ראה בפייסבוק סוג של משחק. היום החשיבות של המדיה הזו אינה מוטלת בספק. אנחנו מנהלים הדרכות אישיות למנהלים על השימוש בפייסבוק, מסבירים להם אלו פניות מגיעות מתושבים, מה היתרונות של הכלי הזה עבור העירייה, איך הם יכולים להיעזר בו וכו'. העבודה הפנים ארגונית היא אחד הצדדים החשובים ביותר עבורנו".

מה האסטרטגיה של העיריה במדיה החברתית?

"לפני שנה שחררנו את התוכנית האסטרטגית של עיריית תל אביב יפו לפעילות ברשתות חברתיות. המסמך מתייחס לשלושה אלמנטים שאנחנו מפתחים מאז – שירות, שיתוף ציבור ושיווק והסברה".

"אנחנו מנסים להתייחס לרשתות החברתיות כמרחב חדש שהעירייה מחויבת לפעול בו. הרצון לייצר דו-שיח שקוף עם הציבור באמצעות הרשת, לחבר את הציבור למבנה האפור הזה שנקרא עיריית תל אביב, לגרום לאנשים להבין את המערכת המורכבת שבתוכה אנחנו מתנהלים, בין תושבים שרוצים א' לתושבים שרוצים ב' ולפעמים מתווכחים ביניהם על פעילויות העירייה.

"כשבוטלו מקומות חניה ברחוב בלוך לטובת שביל אופניים הוויכוח שנוצר בעמוד שלנו לא היה בין העירייה לתושבים אלא בין רוכבי אופניים לבעלי מכוניות – שזה ויכוח בריא שעזר גם לנו ללמוד הרבה. התמיכה שקיבלנו והכעס שעלה מבעלי מכוניות באזור, דרש מהעירייה לייצר פתרונות חלופיים ולהוסיף מקומות חניה מוגבלים לתושבי האזור".

– איך מתבטאת הפעילות ברמת התושב?

"לפני כמה שבועות קיבלנו תלונות מתושבים על גינת כלבים מוזנחת בעיר. צוות עירוני יצא למקום וטיפל בגינה ותוך כמה ימים העלנו גלריית תמונות של הגינה המשופצת. יש לגולשים נטייה לחשוב שאנחנו מפחדים מהביקורת שלהם. לא פעם אני רואה פוסטים שמתחילים במשפט "אתם בטח תמחקו את זה", אבל המצב הוא הפוך – אנחנו מאמינים שהביקורת שאנחנו סופגים בסופו של דבר עוזרת לעירייה לנהל את העיר הזו טוב יותר ולהבין את רחשי הציבור".

"בישיבה בה תכננו את אירועי לילה לבן של 2012 הבנו שאנחנו צריכים לקבל עוד רעיונות מהציבור. ניגשנו לפייסבוק של העירייה ושאלנו גולשים מה הם היו רוצים לראות באירוע – אחת ההצעות/בקשות שבלטו הייתה מסיבת אוזניות בכיכר רבין, אז הלכנו על זה וזה היה אחד האירועים הכי מצליחים בלילה הלבן".

-האם העתקתם מודלים ממקומות אחרים בעולם ששימשו השראה?

"אני גאה להגיד שמבדיקה בעולם, אנחנו במקום מאוד טוב אך עדיין יש הרבה ללמוד מרשויות אחרות. עיריית חיפה נכנסה לעסק הזה של פייסבוק לפנינו ועושה שם עבודה מאוד יפה שעזרה לנו בתחילת הדרך".

את הידע החשוב ביותר בתחום צברתי בנסיעה פרטית לניו-יורק, בפגישה עם מנהלת הדיגיטל של עיריית ניו-יורק, רייצ'ל סטרן, שעושה עבודה מעוררת הערצה. היא הצליחה לזקק את התפיסה לפיה צריך לייצר תוכן עבור הגולשים ולא עבור הארגון לפעילות מאוד מרשימה. כשמחלקת בריאות הציבור פנו אליה וביקשו לפתוח עמוד פייסבוק "כדי שגם להם יהיה" היא איתרה איתם פעילות של המחלקה שבאמת מעניינת את הציבור – סדנאות גמילה מעישון. הם החליטו לפתוח קהילת פייסבוק לגמילה מעישון שמתופעלת ע"י העירייה. זה המקום שבו הייתי רוצה לראות את העירייה בהמשך הדרך – מעורבת ותורמת באופן חיובי לקהילה ברשת.

בעקבות הפגישה עם סטרן החלטנו לייבא לישראל את הרעיון של תחרות מפתחי אפליקציות עירונית. בניו יורק הם מקיימים את תחרות Big Apps כבר שלוש שנים. כשחזרתי מהפגישה, העירייה סיימה לבנות את מאגר המידע הפתוח שלנו, Data Tel Aviv, והתזמון היה מושלם. ככה נולדה תחרות מפתחי האפליקציות:

2

– האם מישהו אחר לוקח דוגמה מהמודל שמתקיים בעירייה?

"אנחנו מקבלים שאלות ופניות מהרבה רשויות בארץ שרוצות להיכנס או להרחיב את הפעילות שלהם בתחום וכמובן שמחים לעזור". לדבריו, "אנחנו מקבלים פניות ושאלות גם מעיריות בחו"ל, מערים תאומות של תל אביב, שמנסות ללמוד את התחום. בקיץ הוזמנתי להרצות בכנס ערים חכמות באיטליה על פעילות העירייה ברשתות החברתיות. כשסיימתי להציג התגובה הייתה "we don't have any of those things here", כך שכנראה שאנחנו יחסית מתקדמים בתחום הזה. מצד שני, הלוואי שהיינו במקום בו מילאנו נמצאת – מדהים לראות מה שאפשר לעשות במילאנו דרך הסמטרטפון על גבי Wi-Fi עירוני – רכישת כרטיסים לתחבורה ציבורית, מידע עירוני וכו'.

– מה מתוכנן בעתיד הקרוב?

בחודשים הקרובים תראו אפליקציה סלולרית, מערכת מפות מתקדמת, פיתוח של תחום ה-open data, ויי-פיי עירוני בחינם, ערוץ אישי באתר העירייה ועוד ועוד. כמו כן, בשבועות הקרובים נתחיל מהלך שיתוף ציבורי ראשון מסוגו בארץ באמצעות פייסבוק ומפגשים פיזיים, בהם תושבים ייקבלו תקציב לשיפור התשתיות בשכונה והם מחליטים מה לעשות איתו".

– באיזה פרויקט מדיה שלכם אתה גאה ביותר?

קשה להצביע על דבר אחד, אבל הסיפוק הגדול ביותר שהיה לי בעבודה היה לאחרונה, בעקבות קבוצת מחאה שקמה בפייסבוק ויצאה נגד קנסות שהעירייה נתנה למוזיקאים שתלו פוסטרים במקומות אסורים בעיר. זיהינו את הקבוצה הזו בתחילת הדרך ומיד יצרנו איתם קשר כדי לפתור את הנושא. שנה אחרי, מרבית הקנסות אוחדו (אמן שקיבל עשרות קנסות שילם על אחד) והוספנו עשרות לוחות מודעות חוקיים ברחבי העיר".

"זו רק דוגמה לדבר הנהדר שמאפשרים לנו לעשות כאן בעירייה – להפוך את הזירה הזו של פייסבוק לזירת שיח פתוחה וחופשית בין הציבור לעירייה. הידיעה שאני עובד בארגון ציבורי שרוצה להקשיב, היא בסופו של דבר מה שאני הכי גאה בו".

רוצים להסתובב בעירום? הצטרפו למצעד הרחוב

3
show skin. no fur

עולם של קיומיות אחרת, יש מקום למלחמות מסוג אחר. במקומות שהמלחמה בקור החורף קריטית יותר ממצב הכור האיראני, יש אנשים שנלחמים בלובשי פרוות.

לישראלים, שמודדים 21 מעלות בעיצומו של חודש דצמבר, קשה להתחבר לקמפיין נגד פרוות. מצד שני, כל מי שחומל חיות ביומיום יכול להבין גם בלי דוגמאות, כמה אכזרית התעשייה הזו.

מי שמכיר את מחאת הארגון PETA נגד התעללות בבעלי חיים, יודע שהיא כוללת בחורות יפות ופעולות גרילה שמצטלמות היטב. לעומתו, הארגון הבינלאומי למען החיות Four Paws, נלחם כבר 20 שנה בזכויות בעלי חיים באופן כלכלי, מדעי, חברתי וסביבתי. במסגרת הקמפיין שלהם נגד שימוש בפרוות, הם הקימו את ה-Show Skin. No Fur – מצעד רחוב בעירום, שמתקיים כולו באינטרנט. ההפתעה – גם אתם יכולים להפגין ולהראות את הכל, כולל הכל, באופן אקזביציוניסטי מודע.

ויראליות מקסימלית

מדובר בקמפיין החמוד והאפקטיבי ביותר שראיתי ברשת לאחרונה. רוצה להשתתף ולהפגין תמיכה בעצומה נגד פרוות? תתפשט, אבל לפני כן תירשם לאתר:

2
show skin. no fur

אחרי שנרשמתם, תוכלו להרכיב לעצמכם דמות אוואטר מצויירת – לבחור צבע עור, תספורת (לא רק בראש), אף, עיניים ועוד, ופשוט להתחיל לצעוד ברחוב הווירטואלי, בו ממוקמים בנייני חברות ההלבשה שמשתמשות בפרוות החיות. לחיצה על אותם בניינים תחשוף בפניכם הסבר על "פישעה" של אותה חברה והסיבה בגללה יצאו למחאה נגדה.

התוצאה – עוד דמויות כמוכם מסתובבות ערומות לחלוטין ברחוב ועליהן אביזרים שונים. את האביזרים המדליקים: כובעים, תיקים, שלטים וכיו"ב, תוכלו גם אתם לקבל, אבל רק בתנאי שתשתפו את הדמות שלכם או את קריאות המחאה נגד החברות ברשתות החברתיות.

1
show skin. no fur

כל דמות שתצטרף בעקבות השיתוף שלכם תזכה אתכם בניקוד, ובכל מדרגת ניקוד תקבלו אפשרות לבחור עוד אביזר. בין הדמויות המאובזרות מתקיימת תחרות, ו-10 הדמויות המנוקדות ומכך גם המאובזרות ביותר – מאוזכרות ככאלה בחלק התחתון של האתר.

4
show skin. no fur

למה זה כל כך מוצלח? מטרה טובה – יש; משחק משעשע שקל להשתתף בו – יש; שיתוף והפצה ויראלית – יש; תיגמול – יש; עלות כלכלית – חד פעמית.

שורה תחתונה – 5 מתוך 5, כי איזה כיף זה להסתכל על אנשים ערומים, גם אם הם רק מצויירים, ואפילו יותר כיף לשחק בכאילו ועוד בשביל מטרות טובות.

ככה עושים אינטרנט טוב – מעבירים מידע, מפעילים אנשים, גורמים להם להפיץ את התכנים ועוד כשהם מחייכים כל הדרך. לא ייאמן.

* תודה לערן זהבי, שהביא את האתר עד אליי