לו היה לי אי ירוק בים

כרתים

מזה זמן מה אני במצוקת איים. חסרה לי השהיה על אי מוקף מים, ולא משנה הנוף על האי: צחיח או ירוק, מישורי או הררי, עבות יער או מכוסה במטעי זיתים – העיקר שיהיה זה אי מוקף ים ושטוף שמש עם חופים אקזוטיים או לפחות יפים במיוחד. השנה לא הייתי בחופשה שכללה אי. לא שאני מבקשת רחמים אבל אי לא היה בשום מקום בו הייתי.

וכך הגיע אליי, כאילו יש אוזניים ללב ולחשק, לינק לאתר מעולה לאיים. באתר, ממש כמו באתרי השכרת דירות, תוכלו לבחור לכם אי, לא פחות. ראשית, תבחרו האם ברצונכם לשכור אי או לקנות אי. אחר כך תבחרו לכם באיזו יבשת תרצו אותו, האם אתם רוצים אי שכולו עבורכם או רק וילה או מלון על אי, תגדירו טווח מחירים, תגדירו את רמת השירות (עם שירות או שממש יניחו לכם להיות בודדים על האי), תגדירו טווח סכומים שתרצו לשלם ללילה ותקבלו את כל ההצעות הרלוונטיות.

למשל, אם תרצו אי ביבשת הקלאסית, קרי אירופה, ויש לכם עד מליון דולר פנויים לכך, מה תקבלו? את האי דוריניש באירלנד, שמחירו 371,443 דולר ויש לו היסטוריה – יד שניה מחיפושית, שכן ג'ון לנון היה בעלים של האי בשלב כלשהו. האי מורכב משני 'איונים' המחוברים ביניהם ולוקח 15 דקות שייט מהחוף כדי להגיע אליו:

האי דורניש  מתוך אתר PIO
האי דורניש / מתוך אתר PIO

אבל אם אתם מחפשים משהו אקזוטי, למשל בקאריביים, המחירים אמנם יהיו יקרים יותר אבל יש אפשרות שתקנו את Little Gaulding Cay. המחיר הוא 750,000 דולר, שזה מחירה של דירת 3 חדרים בתל אביב, אם אתם מתעקשים דווקא לנסות ולחשב. התמורה שתקבלו כוללת אי בגודל 8 קמ"ר:

Little Gaulding Cay
Little Gaulding Cay מתוך אתר PIO

יש לנו הצעה מקורית לזוגות נישאים: במקום להזמין את כולם לגן אירועים לעוס ושיגרתי, קחו את המשפחה ואת החברים, לאי פרטי ביוון עם וילה מפוארת. יחד עם כרטיסי הטיסה, זה יעלה לכם פחות מהאנטריקוט המכובס של האולם. למשל, יש את האי עם הווילה הזו בפארוס ותמורת כ-1,500 דולר ללילה היא כולה שלכם:

אי להשכרה
אי להשכרה ביוון
אי להשכרה1
אי להשכרה ביוון

כמובן שיכולנו לתת כאן עוד ועוד דוגמאות שונות; עם ארמונות וללא עץ ירוק עלווה באופק, עם יער עד ועם מרינה עתיקה אבל אנחנו סומכים עליכם, שכמונו, תנדדו באתר הזה עוד ועוד ותפנטזו. אם תרצו, יש גם מגזין ייחודי.

(התמונות מאתר PIO)

את האתר מפעילה סוכנות PIO שהיא סוכנות נדל"ן בינלאומי לכל דבר ועניין. יש לאתר כ-5 מיליון מבקרים בשנה ו-50,000 מנויים קבועים ואם תרצו אי מסויים, מתווך מנוסה מהאזור יבוא לפגוש אתכם ולהראות לכם את האי. כן, משרד תיווך רק לאיים.

(עלה לראשונה באתר feeder.co.il ב-29.9.13)

תל אביב הקטנטנה – נוסטלגיה רומנטית ומרגשת

9
מבלים בחוף הים 1937 / מתוך: VTLV

הכל התחיל בנוסטלגיה מתקתקה ומבורכת; בעמוד פייסבוק שנקרא VTLV ניתן לראות את רחובות תל אביב הישנה, בבניינים נמוכי קומה, כאלה שהסבים שלי עוד יכלו להרשות לעצמם לגור בהם (בדמי מפתח, עם עוד שותפים לדירה) ואני עוד מעט כבר לא אוכל. העיר משנה פניה; היא נבנית ומשתמרת ובעיקר הופכת צחה, נקיה ויקרה. חלקים ממנה, שעדיין לא כבשו את לב היזמים, נותרו מלוכלכים, חמים, תוססים וסוערים, אבל רוב רחובותיה ובתיה ההיסטוריים נכבשו על ידי כובשי הנדל"ן המניב. מניב מאד.

אתר VTLV אינו מרשים במבט ראשון, מעט מיושן אפילו, אבל מבט שני מגלה שכיית חמדה וחתיכת היסטוריה מקומית של העיר העברית הראשונה. לבתי העיר מצורף סיפורם ההיסטורי ולחיצה נוספת תביא לתמונה של הבית במצבו ומיקומו הנוכחי.

8
הדרך שהפכה בהמשך לשדרות רוטשילד מתוך דף הפייסבוק VTLV
5
קולנוע מוגרבי מתוך אתר VTLV

האתר מנסה לקטלג את סוגי הנכסים בעיר לפי תפקודם הנוכחי, תפקודם בעבר וגם כפי שהם והרחובות בהם הם בנויים מתארים את ההיסטוריה של העיר. לאתר יש גם עמוד בפייסבוק, כמתבקש. העמוד, באופן טבעי, מעשיר את האתר. הגולשים מעלים תמונות פרטיות שלהם לעמוד ומעשירים את התכנים. השמחה של כולם – רבה. ואני, כהרגלי, יצאתי לחפש את האחראים על כל זה והגעתי אל אמנון יצחקי.

1
רחוב הרצל מתוך אתר VTLV

– מי אתה ולמה הקמת את VTLV?

"במקצועי אני קבלן בנייה ושיפוצים. קבלן אמיתי, רשום ומוסמך, אבל ללא ספק נטע זר בתחום. ב-1997 התגלגלתי לשיפוץ בניין לשימור בתל אביב, ואז התוודעתי לתחום הזה לראשונה. כשהעירייה 'התלבשה' עלי הבנתי שלבניין יש גם ערך אדריכלי, היסטורי וכו'. זה ריתק אותי ומאז התרכזתי בנישה זו.

"במקביל לעבודה קראתי ולמדתי על הבניינים ודרכם על ההיסטוריה של העיר, גיליתי עולם חדש שלא הכרתי. נשאבתי לזה. בכל בניין שקיבלתי לשיפוץ היה תמיד איש זקן עם המון סיפורים על תולדות הבניין, המייסדים, המחתרות העבריות ועוד. הייתי מקשיב בשקיקה. חלק מהסיפורים שמעתי לראשונה, הם לא היו מתועדים בשום מקום, ועצוב היה לחשוב שיש עוד המון כאלה שפשוט הולכים ונעלמים מההיסטוריה".

7
מבט מגן הפסגה ביפו – 1952, 1964, 1980 / מתוך: VTLV

– מה היה קודם – אתר אינטרנט או עמוד בפיסבוק?

"כעבור 10 שנים, כשהאינטרנט כבר השתלט על המרחב, החלטתי להקים אתר שבו יהיה לכל בניין דף עם כל המידע עליו. ראשית התחלתי לצלם את הבניינים בעיר, וכמו פורסט גאמפ לא עצרתי. לכל בניין, כל צד של רחוב, הקפדתי להגיע בשעה הנכונה, ביום הנכון בשבוע, רק בימים יפים. מצאתי את זווית הצילום האופטימלית, המתנתי במידת הצורך בסבלנות שאנשים או מכוניות יעברו, וצילמתי כמה תמונות.

"בערב בבית הייתי יושב על המחשב, ממיין את התמונות, מתקן, רושם את הכתובת וכו', ותוך מספר שנים בניתי קטלוג של כל בנייני העיר המרכזית. עד גבול רמת אביב בצפון ועד נתיבי איילון במזרח. למעשה מבנה האתר מחולק לשניים – דפי הבניין (עם מפה משמאל לתמונה) ודפי סיור. בדף סיור יש תמיד כפתור "דף הבניין" שאיתו ניתן לעבור לדף הבניין של אותו מקום. לדוגמה: קולנוע מוגרבי".

10
טיילת תל אביב מתוך עמוד הפייסבוק VTLV
4
מתרחצים בחוף הים – שנות השלושים / מתוך: VTLV

– תאר את מבנה האתר; איך החלטתם עליו?

"הרעיון התגלגל עם לירון אלון, בונה האתר, ורמי ויינשטוק, איש מחשבים – בכל דף בניין יש חיצים איתם ניתן לדלג לבניין הסמוך, או לחצות את הכביש, או לפנות בבניינים פינתיים, וכך המשתמש יוכל 'לטייל' בעיר או בשכונה שלו, לראות ולקרוא על כל מקום. לשם כך צילמתי לא רק בניינים אלא כל מגרש בעיר, גם אם זה סתם מגרש ריק, גינה, מגרש חניה וכו'.

"מבחינה זה קונספט ראשון מסוגו ברשת. אין לאף עיר בעולם אתר דומה. בשלב מאוחר יותר הוספתי לאתר המתוכנן גם מדורים (סיורים), שבהם ניתן למיין בניינים או מקומות לפי נושאים – היה היה, אתרי בנייה, בתי מלון, פסלים ועוד".

11
רחוב אלנבי מתוך העמוד VTLV

– איך פייסבוק מקדם את האתר?

"כשהאתר היה מוכן התחלתי להעלות אליו חומר שאספתי עם השנים, תהליך שארך זמן רב. במקביל שיפרנו ושידרגנו את האתר כל הזמן, ולאחר מכן פתחתי את דף הפייסבוק. בחצי השנה האחרונה אני מציג בעקביות מדי יום מספר תמונות נוסטלגיות על העיר, לפעמים עם הפניה לאתר להשלמת המידע. הרבה אנשים מגלים עניין רב בדף והוא תופס תאוצה כל הזמן".

– האם הגולשים מעשירים את התוכן של האתר?

"הרבה אנשים כבר שולחים לי תמונות, חלקן משפחתיות וחלקן של העיר. יש כמה אנשים מסתוריים שאין לי מושג מי הם ושולחים לי באופן קבוע תמונות ממש נדירות. לדוגמה, התמונה של שדרות רוטשילד, עוד לפני שהיתה בהן לבנה בודדה".

6
נתן אלתרמן (השלישי משמאל) עם חברים בבית קפה / מתוך: VTLV
tlv5
מוכר נפט ברחוב אחד העם / צילום: שמעון קורבמן 1924

– ספר לנו על קוריוזים שחווית בדרך.

"יש הרבה פניות מרגשות, בין אם פניות בהודעה פרטית או פרסום בדף או אפילו בתגובות לפוסטים. הרבה אנשים כותבים שזה הדף האהוב עליהם ומחכים כל יום לתמונה הבאה, וזה תמיד מחמם את הלב. אבל יותר מזה מרגש כשמישהי מזהה לפתע בתמונה מלפני 80 שנה את הוריה. לדוגמה בתמונה מהטיילת בתל אביב ובתמונה מאלנבי".

– מה השאיפות לעתיד האתר?

"השאיפה היא שעוד ועוד אנשים ישלחו מידע היסטורי ונוסטלגי על בית משפחתם, והאתר יהפוך לאנציקלופדיה של בתי העיר. כל מי שירצה מידע על בניין או מקום כלשהו בעיר ידע איפה למצוא אותו".

תרשו לי לחתום על דבריו של אמנון – מקסים.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-6.10.13)

ילדות חמודות תמיד יכבשו את הרשת

16
מתוך http://www.jwlphotography.com/

אזהרת מסע: רגע לפני שאנחנו ממשיכים כדאי שתדעו – בטיולנו הפעם נראה הרבה, נקרא פחות, אבל יש גם הבטחה מהמדריכה להרבה קריאות התפעלות ממשפחת ה"איזה מאמי" וה"וואוו"; וזה כבר שווה את הצטרפותכם למסענו.

ג'ייסון לי (Jason Lee) הוא בדרך כלל צלם חתונות, אבל כשאמא שלו חלתה במחלה קשה וחשוכת מרפא ב-2006, הילדות שלו היו עדיין קטנות ו'סחבו' איתן שלל מחלות שבגללן לא יכול היה להפגיש ביניהן. כך נפתח הבלוג של לי.

את רוב הרעיונות להעמדה בתמונות הוא שאב מהבנות שלו – קריסטין (8) וקיילה (5). זה, לדעתי, סוד קסמן של התמונות. התרגום שלו לרעיונות שלהן והביצוע מלא ההומור, הם התוצאה המשמחת שתראו כאן ובעיקר כאן.

13
מתוך http://www.jwlphotography.com/

14

11
מתוך http://www.jwlphotography.com/
12
מתוך http://www.jwlphotography.com/
9
מתוך http://www.jwlphotography.com/
10
מתוך http://www.jwlphotography.com/
15
מתוך http://www.jwlphotography.com/
7
מתוך http://www.jwlphotography.com/
6
מתוך http://www.jwlphotography.com/
5
מתוך http://www.jwlphotography.com/
4
מתוך http://www.jwlphotography.com/
8
מתוך http://www.jwlphotography.com/

3

2
מתוך http://www.jwlphotography.com/
1
מתוך http://www.jwlphotography.com/

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-20.10.13)

יופיו של העולם הנכחד

1
הצלם ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/

תחרות, לו היתה קיימת, על הסיבות בגללן הומצא האינטרנט, האתר הבא היה זוכה באחד המקומות הראשונים, ללא כל ספק.

ג'ימי נלסון הוא צלם המתמחה בתיעוד אתני; הוא מסתובב בעולם ומצלם שבטים, מלחמות ופולקלור. אנשים ונופים זיכו אותו בפרסים רבים ובתערוכות בכל רחבי הגלובוס אבל סיפורנו הפעם יתמקד בפרויקט ששבה את ליבנו – פרויקט השבטים הנעלמים שנלסון מתעד.

4
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/
7
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/

נלסון חקר, טס וביקר את השבטים שמאיימים להיטמע בעולם המודרני ולהפוך את עברו לזיכרון נכחד. הוא בחר להגיע אליהם, להשתלב ביניהם ולתעד אותם. התוצאה היא אלבומי תמונות נדירים, שיצאו גם בספר ענק ממדים. כך כתב נלסון על הפרויקט:

"ב-2009 תוכנן מסע מתוכנן שלי לביקור מתוזמן ב-31 שבטים ייחודיים. רציתי לצפות במסורות שלהם, להשתתף בשגרת יומם ולחזות איך שאר העולם מתייחס אליהם ומנסה לשנות אותם במקביל. חשוב מכך, רציתי ליצור פרויקט אסתטי שאפתני של תיעוד, שיעמוד ברוח הזמן ויהווה מסמך אתנוגרפי של עולם שנעלם".עד עתה ערך נלסון 13 מסעות ב-44 ארצות וצילם כמה שבטים כאלה. את התוצאות הוא סיכם באתר שנקרא Before They. האתר מחולק לפי 13 מסעותיו ביבשות כל העולם: אתיופיה, אינדונזיה, גינאה החדשה, קניה, טנזניה, ניו זילנד, מונגוליה, סיביר, סין, ארגנטינה, אקוודור, נמיביה והודו.

6
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/
9
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/

התמונות של נלסון מפעימות ומרגשות באופן יוצא דופן. כובד הראש שלו בתיעוד כל הפרטים הפולקלוריסטים וגם את תחום עיסוקם העיקרי של אנשי כל שבט, מעיד על רצינות ותחושת שליחות אמיתית. הוא מקפיד לתאר את המיקום הגאוגרפי של השבט בגלובוס ואת השפה בה הם מדברים.

נלסון הוציא 500 ספרי ענק של הפרויקט (42 X 59 ס"מ גודלם) המכיל מאות תמונות באיכות הצילום המקורי. מחירו – $ 8,750 – מעיד על החשיבות שמייחס לו נלסון. לשמחתנו, למרות שאין לנו סכומים שאפילו דומים לזה בבנק, יש לנו את האינטרנט ואת האפשרות לראות את הפרויקט המדהים של שבטים אתניים לפני שייעלמו כאן לחלוטין.פנו לכם שעתיים, הושיבו את בני הזוג, ההורים או הילדים והתענגו יחד על כל העושר הזה. ספרו לנו לאיזה שבט נקשרתם במיוחד. אני, אחרי ביקור באפריקה, מאוהבת לחלוטין ביופי הבלתי נתפס של השבט המסאי בקניה. מה שלכם?

8
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/

5

10
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-27.10.13)

 

יואל הרצברג מציג: מילה אחת ביום

1
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

מילה ביום. הלוואי ויכולתי להסתפק במילה ביום. מילה אחת שאבחר ואוציא החוצה. מילה שמשמעותה תהדהד בעולם. פרשנים ינסו לברר למה דווקא היא, משוררים יחברו לה ואיתה שירים. אבל בינתיים, עד שאהפוך למצומצמת, אני שופכת לריק הרבה יותר מדי מילים. שופכת יותר מרוב האנשים שאני מכירה. מילים לבטלה אבל גם לעבודה, חובה לציין.

יואל הרצברג לקח את 'מילה ביום' צעד אחד רחוק יותר והפך את חשבון האינסטגרם שלו לפרויקט ויזואלי שמקדיש עצמו למילה אחת ביום – בלי פרשנויות, בלי תוספות רק תמונה אחת ביום מהמרחב הציבורי. הפרוייקט כולו מוצג גם בפינטרסט.

כמו שאתם כבר יודעים, אני מאוד אוהבת פרוייקטים אישיים שמוציאים החוצה את השריטות החינניות שיוצרות את חיינו, וזו של הרצברג חביבה עליי במיוחד. אני מכירה את יואל המון שנים. פעם עבדנו יחד, והיום, העיר המשותפת בה אנו גרים, מפגישה אותנו בכל כמה שנים. כך, באופן טבעי, הפכנו חברים בפייסבוק ומאוחר יותר באינסטגרם. בימים האחרונים סיכם הרצברג שנה לפרויקט של "מילה ביום" ואני החלטתי להציג אותם – אותו ואת הפרויקט – בפניכם.

– הי יואל, תציג את עצמך

"אני נשוי + 2 בנים, חי ויוצר בעיקר בתל אביב. בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל לפני המון זמן (1991) וכבר הרבה מאד שנים מעצב אמנותי, בייחוד של סרטי קולנוע, אבל גם של פרסומות וטלוויזיה. אני מצלם מגיל צעיר ואפילו היתה לי מעבדה שחור לבן בבית​​, שבה ביליתי שעות עם ריחות הפיקסר והאור האדום. במשך שנים הסתובבתי עם מצלמה, מקפיא רגעים ומתעד אירועים. היום המצלמה בטלפון מהווה תחליף נוח לצילומים ספונטניים". (לעוד עבודות של יואל).

– איך התחיל פרויקט "מילה ביום" והאם יש קווים בסיסיים שמנחים אותו?

"מה שהכי מבלבל במקצוע שלי זה המילה מעצב. זה נכון שאני מעצב סטים וסביבות ופריימים ותקופות היסטוריות ועולמות שלמים, אבל עיצוב ממש לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי במקצוע זה לספר סיפורים. אני מספר אותם באמצעים ויזואליים, אבל הכל מתחיל במילים.

"הפרוייקט התחיל מהרצון לבודד מילה, שהיא יחידת השפה הראשונית, הבסיסית והמצומצמת ביותר שקיימת, ולתת לה לספר סיפור עצמאי, גדול יותר, בלי להזדקק ליחידות תומכות שיוצרות משפט. אנחנו מוקפים במילים – על שלטים, על קירות, על אריזות, על מסכים, על בגדים – איפה לא.

"כצלם שמקפיא רגעים ומשעתק אותם, וכמעצב אמנותי שכל הזמן מנסה לספר סיפור על ידי עיצוב פריים אחד, זה היה פרוייקט אידיאלי שעושה שימוש בטקסט, בקונטקסט, צבע, קומפוזיציה, אור, קו וכל האלמנטים שמרכיבים פריים מצולם או מצויר. ההכרח לספר סיפור שלם במילה אחת ריתק אותי ואתגר אותי מבחינה ספרותית ואמנותית כאחד. אני אוהב אמנות מינימליסטית. מה יותר מינימלי ממילה יחידה?".

13
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– איך בוחרים את ה-מילה?

"לפעמים המילה נבחרת בגלל אירועי היום, כמו המחאה החברתית, הכיבוש, יומולדת, ​​בחירות, אירוע תרבותי או יום שנה חשוב. לפעמים היא קשורה לחוויה אישית, לפעמים היא נבחרת בגלל צורה או צבע. יש מילים שנבחרות בגלל שהמשמעות שלהן בפריים מצחיקה או אירונית.

"בהתחלה הקפדתי לבודד מילה אחת בפריים שלם, אבל עם הזמן הצלחתי לגרום למילה שאני מעוניין בה לקפוץ החוצה גם כשיש מילים אחרות מסביב. אני מתנהל לי בחיי כרגיל ודולה את המילים על הדרך על ידי מציאת או יצירת המילה – כמו המילה 'יאוש', שהרכבתי מגפרורים שרופים, אחרי שראיתי את משה סילמן מצית את עצמו ועולה באש."לעיתים קרובות בחירת המילה נעשית למטרת ביקורת חברתית או הצגת נקודת מבט פוליטית. אנחנו חיים במדינה רוחשת וגועשת ואני אדם מעורב ודעתן. בעזרת המילה ביום אני מנסה להעביר מסר ועמדה לקהל רחב יותר שנחשף לפרוייקט בפייסבוק או באינסטגרם. זו הדרך האישית שלי להלחם בעוולות".

17
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– מה תפקיד השפות בבחירת המילים?

"נולדתי בצרפת ואני דובר צרפתית מהבית. עברית היא השפה הראשית שלי. אנגלית רכשתי כילד ונער בארה"ב – רוב מה שאני קורא הוא באנגלית, מספרות ועד טקסטים מקצועיים ואקדמיים. ערבית היא שפה שאני מאוהב בה ולא שולט בה במידה מספקת, אבל שנת לימוד אחת באוניברסיטה במאה שעברה, יחד עם אינספור סרטים שאני מעצב שעוסקים בסכסוך ועבודה בישובים ערבים או עם צוות פלסטיני, נותנים לי בסיס ראשוני להבנה ושליטה בשפה. זה מאפשר לי לנוע בין ארבע השפות האלה, לפי צרכיי, פלוס עוד כמה על הדרך, כמו יידיש, ספרדית ורוסית.

9
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

"כשנכנס יורה להקרנה של בטמן בארה"ב וריסס צופים עם קלצ'ניקוב, המילה קלצ'ניקוב נבחרה באנגלית ורוסית. כשצילמנו סרט בשכם וקלקיליה, מטבע הדברים רוב המילים היו בערבית. לעומת זאת, כשאני נתקל במילה טובה, אני מצלם, לא חשוב באיזו שפה היא כתובה. אני חולה על שפות. אם יכולתי, הייתי לומד את כולן. כל אחת באה עם כאלה מטענים של היסטוריה ותרבות וספרות וחוכמת רחוב ספציפית לארץ המקור של השפה. אני מת על פתגמים, על התרבות שמאחורי המילה. מצד שני, טיפוגרפיה מרתקת אותי ומילה בנאלית עם טיפוגרפיה מדויקת או גרועה במיוחד יכולה ממש לעשות לי את היום".

– עושה רושם שהתמונות צולמו במקומות מגוונים בארץ. מה הסיפור מאחוריהן?

"המילים צולמו בכל חלקי הארץ, בשטחי הרשות הפלסטינית ובחו"ל. בכל מקום שאני מגיע אליו – שם אני מצלם. אפשר לדעת בערך איפה אני נמצא לפי הצילומים, כי אני לעיתים רחוקות משתמש בצילומים ישנים.

"מטבע הדברים, רוב הצילומים הם מסביבת העבודה שלי ומסביבת המגורים. בגלל שאני משוטט בכל הארץ עם הסרטים שאני מעצב, אני אוסף מילים מכל מקום שאני מגיע אליו. המילה הראשונה, למשל, צולמה בבודפשט, שם צילמנו פרסומת. יום אחרי שחזרתי מניו יורק, כבר הייתי בעבודה בכפר קאסם, והמילה היתה בהתאם- משם".

8
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום
12
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– ​​האם תמשיך בפרויקט או שאתה עובר לפרויקט חדש?

"גם וגם. הפרוייקט ממשיך, כי אני מרגיש שעוד יש לי מה ללמוד ומה לספר. יש כל כך הרבה מילים סביבנו, שתמיד יהיה מה לצלם".

– האם הפרויקט הזה יכול היה להתקיים בפלטפורמה שונה מזו של האינסטגרם?

 "אינסטגרם לחלוטין בר החלפה. זו פלטפורמה נוחה ומיידית, אבל למען האמת, הפורמט הרבוע לא אידיאלי למילים. זה אחד האתגרים, אבל לא זה שבזכותו הפרוייקט חי. הרבה לפני האינסטגרם הייתי מאד פעיל בפליקר וזה פרוייקט שהפליקר תפור עליו. גם פייסבוק מספיק.

"ברור שהפלטפורמה האינטרנטית היא זו שאיפשרה לפרוייקט לקבל אופי של בלוג יומי. על סט צילומים של הסרט האחרון אנשי הצוות ממש חיכו לראות מה תהיה המילה היומית. חלק הציעו לי הצעות, ניסו לנחש. אנשים שולחים לי צילומים של מילים שתפסו להם את העין. זה מגניב וכיף. את זה אתה לא מקבל מתערוכה בהלנה רובינשטיין – לא שאני אתנגד להציג גם תערוכה פיזית. זה מתבקש והכרחי.

התערוכה האינטרנטית שעשיתי בפינטרסט היא שלב ביניים, שמאפשר הצצה לגוף העבודות שהצטבר במהלך כל השנה הראשונה. אפילו המצאתי מילה לתערוכה כזו – תערוכו.נט, או webhibition באנגלית. אולי זה עתיד המוזיאונים?".

3
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום
14
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– האם אתה עושה רק פרוייקטים אישיים או גם פרויקטים קבוצתיים?

"וואו, זו שאלה יפה. כל העבודה שלי זה פרויקטים קבוצתיים. זו המהות של סרטים. ​​אני מגבש עכשיו פרויקט קבוצתי שאני לא יכול לפרט עליו כי הוא עדיין בשלבים מוקדמים, אבל הוא יקיף קבוצה של אנשים במקומות שונים בו זמנית. אני 'מת' על עבודת צוות. מה שהכי כיף לי בעבודה שלי זה המפגשים האנושיים והסיפורים השונים שאני נתקל בהם. אם אני אצליח להביא את אותה חוויה גם לאמנות שלי – מה רע?".

18
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-30.6.13)

למה אי אפשר ללכת על מדרכות העיר?

1
מתוך: דרור רוצה לעבור

תחיל עם הערת אזהרה: משמיצי תל אביב מוזמנים לעבור לכתבה הבאה. אני כאן כדי לספר סיפור עירוני על מי שגר בעיר ואוהב לגור בה, וחושב שהחיים במקום הזה שווים כמעט כל מאמץ.

תושבי תל אביב מתמודדים בשנים האחרונות עם עיר תיירות שוקקת ויש סיבה – העיר יפתה והשתפצה, נחפרה ושוקמה. גנים ציבוריים ומרכזי קניות מושכים תיירות פנים, כמו גם בתי הקפה, המסעדות והברים בכל פינה. התוצאה הביאה לנסיקה לא הגיונית במחירי הנדל"ן ואחרי שחלק מהתושבים שרד את זה, מגיעה ההתמודדות עם הרחוב הישראלי המתוחזק בתיירות חוץ, תיירות פנים ומיליון איש שנכנסים לעבוד בעיר מדי יום ולבלות בה.

התוצאה – לא רק הכבישים ומקומות החנייה עמוסים, גם המדרכה הפכה למסלול מכשולים עליו מנסים כולם לקחת חזקה: אופנועים חונים, אופניים קשורים, מיכלי מיחזור לנייר, פלסטיק וטקסטיל, לוחות מודעות, מעצורי אבן, שלטי הכוונה ועוד ועוד. רק להולכי הרגל לא נשאר.

5
מתוך: דרור רוצה לעבור

לא קל, אבל לתושבים יש ציפייה מוצדקת לאכיפה עירונית של מפגעים כאלה. העיר, שאינה מרחמת על תושביה, מתבקשת לפחות לעשות להם את החיים קלים יותר, כדי שיגדלו בעיר ילדים ויצמחו בה משפחות, בקיצור – שאפשר יהיה לחיות בה באופן נורמלי.

וכך, רק כדי להמחיש את המצב העגום של מדרכות תל אביב, הגיע הטור הזה של שלומי יוסף, שתהה מה עוד יכול לקרות בקרב בין מחני האופנועים לבין הילדים שלו על מדרכות העיר.

3
מתוך: דרור רוצה לעבור

במעשה קסמים, באותו הזמן גיליתי את העמוד הפייסבוקי, "דרור רוצה לעבור", שהקימה ליאת צבי בשם הבן הקטן שלה, דרור, והעגלה שלו, שמפלסים את דרכם בעיר הגדולה – משימה כמעט בלתי אפשרית, מסתבר.

4
מתוך: דרור רוצה לעבור

– מי את ומי זה דרור?

"אני ליאת צבי, גרה בתל אביב ולא מתכוונת לעזוב אותה, אמא לשלושה ילדים – ילדה בת 9, ילד בן 7 ודרור בן השנה. אני פרסומאית מסחרית לשעבר (שותפה בגלר נסיס Leo Burnett) וכיום בעלת משרד לייעוץ ופרסום בתחום הסביבה – "הקלניקה".

מה זה "דרור רוצה לעבור"? מה השתנה בהתנהלות עם דרור, שלא התקיים ולא הפריע בילדים הקודמים?

"מרגע שהפכתי לאמא, קרי נהגת עגלה ברחובות העיר, התחלתי לסבול מהפקרות המדרכות. סלאלום בין פחי זבל, מתקני מחזור, אופניים חונים ונוסעים, קקי של כלבים, מכוניות חונות ואופנועים חונים ונוסעים – הכל רק לא הולכי רגל."אבל החיים נמשכו וחוץ מלקטר לא עשיתי כלום. כשדרור נולד לפני שנה, וחזרתי לדחוף עגלה, נמאס לי סופית כי נדמה שהמצב הולך ומדרדר עוד יותר. לכן, פתחתי עמוד ל"דרור רוצה לעבור", ובו אני מפרסמת בכל יום תמונה מחיינו על מדרכות תל אביב בתקווה שמישהו יעשה משהו".

– למי הוא מיועד?

"העמוד מיועד לכל מי שרוצה שמדרכות תל אביב תהיינה מקום בטוח ונעים להולכי רגל גדולים וקטנים".

– מה המטרה של הפרופיל?

"מאחר וזו שנת בחירות, אני מקווה שהעירייה תבין שאי אפשר להמשיך במצב כמו שהוא – אני מופתעת שעד היום עוד לא קרה אסון עם ילדים שיורדים לכביש בגלל שהם לא יכולים ללכת על המדרכה" (לפי הדברים שכתב שלומי, כאן למעלה, זה כבר כמעט קרה – ל.ז.).

2
מתוך: דרור רוצה לעבור

– האם יידעת את העירייה? האם הגיבו לך?

"בכל יום אני מפרסמת תמונה אחת בשם "דרור רוצה לעבור" בעמוד הפייסבוק של העיריה. יש לי סבלנות".

– האם יש לך גם רעיונות לפתרונות?

"אני לא זוכרת ערים משמעותיות בעולם, כפי שתל אביב רוצה להיות, שהמצב בהם אפילו דומה לשלנו. כיום החוק העירוני אומר שמותר לאופנועים לחנות על המדרכה כל עוד הם משאירים מטר ושלושים למעבר – אני לא חושבת שאופנועים צריכים לחנות על המדרכה בכלל אבל אם כן אז שיאכפו את החוק.

"כמו שכל נהג רכב יודע שאם יחנה על המדרכה סבירות גבוהה ש'יחטוף' דו"ח, כך צריך כל רוכב קטנוע לחשוש ובגדול הם יודעים שלא נוגעים בהם. מתקני מחזור ניתן להטמין באדמה. בגדול זה עניין אכיפתי בעיקר".

פניתי לעירייה לברר את תגובתה לגבי ההתנהלות פינוי מדרכות העיר תל אביב ושמירת הסדר במרחב הציבורי, הרוחש עגלות ילדים, קשישים וגם סתם הולכי רגל: "עיריית תל אביב-יפו פועלת בהתאם לחוק על מנת לשמור על הסדר ומבצעת באמצעות פקחיה מבצעי אכיפה יזומים או כמענה לקריאות הציבור על מנת להסיר כל מכשול, מתקן או מפגע הנמצא בשטח הרחוב ללא היתר.

"האכיפה נעשית על ידי הצבת דרישות, חלוקת קנסות ואף סילוק בפועל של המיטרד. בנוסף, פועלת העירייה להרחבת פריסת מתקני עגינת אופניים ובימים אלו החלה בהצבת מתקני עגינת אופניים בתוך החניונים העירוניים העיליים כך שלא יהוו מכשול במרחב הציבורי".

אנחנו מחכים שהעירייה תגיב גם לתמונות שליאת מעלה בפייסבוק שלהם.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-7.7.13)

אגף הנידונים למוות – גרסת המציאות

rectify
מתוך הסדרה Rectify

סדרה המצוינת Rectify ("התיקון"), אסיר שישב 18 באגף הנידונים למוות משוחרר לחופשי לאחר שבדיקות מתקדמות שוללות את העדויות שהרשיעו אותו ודנו אותו להוצאה להורג. האסירהמשוחרר (השחקן איידן יאנג) הוא טיפוס עדין ומוזר ועד סוף העונה הראשונה (של רשת AMC, שהפיקה גם את Mad Men) לא ברור לחלוטין אם הוא הרוצח או חף מפשע. מצד שני, יאנג גבר יפה תואר. אתה מאוד רוצה להאמין בחפותו.

ואז יום אחד אתה נתקל בפרצופו האמיתי של הרשע האנושי. לא זה הפוטוגני שעבר אודישנים אלא זה המפרנס את עולם הבדיה – זה של המציאות עצמה.

באתר האינטרנט של מדינת טקסס, יש דף ייחודי – מדור המפרט את 500 הנידונים למוותבמדינה, שסיימו את חייהם בהוצאה להורג. הטבלה התמימה שמאכלסת את הדף, היא בעצם מסמך אנושי מזעזע, בו אנשים לכאורה רגילים עשו מעשים נוראיים ונמצאו אשמים על ידי מדינה המתירה להטיל על פושעיה המפלצתיים את הרע שבעונשים – עונש המוות. סיומם של החיים עם תאריך יעד. מצמרר.

ברשימה יש עמודות-עמודות של פרטי טריוויה על אנשים רגילים, אבל בעצם עולם ומלואו של 500 איש, שעשו מעשים מפלצתיים ושילמו בעונש החמור והקיצוני ביותר והוצאו להורג. הנבירה באותם פרטים היא כמו חיטוט בפצע פתוח. פרטים כמו שם, גיל ותמונת פנים אישית יחד עם המעשה שהביא להם את עונשם, 'מאנישים' את המפלצות ומרחיקים אותם גם יחד. כשקוראים את הדברים האחרונים שאמרו לפני המוות, הם מקבלים קול וממשות.

1
מתוך אתר מדינת טקסס

קחו למשל את קית' סטיבן ת'ורמונד, שירה באשתו ובמאהב שלה בבית של שניהם. היא נורתה בחוץ והמאהב נורה בתוך הבית. קית' היה מכונאי וטכנאי מזגנים ובגיל 41 הוא סיים את חייהם של 3 אנשים; אשתו, המאהב שלה ואת אלה של עצמו, כשנה אחרי הרצח עצמו.

2
מתוך אתר מדינת טקסס

אלה היו המילים האחרונות של ת'ורמונד לפני ההוצאה להורג: "כל מה שאני רוצה להגיד הוא שאני חף מפשע, לא הרגתי את אשתי. ג'ק לירי ירה באשתי ואח"כ בדילר שלה, גאי פרננדז. אל תאשים אותי, ביל. אני נשבע לאלוהים שלא הרגתי אותה. תסיימו את זה כבר. אני מרגיש את הטעם".

5
מתוך אתר מדינת טקסס

קולמן קליידל, שהיה שרת ומאחוריו 11 שנות לימוד, נכנס ויצא מבית הכלא כמעט כל חייו. תמיד על פריצות ועבירות רכוש. בגיל 53, בפברואר 1989, הוא נכנס יחד עם יולנדה פיליפס (שקיבלה 30 שנה על הפריצה) לביתה של לטישיה ג'ו בת ה-87. הם כפתו אותה, השתיקו את צעקותיה עם גרביים שתחבו לה לפה וקליידל היכה אותה עם פטיש בכל חלקי גופה וגרם למותה. השלל של השניים היה: טלוויזיה, שעון רדיו, מצעים, מקרר מים, מאוורר תקרה וסולם.

הוא סירב לתת הצהרה אחרונה לפני מותו ועל הטופס הידני הסרוק, מהעידן של טרום התיעוד הממוחשב, נכתב בכתב יד EX -5-5-99 – ב-5 במאי 1999 הוצא קולמן קליידל להורג וסיים את חייו.

4
מתוך אתר מדינת טקסס

ההוצאה להורג האחרונה בטקסס התקיימה ב-26 ביוני השנה, ואז סיימה את חייה קימברלי מקארת'י בת ה-52, ששוד שביצעה בקשישה השתבש והפך לרצח. אחרי 15 שנה בכלא הוצא פסק הדין לפועל. בדבריה האחרונים הודתה לכל מי שתמך בה לאורך השנים. יותר בנאלי מזה אין.

3
מתוך אתר מדינת טקסס

(פורסם לראשונה ב-22.7.13 ב-feeder.co.il)

אוכל טבעוני – לא מה שחשבתם

ארנב טבעוני
מתוך Flickr. צולם על ידי aspen https://www.flickr.com/photos/63431544@N05/

קרניבור, צמחוני או טבעוני – נדמה שהראשון והשני עוד יכולים לגלות הבנה הדדית, אבל טבעוני? איך עושים טבעונות?

חציית הרוביקון אל הטבעונות נראית הליכה אל הקצה הרחוק, זה שגובל במוזר. התפריט הטבעוני דורש מהמקפיד בו להימנע מכל סוג מזון שמקורו בעולם החי, מתוך ההנחה שתרנגולות מטילות ופרות חולבות למעשה סובלות בדרך לאספקת תוצרתן. אגב, ההנחה הזו מוכחת.

אם כך, הטבעוני מוותר על מוצרי חלב וכל מאכל המכיל ביצים ואלה, לרובנו, הם מרכיב עיקרי בתפריט. מניסיוני, שינוי תפריט הוא עניין של שינוי תפיסתי בלבד. הכל אפשרי והוויתור על מאכלים, שנראים כמו יסודות בתפריט האישי, הוא פחות בעייתי ממה שנהוג לחשוב. רצוי רק לזכור, שצריך ללוות את השינוי בפיקוח רופא, מחשש למחסור ביסודות שונים שהכרחיים לגוף.

עבור שלל חברים ומכרים שעשו את השינוי, ולאור הטרנד שצובר תאוצה ומתקרב למרכז המיינסטרים, חיפשנו ומצאנו אמצעים מצוינים לגוון את החיים הקולינריים – שני בלוגים מתמחים בתחום ואפליקציית אייפון ואנדרואיד ייעודית. יש לציין ולהודות – מהבלוגים האלה יש מצב, שאפילו קרניבורים אדוקים ייצאו רעבים.

The Vlog.me

Vlog1
מתוך אתר Vlog

שאלנו את בעלת הבלוג, נטלי הולדינג, כמה שאלות על הבלוג:

– ממתי את טבעונית?

"כשנה וחצי. לטבעונית הפכתי בעיקר מטעמי אידיאולוגיה, מהסיבה המוסרית, אליה נילוו הסיבות הבריאותיות והאקולוגיות כמובן. היום אני כבר יודעת מה שתמיד חשבתי – שלא צריך לאכול בשר ומוצרים מהחי כדי לשרוד, ליהנות ולהיות בריא. תמיד הייתי מסוג האנשים ששואלים שאלות, שמתעניינים ב'למה זה ככה ולא אחרת'. מעולם לא ראיתי אכילת בשר, צריכת מוצרים מהחי ושימוש בחיות (מלשון חי, כן, הן אמורות לחיות), כ'מוצר'".

– מדוע הפכת לטבעונית?

"בכל השנים שלי במטבח מצאתי את ההתעסקות עם איברי בעלי חיים כמשונה, על אף ההרגל, הטעם הנרכש והכישרון שהיה לי להכנת הסטייק המושלם. עם הזמן, קרה שנתקלתי במאמרים וסרטונים ביוטיוב שפירטו על נזקי האוכל מן החי באופן נרחב ממה שידעתי. גיליתי גם עד כמה זה תלוי בנו, אם רק נעשה צעד, והבנתי שאולי גם אני, נטלי הקטנה, יכולה לעשות משהו לטובת העולם, גם אם זה רק בסביבה הקרובה שלי. כך התחלתי".

– מתי הקמת את הבלוג שאת מנהלת ומדוע עלה הצורך בו?

"הבלוג הוקם באוגוסט. גיליתי מחסור במתכונים מתאימים, ובשיטוטיי ברשת מצאתי מתכונים מחו"ל. כשהצלחתי להכין משהו שווה, לקחתי מצלמת פוקט וצילמתי על מנת להראות לחבר'ה בפייסבוק. התגובות היו מעודדות, אז פתחתי אלבום. בתור התחלה לא היו בו מתכונים אבל אז הגיע גל הבקשות, אנשים התעניינו, בלוטות הרוק עשו את העבודה, והתחלתי לעדכן מתכונים באלבום.

"אבל גם זה לא הספיק. כצלמת מקצועית הרגשתי שהסנדלר הולך פה יחף. זה הפך לתחביב מדהים. כשהתחלתי לא היו הרבה בלוגים ישראליים בתחום הזה, אבל גל המודעות ששוטף את מדינתנו הקטנה הביא לעוד בלוגים".

vlog2
מתוך אתר Vlog

– האם היו אתרים בעולם שהיוו השראה לבלוג?

"אני לא יכולה לשים את האצבע על בלוג ספציפי. אני מאוד אוהבת לשוטט ולהתרשם מאתרים שונים ועדיין מגבשת את עצמי. הבלוג מתעדכן כמעט על בסיס יומי, גם בדף הפייסבוק, ואני מקבלת המון פידבקים אז כנראה שאני עושה משהו נכון".

– מה התגובות שאת מקבלת על הבלוג? ספרי.

"אני מקבלת המון תגובות והודעות דרך הבלוג, למייל או לאינבוקס הפרטי שלי. טבעוניים וגם כאלה שלא, כותבים לי על ההשראה שזה נותן להם, על ההצלחות שלהם. לפחות פעם פעמיים בשבוע מגיעה אליי תגובה מאנשים, שכותבים לי שבזכות הבלוג הם עברו לתזונה טבעית וכמה שהם מודים לי על כך. זה 'מעיף' אותי".

vlog3
מתוך אתר Vlog

– מה עוד היית רוצה להשיג בתחום ומה החזון של הבלוג ובכלל?

"כרגע המטרה היא להראות שאפשר גם אחרת, לתת תמיכה לאנשים שמנסים לעשות את הצעד ולממש את עצמם כבני אדם אכפתיים יותר, עם מודעות ורצון לשנות. אם בהמשך הדרך זה יתפתח למשהו גדול יותר, אני כמובן אשמח על ההזדמנות".

Siv-Food

SivFood1-550
מתוך Siv Food

שאלנו את בעלת הבלוג, סיון מאירי, כמה שאלות על הבלוג:

– ממתי את טבעונית?

"אני טבעונית כמעט שנה".

– למה הפכת לטבעונית?

"אני חושבת שבכל אחד מאיתנו נמצא קול (בדרך כלל מושתק) שקורא לנו להפסיק לצרוך מוצרים מהחי; שאומר לנו שזה לא מוסרי. אני נתקלתי במקרה בסרט Earthlings, שמציג את הניצול של בעלי חיים בכל האספקטים הקיימים – תעשיות מזון, קוסמטיקה, אופנה, קרקסים וכו', ואחרי הצפייה בו כבר לא היתה דרך חזרה".

sivfoodsambusak-550
מתוך Siv Food

– מתי הקמת את הבלוג ומדוע עלה הצורך בו?

"הבלוג הוקם עוד לפני שהפכתי לטבעונית, ב-2010, ובתחילה זה היה בלוג מתכונים רגיל לחלוטין. שנים עבדתי במטבחים, למדתי בישול, וזה הרבה מעבר לתחביב עבורי. כשעברתי לטבעונות הבלוג שודרג; גיליתי אותו מחדש. בישול טבעוני בישראל הוא תחום שנמצא עדיין בתחילת דרכו, ויש הרבה מקום למקוריות ויצירתיות, ויש גם שאלות וחיפוש אחר מתכונים שעברו 'טיבעון'".

– האם היו אתרים בעולם שהיוו השראה לבלוג?

"יש בלוג טבעוני אחד שאני מאוד אוהבת וממליצה לכולם לבקר בו, גם למי שלא טבעוני. יש שם צילומים מרהיבים והרבה רעיונות – kblog.lunchboxbunch.

– מה התגובות שאת מקבלת על הבלוג?

"יש הרבה תגובות חיוביות בבלוג ובעמוד הפייסבוק. משמחות אותי בעיקר תגובות מאנשים שמספרים לי שעברו לטבעונות ממש לאחרונה והבלוג מאוד עוזר להם בצעדים הראשונים. טבעונות זה עולם מורכב, בעיקר העניין של האוכל. זה שונה, זה אחר, זה עולם שצריך ללמוד מחדש אחרי שנים שידענו אחרת. כיף לדעת שאפשר לעזור לאנשים שבוחרים בדרך חיים כל כך חיובית.

sivfoodcranchcake-550
מתוך Siv Food

– מה עוד היית רוצה להשיג בתחום ומה החזון של הבלוג?

"הייתי שמחה להתפתח יותר בתחום של המזון הבריאותי Raw Food, ולעזור לאנשים לשנות הרגלי אכילה בעייתיים הגורמים להם להשמנת יתר ולבעיות בריאותיות. בנוסף, חשוב לי שהאמת תצא לאור ושאנשים יוכלו לבצע החלטות מושכלות לגבי הרגלי הצריכה שלהם והרגלי התזונה שלהם ושל משפחתם, מבחינה מוסרית, בריאותית ואקולוגית.

*הערה שלנו: בבלוג של סיון תמצאו רשימה לעוד אתרים שיתרמו לטבעונות שלכם – באנגלית ובעברית. מומלץ.

Go Vegan – אפליקציה סלולרית

לא רק בלוגים יש בתחום. אפליקציית Go Vegan הישרלאית תאפשר לכם לאתר מנות טבעוניות במסעדות ובבתי קפה, בהתאם למיקום הפיזי שלכם. האפליקציה חינמית, ומבוססת על מידע שמזינים המשתמשים. אלה מוזמנים להוסיף לאפליקציה מנות חדשות, לפרט רכיבים או הערות לגבי מנות קיימות, ואף לדרג את המנות.

המנות ממוינות לפי קטגוריות של מנות ראשונות, עיקריות וקינוחים, ולפי סגנון המטבח – איטלקי, אסיאתי, הודי וכו'.

GoVeagen-550

באפליקציה תוכלו גם למצוא כתובת, שעות פתיחה או מספר טלפון של בית העסק, והיא מפרטת את מחיר המנה, והאם היא טבעונית כברירת מחדל או שיש צורך לבצע שינויים קלים בהזמנה כדי 'לטבען' אותה.

האפליקציה מתאימה למכשירי אנדרואיד (להורדה מגוגל פליי) ולמכשירי אייפון (להורדה מאפסטור). קיימת גם גרסה אינטרנטית הנגישה מכל דפדפן.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-24.2.13)

 

מרתה סטיוארט – מאחוריך!

אז מה את עושה כל היום
מתוך 'אז מה את עושה כל היום?'

גולשת רשת אינטנסיבית, רוב האתרים או השירותים בהם אני נתקלת הם מה שנקרא More of the Same. אולם בין ההיצע הבלתי פוסק, יש אתרים יוצאי דופן, שמצליחים להחזיר אותי אליהם שוב ושוב, ולסחוט ממני קריאות התפעלות. בדרך כלל, אלה אתרים בהם האסתטיקה פוגשת בטעם טוב, מקוריות והרבה יצירתיות.

בשבוע שעבר נתקלתי בשני בלוגים כאלה. הסיכוי שאמצא בלוג שווה אחד הוא קטן או קלוש אבל שניים בשבוע אחד? זה כמעט בלתי אפשרי. וכששניהם בעברית תוצרת כחול-לבן זו כבר כמעט שערורייה.

לשני הבלוגים הללו אין הרבה מן המשותף, מלבד היותם שייכים למשפחה חדשה, שנולדה בשנים האחרונות בארץ – משפחת הלייף סטייל. אבל יש להם עוד דבר משותף: מאחורי שניהם עומדות נשים מאד מוכשרות שמצטטות את הכוהנת הגדולה של המשפחה – הגברת מרתה סטיוארט.

אז מה את עושה כל היום?

האתר המקסים הזה קפץ לי באחד משיטוטיי בערבות הרשת. כל כולו אומר טוב טעם ואסתטיקה. קריאה של שניים-שלושה משפטים והבנתי שיש בו יותר מאשר 'רק עיניים יפות'. פניתי לבעלת הבית של הבלוג, אפרת ליכטנשטט, ושאלתי לפשר היופי הזה.

אז מה את עושה כל היום1
מתוך 'אז מה את עושה כל היום?'
אז מה את עושה כל היום2
מתוך 'אז מה את עושה כל היום?'

ליכטנשטאט היא מעצבת גרפית, שלמדה תקשורת חזותית בבצלאל, ירושלמית מלידה וגרה שם גם כיום. כבר במהלך הלימודים היא התחילה להרחיב את תחום הגדרת המושג 'עיצוב' עבורה. העיצוב היה הבסיס אבל היא למדה גם לתפור ולעצב לעצמה בגדים, ואפילו למדה תסריטאות בסם שפיגל.

לפני כשנתיים, אחרי עבודה כמעצבת גרפית בכל מיני מקומות, סיבוב בעולם האופנה הקשוח ועם חנות בתל אביב ("ליכטנשטט"), מצאה את עצמה בבית בירושלים, עם ילד קטן, כשהשאלה "אז מה את עושה כל היום" נזרקת לכיוונה מדי פעם מכל מיני אנשים. הרי בישראל, להיות אמא בבית וליהנות מזה לא ממש לגיטימי.

"בגלל שבכל מקרה הקדשתי המון זמן לבישול וצילום, החלטתי להתיישב ולתעד. הרבה תרם לזה ספר בישול שטלטל אותי – אוטולנגי (של הישראלי לשעבר, יותם אוטולנגי, שעושה היום חיל בלונדון)", סיפרה ליכטנשטאט ל-Feeder. "ההקדמה שלו התייחסה לאוכל בצורה כל כך אמיתית ומפעילה – רציתי לעצור את הכל ולהכין את כל המתכונים בספר".

לדבריה, "בהתחלה חשבתי שאכתוב על כל מיני נושאים – עיצוב, אמנות, אמהות. אבל לאט לאט גיליתי שהבישול והאפיה הכי מעניינים אותי. עשיתי קורס צילום בסטודיו "מתכוניישן" והצילומים תפסו נפח יותר ויותר מרכזי".

אז מה את עושה כל היום3
מתוך 'אז מה את עושה כל היום?'

ליכטנשטט הושפעה מאד מבלוג של אמנית אמריקאית שגרה בפריס – Parisbreakfasts, ואילו בארץ היא מושפעת מהבלוגים "בצק אלים", דברים בעלמה", "פתיתים", "עוגיו.נט" ו"מתכוניישן". ויש גם כמה בלוגים משובחים מחו"ל: Smitten Kitchen, What Katie Ate ו-Cannelle et Vanille.

ליכטנשטט מקווה שהבלוג ימשיך לתפוס מקום מרכזי בחיים שלה: "אני מרגישה שכל פוסט הוא יצירה קטנה שאני מפרסמת, ואני מאוד אוהבת את התגובות של האנשים שקוראים, מעירים ומשתפים אותי בחוויה שלהם". יש לה היום חברים טובים שהכירה בזכות הבלוג, חלקם קוראים, חלקם בעלי בלוג בעצמם: "עם כל הניכור ברשת – עדיין מדהים להיפגש עם האנשים שמאחורי המילים וליצור חברויות חדשות וכנות", היא מסכמת.

הבלוג של ליכטנשטט משתתף בעמוד הפייסבוק Bubbles שאתם חייבים להכיר, והוא מאגד בתוכו "קבוצת בלוגריות לייף סטייל, הכוללת נשים מוכשרות ומשכילות שמיטיבות להבין את הרשת ולייצר טרנדים חמים ומדבקים", כלשונו. תעשו לו לייק – הרווח כולו שלכם.

Hook n' Loop1
מתוך Hook n' Loop

Hook n' Loop

מדובר באתר הכולל שני מדורים – בלוג DIY (עשה זאת בעצמך) וחנות אביזרים, אבל בואו נתחיל את הסיפור מההתחלה.

אלישבע מנקין היא מעצבת תעשייתית, בוגרת 'בצלאל' שאחרי שהיתה לה קולקציית מוצרים שעיצבה בעצמה, החליטה לפתוח ברשת חנות וירטואלית, כדי שתוכל למכור בארץ ובחו"ל את מוצריה. הבלוג הגיע אחר כך. אלישבע ידעה שיהיה לה בלוג, אבל בעיניה מדובר היה בהמשך אבולוציוני של החנות.

זה התחיל כשאלישבע החליטה לצלם את המוצרים שעיצבה בסביבה ביתית והעלתה את התמונות לעמוד הפייסבוק של החנות הווירטואלית. התגובות היו מצוינות וזה היה הזרז להקמתו של האתר.

ש לה כמה כללי אצבע: מקוריות הדברים, ממש כמו החפצים שהיא מעצבת, ומתן קרדיט לכל יוצר שעבודות שלו מתארחות באתר או בבלוג.

Hook n' Loop

מתוך Hook n' Loop

מנקין מעידה על עצמה שהיא מכורה לבלוגים ולמגזינים, שמהווים השראה לכל מה שהיא עושה. האתר שלה הוא אתר הסטודיו שלה לעיצוב מוצר, ובו פריטים לבית בדגש על סביבת אירוח. הבלוג שלה מתלווה לאתר והיא מכנה אותו 'מרתה סטיוארט לעצלנים' – טריקים, פטנטים וסטיילינג, זריז ובזול. הבלוג הוא התוספת האישית שלה לאתר.

Hook n' Loop2
מתוך Hook n' Loop

אנקדוטה לסיום: בלוג הטכנולוגיה המפורסם גיזמודו כתב פעם על האתר, וכתוצאה מכך הגיעההזמנה גדולה של אחת הקערות עבור מלון בהודו. נפלאות דרכי האינטרנט.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-17.3.13)

ביל גייטס ומפורסמי העולם מחפשים פתרונות לרווחת העולם

עם כל הציניות המקובלת על עשירי עולם והונם המופלג, קשה להתעלם מהעובדה שחלק גדול מהם מחזיר לעולם ולסביבה. רובם נכנסים לחללים שמשאירות אחריהן מדינות במשבר כלכלי מתמשך או רשויות בינלאומיות כמו האו"ם, שכוחן מוגבל.

בונו מתגייס למען רווחת אפריקה במיזם אופנתי-כלכלי מקסים עם אשתו, אנג'לינה ג'ולי נרתמת למען אנשים באזורי סכסוך באירופה ואפריקה, ג'ורג' קלוני תורם מכספו ואף מוכן להיעצר בשם העזרה לאדם ולגלובוס בו הוא חי, ואפילו מאט דיימון נאבק למען גישה למים נקיים במדינות עולם שלישי. בואו נודה; אם לא הייתה הפילנתרופיה של עשירי ומפורסמי העולם והארץ (כן, גם הארץ), לרבים מאזרחי אוכלוסיית העולם לא היה קול או מענה למצוקתם.

ביל גייטס, שהיה פעם האיש העשיר בעולם, עושה זאת באופן קבוע, גם אם מיקומו כבר אינו בראש הטבלה. "העתיד של האוכל" – The Future of Food, הוא מיזם-אתר חדש שהקים גייטס, העוסק בהשלכות של שוק המזון העולמי על עתיד האנושות. נשמע בומבסטי? גייטס יסביר לכם למה כל זה נוגע לנו ולדורות הבאים שגדלים כאן:אתר האינטרנט וערוץ היוטיוב החדש, שהושקו במקביל, מנסים להעלות את המודעות ועוסקים בעתיד של תעשיית המזון ובקיימות בכלל – "איך מדענים ממציאים מחדש את הבשר, וכיצד זה יכול להועיל לכולם" נכתב באתר.

"צריכת הבשר הכפילה את עצמה ב-20 השנים האחרונות והיא צפויה להכפיל את עצמה שוב עד 2050. זה קורה בגלל כלכלות העולם הצומחות והעובדה שאנשים יכולים להרשות לעצמם כלכלית לאכול יותר בשר. אלה חדשות טובות לבני האדם היום אבל גידול בשר צורך שטחי קרקע גדולים וגם מים בכמויות. ההשפעה הסביבתית של צעדים אלה – מכריעה. אין סיכוי שאספקת בשר ל-9 מיליארד בני אדם תוכל להתקיים בתנאים כאלה לאורך השנים. מצד שני, אי אפשר לדרוש מכולם להיות צמחוניים. אנחנו צריכים עוד אפשרויות ליצור מזון מבלי לדלדל את משאבינו".

גייטס נחשף כנראה למיזמים רבים, בתחומים שונים, ובאתר זה החליט לקדם חלק מהמיזמים הטובים בעיניו בתחום תחליפי מזון, ולהביאם לידיעת הציבור. "אנחנו רק בתחילתה של חדשנות עצומה בתחום. עולם של אנשים שיהנו מדיאטה מזינה, עשירה בחלבונים – זה מה שגורם לי להיות אופטימי. אם נשנה את החשיבה לגבי האוכל שאנחנו אוכלים ואיך זה מגיע לצלחות שלנו, נהיה פתוחים יותר לחידושים", הוא מסכם.

אם גייטס והאתר שייסד כאן יצליחו להביא שינוי תודעה – דיינו.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-28.3.13)