הכירו את שוקו, הכלב שמצטלם עם אמנות רחוב בלונדון

1
צילום: גילי יובל

שוקו הוא חבר. הוא הכלב של ג' וג' אבל ביום החתונה שלהם, אחרי שאנשים הבטיחו לדאוג לשוקו אבל מצאו עצמם שתויים מדי על רחבת הריקודים, הבטחתי לזוג שאדאג ששוקו יצא ויטייל ויאכל עד שישובו. וכך, שוקו ואני התקרבנו.

שוקו הוא כלב חמוד מאוד ועירוני מאוד. הוא אוהב לצאת ולטייל בשכונתו ובגינת הכלבים בגן מאיר בתל אביב. ג' (זו היפה משני ה-גימלים) זיהתה את הפוטנציאל הטמון בצעיר על ארבע, והחליטה להנציחו על רקע יצירות אמנות רחוב עירוניות, בהן משופעת השכונה שלהם.

התוצאה, שהועלתה לרשתות החברתיות, גררה תגובות חיוביות מאוד והתוצאה היתה עוד תמונות ועוד פוזיציות של שוקו. לפני כמה שבועות עברה משפחתו של שוקו ללונדון. שוקו צויד במעיל מתאים וג' ממשיכה לתעד אותו ברחבי הממלכה, לשמחת עדת המעריצים ששוקו סוחב אחריו.

ביקשתי מג' לספר לנו על פרויקט "שוקו מקדם אמנות רחוב בעולם".

שוקו הוא חבר. הוא הכלב של ג' וג' אבל ביום החתונה שלהם, אחרי שאנשים הבטיחו לדאוג לשוקו אבל מצאו עצמם שתויים מדי על רחבת הריקודים, הבטחתי לזוג שאדאג ששוקו יצא ויטייל ויאכל עד שישובו. וכך, שוקו ואני התקרבנו.

שוקו הוא כלב חמוד מאוד ועירוני מאוד. הוא אוהב לצאת ולטייל בשכונתו ובגינת הכלבים בגן מאיר בתל אביב. ג' (זו היפה משני ה-גימלים) זיהתה את הפוטנציאל הטמון בצעיר על ארבע, והחליטה להנציחו על רקע יצירות אמנות רחוב עירוניות, בהן משופעת השכונה שלהם.

התוצאה, שהועלתה לרשתות החברתיות, גררה תגובות חיוביות מאוד והתוצאה היתה עוד תמונות ועוד פוזיציות של שוקו. לפני כמה שבועות עברה משפחתו של שוקו ללונדון. שוקו צויד במעיל מתאים וג' ממשיכה לתעד אותו ברחבי הממלכה, לשמחת עדת המעריצים ששוקו סוחב אחריו.

ביקשתי מג' לספר לנו על פרויקט "שוקו מקדם אמנות רחוב בעולם".

2
צילום: גילי
3
צילום: גילי יובל

"מאז, בכל בוקר בו ירדנו לטיול, חשבתי לחפש גרפיטי אחר ולצלם את שוקו מתייחס אליו בצורה כלשהי. הנה כמה דוגמאות אהובות":

4
צילום: גילי יובל
5
צילום: גילי יובל
6
צילום: גילי יובל
7
צילום: גילי יובל
8
צילום: גילי יובל

"הפתיע אותי הוא שכל הגרפיטי הזה היה ברדיוס של רבע קילומטר מהדירה שלי. כל הזמן גיליתי עוד ועוד יצירות של אמנות רחוב. הצילומים הפכו לסדרה וכך גם זיהו אותה. הוספתי את התגית dogstreetarttlv באינסטגרם כדי שכל התמונות יהיו מרוכזות במקום אחד.

"מפתיעה הדינמיות של אמנות הרחוב בתל אביב – מישהו מצייר גרפיטי. באה העירייה וצובעת בלבן, ואחרי יומיים כבר יש שם יצירה חדשה. רק בהאשטאג שנקרא #מדרגותלביאליק, שהוספתי בהמשך, אפשר לראות באותה פינה 5-6 יצירות שונות. פינה אהובה נוספת היא ברחוב פינסקר 13, שם יש קיר שהולך ומתמלא בעוד ועוד יצירות של אמנות רחוב:

9
צילום: גילי יובל
10
צילום: גילי יובל

– מה התגובות לתמונות?

"אנשים מאוד אוהבים; יש משהו בהבעות פנים של הכלב שהן מצחיקות, ממיסות ומעוררות רגשות חיוביים. לא אני המצאתי את זה, יעידו אלפי חתולים ברחבי הרשת. עם הזמן נוספו לשוקו עוקבים, חלקם אמני רחוב מרחבי העולם, ויש קהילת עוקבים די קבועה שלפעמים אפילו המליצה לנו על לוקיישנים מעניינים ברחבי תל אביב.

"אמנות רחוב היא מאד נגישה, הומוריסטית ובגובה העיניים, גם אם מדובר במסרים חתרניים. זאת לא יצירה במוזיאון או בגלריה שבה המצלם רק מתעד את היצירה שמולו או עושה selfie על רקע היצירה. כאן היתה לי ולשוקו אפשרות להגיב ליצירה, לשחק איתה, ליצור מסר קצת חדש ממסר קיים".

– האם חשבתם לעשות תערוכה?

"היה לי רעיון להעמיד תערוכה שבה התמונות של שוקו יימכרו וכל ההכנסות יתרמו לעמותה הפועלת למען אימוץ כלבים שבעליהם זנחו אותם או 'צער בעלי חיים' וכדומה. רציתי לפנות לחברות מזון לחיות, שיהיו ספונסריות אבל כאמור לא עשיתי עם זה דבר ברמה המעשית. אשמח להעמיד תערוכה למען מטרה כזו בעתיד".

– איך השפיע המעבר לאי הבריטי על דוגמן הבית?

"אין ספק שקר לו יותר. והאמת היא שבשבועיים שאנחנו פה אנחנו די מתקשים למצוא אמנות רחוב. בתל אביב הרחוב זועק מסרים מכל צורה וסוג – מחאתיים, מצחיקים, חתרניים, ונדליסטיים. ואילו בלונדון הרבה יותר נקי, ממוסד, מאורגן.

"למדנו שאמנות רחוב אמיתית צריך לחפש בשביל למצוא, ואני בטוחה שנמצא פה לוקיישנים מעולים בין מסילות רכבת לחצרות אחוריות של בניינים. בינתיים גם יצרנו האשטאג חדש לתמונות מלונדון dogstreetartldn.

– איך את מצליחה להעמיד אותו והוא ממשיך לעמוד שם?

"אני חייבת להגיד שהוא מתורגל ומתנהג כמו דוגמן מקצועי. אני מוצאת גרפיטי, אומרת לו "שב", הוא מתיישב, 'דופק' כמה מבטים וזהו ממשיכים הלאה. הכלב יודע לעבוד.

"בהתחלה היו כל מיני נסיונות לביים אותו, אבל לא רציתי שהטיולים שלנו יתחילו להיות סיוט עבורו. בתמונה הזו, למשל, ראיתי צורת לב שהיתה גבוהה יחסית אליו. אז לקחתי חמאת בוטנים וחטיף כלבים והדבקתי לו על הקיר שייראה כאילו הוא מחפש אחרי הלב:

11
צילום: גילי יובל

"את הגרפיטי הבא היה קצת יותר קשה לצלם בגלל הגובה, אז סחבתי סולם ועליו הלבשתי קרטון ואת הכל השענתי על הקיר כדי שתצא לי תמונה סבירה פחות או יותר:

12
צילום: גילי יובל

"אני משתדלת לא לעשות את זה הרבה כי הוא כלב קטן ודברים לא יציבים מפחידים אותו".

והנה כמה תמונות של שוקו בלונדון. תעקבו אחריו – אתם תתאהבו:

13
צילום: גילי יובל
14
צילום: גילי יובל

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-12.1.14)

 

 

לא לשחק באוכל? להיפך – אמנות צילומי המזון המרהיב

La ballade des Minimiam au pays du lait.The Ballad of Minimiam in the land of milk. from Javelle Pierre on Vimeo.

מה הסוד ההצלחה של תכניות האוכל בטלוויזיה? לי נדמה שהסוד טמון בהשלמה של הדמיון, כפיצוי על העדר ריח וטעם וכבר כתבתי על זה כאן. אבל יש מי שלוקח את האוכל לכיוון אחר ומשתמש בו כחומר גלם ומצע, שהופכים את הצילומים למשהו שונה לחלוטין.

בסוג הספציפי של צילומי המזון אליהם אתייחס כאן יש גישה ספציפית מאד לצילומי אוכל.בתמונות, סוגי המזון השונים משמשים כנוף טבעי ופורפורציונלי ומהווים סוג של תפאורה לסיטואציות מבוימות וקפואות בזמן ובמקום.

ראשית, הכירו את כריסטופר בופולי – אמן, כותב, צלם ויוצר סרטים מסיאטל שבארה"ב, שהגשים חלום ילדות והתחבר לעולם האנשים הקטנים. התוצאה מופיעה באתר היפהפה של עבודותיוולסדרה קוראים Genesis:

2
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
3
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
4
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
5
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
6
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
7
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net
8
הצלם Christopher Boffoli / מתוך: bigappetites.net

עכשיו הכירו בבקשה את Minimiam, האתר של זוג האמנים פייר ז'אבל ואקיקו רידה, זוג בחיים וצלמי אוכל ביומיום. הם מנהלים מ-2002 פרויקט שמרוכז באתר, כשלעיתים הם גם מנסים את כוחם בפרוייקטים גדולים יותר כמו שניתן לראות כאן:

9
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
10
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
11
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
12
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
13
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
14
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
15
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam
16
פייר ז'אבל ואקיקו רידה מתוך Minimiam

מבולבלים? גם אני. זה פשוט נראה סיפור והבעה זהים לחלוטין, אבל בינינו, מה זה משנה? זה כל כך יפה ומקסים, שנניח להם לריב על פטנט וגניבת זכויות יוצרים או מי יודע מה.

באותה משפחה אבל מכיוון צילומי הנוף – לכאורה – קבלו את קארל וורנר, שמצלם בעזרת מוצרי מזון… נופים. כן, יש מי שמתפרנס גם מזה וככל שזה הזוי יותר, כך זה יפה יותר או מושך יותר או לפחות מושך תשומת לב.

וורנר האנגלי היה צלם בתחום הפרסום, שחיפש גיוון ומצא אותו דווקא בשווקים; מזון נראה לו דומה לדברים אחרים וכך החלו ה-Foodscape – צילומי נוף שונים, שמורכבים כל כולם ממוצרי מזון שונים. התוצאות המרהיבות משכו את המפרסמים ואחר כך הגיעו גם הספרים.

1
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
17
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
18
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
19
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
20
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
21
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
22
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com
23
הצלם Carl Warner / מתוך: carlwarner.com

עכשיו תסבירו לי מה אתם חושבים ואיך יצאתם מהתמונות המרהיבות האלה? אני יצאתי עם הלם רציני בראש וקרקור רציני בבטן. בתאבון.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-19.1.14)

משרדים מרהיבים כמו אלה עושים את העבודה שלנו קשה במיוחד

1

יש לכם בית יפה? ואיך מקום העבודה שלכם? בהנחה שאתם עובדים לפרנסתכם ולבטח אם אתם שכירים, יש מקום שלו אתם קוראים משרד ואליו אתם באים מדי יום או מעת לעת, כחלק משגרת העבודה והצוות.

אז איך באמת נראה המשרד שלכם? האם אתם עובדים בקרית משרדים חדשנית או באזור תעשיה מאובק? באמצע העיר הסואנת או בקצה שכונת מגורים?

אם יש לכם מזל, ולבעלי החברה היו שנות שגשוג, תזכו לבטח למשרד ברמה גבוהה יותר ואולי אפילו משופץ. רוב הסיכויים ש-5 שנים מאוחר יותר הכל ייראה גם מרופט יותר – מסדרונות יחולקו ויהפכו למשרדים, כתמים מוזרים יופיעו על הרצפה, חוטים משתלשלים יצוצו בכל פינה וטלאי החיים יהפכו לזהות ויזואלית מוחשית.

סטפן סירר מסנטה ברברה בקליפורניה, הקים את האתר Office Snapshots כתחביב, בזמן שהיה מורה להיסטוריה. כשנאלץ לעבור עם אשתו לעיר חדשה, הוא החליט לקחת את התחביב קדימה והפך את האתר שלו לעסק העיקרי שלו. האתר שודרג והוא בטח אחד הקטלוגים העדכניים לאופנות עיצוב וטרנדים בעיצוב משרדים – תחום אוטונומי בעיצוב פנים.

ניתן להניח שסירר מרוויח מהאתר – לפי הפרסום המתנוסס בו, כל בעלי המקצוע והעסקים בתחום ששים לפרסם אצלו.

ליקטנו כמה משרדים בולטים מהאתר אבל יש בו מאגר בלתי נדלה כמעט של רעיונות והשראות מסביב לעולם. ההיצע בו באמת יכול להוות השראה למעצבים או לפחות לשמש מושא לקנאה של רובנו, בעודנו יושבים בהיכלים הממוזגים יתר על המידה או המכוערים באופן בנאלי.

משרדי גוגל בכל העולם היו תמיד השראה וכבר ראיתם רבים מהם. תראו את התמונות האלה מגוגל ציריך:

2
גוגל ציריך
3
גוגל ציריך

משרדי Selgas Cano במדריד:

4
משרדי Selgas Cano במדריד:
5
משרדי Selgas Cano במדריד:

משרדי 9mmedia בניו יורק:

7
משרדי 9mmedia בניו יורק
6
משרדי 9mmedia בניו יורק

משרדי Alma Media מהלסינקי:

8
משרדי Alma Media מהלסינקי
9
משרדי Alma Media מהלסינקי
10
משרדי Alma Media מהלסינקי

משרדי asos, אתר האופנה המקוון, בלונדון:

12
משרדי asos, אתר האופנה המקוון, בלונדון
11
משרדי asos, אתר האופנה המקוון, בלונדון

משרדי Applicakes בקרקוב, פולין:

14
משרדי Applicakes בקרקוב, פולין
15
משרדי Applicakes בקרקוב, פולין

משרדי AOL Ventures בניו יורק:

16
משרדי AOL Ventures בניו יורק
17
משרדי AOL Ventures בניו יורק

משרדי bbc north:

19
משרדי bbc north
18
משרדי bbc north:

ויש אפילו חברה ישראלית, חברת Autodesk מתל אביב:

20
חברת Autodesk מתל אביב
21
חברת Autodesk מתל אביב

 

 

 

 

תבנית נוף הגוף: צילומי נוף מסקרנים המורכבים מאיברי גוף חשופים

10
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/

במסגרת שיטוטי הרשת שלי בעניין צילומי אוכל מרהיבים, כתבתי גם על צילומיו של קארל וורנרהמופלאים (כדאי לכם לבקר באתר, באחריות).

שיטוט נוסף באתר שלו הביא אותי אל צילומי נוף לכאורה, שמתגלים במבט שני כצילומים של איברי גוף חשופים, שממש כמו צילומי האוכל באתר, מופקעים ממשמעותם המקורית והופכים לדבר שונה לגמרי.

התרגום שעובר על המוח מרגע ההכרה ועד רגע הפירוש הופך את הסיטואציה באיבחה אחת לאירוטית במידה רבה. התוצאה סוחטת הרבה קריאות "וואוו". תראו בעצמכם ונסו לזהות את חלקי הגוף השונים שמככבים בכל תמונה:

11
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
9
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
5
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
6
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
12
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
13
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
8
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
7
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
4
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
3
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/
2
צילום: קארל וורנר / http://www.carlwarner.com/

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-2.2.14)

פנים של חייל: מה עושה השרות הצבאי לפני האדם?

1
מתוך We are the not Dead

"נכנס ילד, יצא גבר", כך נוהגת הקלישאה ללהג את עצמה לדעת כשחייל משתחרר משירותו. אמירה זו נדמית היום אנכרוניסטית ומצדיקה את עצמה אל מול העובדה שלהתבגר בשירות הצבאי אינו בהכרח סימן למצב בריא. בגיל 21 או 22 צריכים להיות נערים ולא גברים.

Lalage Snow היא צלמת, עיתונאית ויוצרת סרטים בריטית (קליק לאתר) , בוגרת אוניברסיטת בריסטול בהיסטוריה עתיקה ואחר כך בפוטו-ג'ורנליזם. היא עבדה בשביל סוכנות הידיעות הצרפתית וגם כפרילאנס במזרח התיכון (חפשו את הפרויקט שלה ממבצע "עופרת יצוקה" אותו צילמה מהצד הפלסטיני המדמם), אירופה, אסיה עד שב-2010 עברה לקאבול, בירת אפגניסטן, שם עבדה כפרילאנסית עבור מגזינים ועיתונים מכל העולם ועבור אירגוני זכויות אדם וארגוני הצלה.

פרויקט של 8 חודשים שצילמה בקאבול נקרא We Are The Not Dead, והוא מצמרר במיוחד אבל גם מדגיש את חשיבותה של ההבעה האמנותית בצילום. סנואו צילמה חיילים בריטים שגויסו לשירות באפגניסטן, 3 פעמים – לפני גיוסם, תוך כדי השירות ובתומו (לפני מס' חודשים העניקה סנואו ראיון לבלוג האמנות my modern met).

סטיבן גיבסון
רב"ט סטיבן גיבסון / מתוך: We are the not Dead
כריס מקרגור
טוראי כריס מקרגור / מתוך: We are the not Dead

הטריפטיכון (מנח של 3 תמונות נפרדות שמהווה יצירה שלמה) שנוצר משלוש התמונות, מעורר במידה רבה בעתה; העיניים של המצולמים, יותר מכל פרט אחר בפניהם, מספרות את סיפור הטרנספורמציה מהילד לגבר או נכון יותר, משלב התמימות לפיכחון. מתחת לתמונות הוסיפו החיילים את תחושותיהם בכל שלב בו צולמה התמונה. אם מישהו עדיין לא משוכנע שמלחמה זה רע, הראו לו את הפרויקט הזה. אולי זה ישכנע אותו.

פרייזר פריימן
טוראי פרייזר פריימן / מתוך: We are the not Dead
שון טננט
טוראי שון טננט / מתוך: We are the not Dead
דילן היוז
טוראי דילן היוז / מתוך: We are the not Dead
בן פארטר
טוראי בן פראטר / מתוך: We are the not Dead
בטי היצ'קוק
טוראית בטי היצ'קוק / מתוך: We are the not Dead
אלכסנדר מקברום
סגן אלכסנדר מקברום / מתוך: We are the not Dead

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-9.2.14)

 

לו היה לי אי ירוק בים

כרתים

מזה זמן מה אני במצוקת איים. חסרה לי השהיה על אי מוקף מים, ולא משנה הנוף על האי: צחיח או ירוק, מישורי או הררי, עבות יער או מכוסה במטעי זיתים – העיקר שיהיה זה אי מוקף ים ושטוף שמש עם חופים אקזוטיים או לפחות יפים במיוחד. השנה לא הייתי בחופשה שכללה אי. לא שאני מבקשת רחמים אבל אי לא היה בשום מקום בו הייתי.

וכך הגיע אליי, כאילו יש אוזניים ללב ולחשק, לינק לאתר מעולה לאיים. באתר, ממש כמו באתרי השכרת דירות, תוכלו לבחור לכם אי, לא פחות. ראשית, תבחרו האם ברצונכם לשכור אי או לקנות אי. אחר כך תבחרו לכם באיזו יבשת תרצו אותו, האם אתם רוצים אי שכולו עבורכם או רק וילה או מלון על אי, תגדירו טווח מחירים, תגדירו את רמת השירות (עם שירות או שממש יניחו לכם להיות בודדים על האי), תגדירו טווח סכומים שתרצו לשלם ללילה ותקבלו את כל ההצעות הרלוונטיות.

למשל, אם תרצו אי ביבשת הקלאסית, קרי אירופה, ויש לכם עד מליון דולר פנויים לכך, מה תקבלו? את האי דוריניש באירלנד, שמחירו 371,443 דולר ויש לו היסטוריה – יד שניה מחיפושית, שכן ג'ון לנון היה בעלים של האי בשלב כלשהו. האי מורכב משני 'איונים' המחוברים ביניהם ולוקח 15 דקות שייט מהחוף כדי להגיע אליו:

האי דורניש  מתוך אתר PIO
האי דורניש / מתוך אתר PIO

אבל אם אתם מחפשים משהו אקזוטי, למשל בקאריביים, המחירים אמנם יהיו יקרים יותר אבל יש אפשרות שתקנו את Little Gaulding Cay. המחיר הוא 750,000 דולר, שזה מחירה של דירת 3 חדרים בתל אביב, אם אתם מתעקשים דווקא לנסות ולחשב. התמורה שתקבלו כוללת אי בגודל 8 קמ"ר:

Little Gaulding Cay
Little Gaulding Cay מתוך אתר PIO

יש לנו הצעה מקורית לזוגות נישאים: במקום להזמין את כולם לגן אירועים לעוס ושיגרתי, קחו את המשפחה ואת החברים, לאי פרטי ביוון עם וילה מפוארת. יחד עם כרטיסי הטיסה, זה יעלה לכם פחות מהאנטריקוט המכובס של האולם. למשל, יש את האי עם הווילה הזו בפארוס ותמורת כ-1,500 דולר ללילה היא כולה שלכם:

אי להשכרה
אי להשכרה ביוון
אי להשכרה1
אי להשכרה ביוון

כמובן שיכולנו לתת כאן עוד ועוד דוגמאות שונות; עם ארמונות וללא עץ ירוק עלווה באופק, עם יער עד ועם מרינה עתיקה אבל אנחנו סומכים עליכם, שכמונו, תנדדו באתר הזה עוד ועוד ותפנטזו. אם תרצו, יש גם מגזין ייחודי.

(התמונות מאתר PIO)

את האתר מפעילה סוכנות PIO שהיא סוכנות נדל"ן בינלאומי לכל דבר ועניין. יש לאתר כ-5 מיליון מבקרים בשנה ו-50,000 מנויים קבועים ואם תרצו אי מסויים, מתווך מנוסה מהאזור יבוא לפגוש אתכם ולהראות לכם את האי. כן, משרד תיווך רק לאיים.

(עלה לראשונה באתר feeder.co.il ב-29.9.13)

תל אביב הקטנטנה – נוסטלגיה רומנטית ומרגשת

9
מבלים בחוף הים 1937 / מתוך: VTLV

הכל התחיל בנוסטלגיה מתקתקה ומבורכת; בעמוד פייסבוק שנקרא VTLV ניתן לראות את רחובות תל אביב הישנה, בבניינים נמוכי קומה, כאלה שהסבים שלי עוד יכלו להרשות לעצמם לגור בהם (בדמי מפתח, עם עוד שותפים לדירה) ואני עוד מעט כבר לא אוכל. העיר משנה פניה; היא נבנית ומשתמרת ובעיקר הופכת צחה, נקיה ויקרה. חלקים ממנה, שעדיין לא כבשו את לב היזמים, נותרו מלוכלכים, חמים, תוססים וסוערים, אבל רוב רחובותיה ובתיה ההיסטוריים נכבשו על ידי כובשי הנדל"ן המניב. מניב מאד.

אתר VTLV אינו מרשים במבט ראשון, מעט מיושן אפילו, אבל מבט שני מגלה שכיית חמדה וחתיכת היסטוריה מקומית של העיר העברית הראשונה. לבתי העיר מצורף סיפורם ההיסטורי ולחיצה נוספת תביא לתמונה של הבית במצבו ומיקומו הנוכחי.

8
הדרך שהפכה בהמשך לשדרות רוטשילד מתוך דף הפייסבוק VTLV
5
קולנוע מוגרבי מתוך אתר VTLV

האתר מנסה לקטלג את סוגי הנכסים בעיר לפי תפקודם הנוכחי, תפקודם בעבר וגם כפי שהם והרחובות בהם הם בנויים מתארים את ההיסטוריה של העיר. לאתר יש גם עמוד בפייסבוק, כמתבקש. העמוד, באופן טבעי, מעשיר את האתר. הגולשים מעלים תמונות פרטיות שלהם לעמוד ומעשירים את התכנים. השמחה של כולם – רבה. ואני, כהרגלי, יצאתי לחפש את האחראים על כל זה והגעתי אל אמנון יצחקי.

1
רחוב הרצל מתוך אתר VTLV

– מי אתה ולמה הקמת את VTLV?

"במקצועי אני קבלן בנייה ושיפוצים. קבלן אמיתי, רשום ומוסמך, אבל ללא ספק נטע זר בתחום. ב-1997 התגלגלתי לשיפוץ בניין לשימור בתל אביב, ואז התוודעתי לתחום הזה לראשונה. כשהעירייה 'התלבשה' עלי הבנתי שלבניין יש גם ערך אדריכלי, היסטורי וכו'. זה ריתק אותי ומאז התרכזתי בנישה זו.

"במקביל לעבודה קראתי ולמדתי על הבניינים ודרכם על ההיסטוריה של העיר, גיליתי עולם חדש שלא הכרתי. נשאבתי לזה. בכל בניין שקיבלתי לשיפוץ היה תמיד איש זקן עם המון סיפורים על תולדות הבניין, המייסדים, המחתרות העבריות ועוד. הייתי מקשיב בשקיקה. חלק מהסיפורים שמעתי לראשונה, הם לא היו מתועדים בשום מקום, ועצוב היה לחשוב שיש עוד המון כאלה שפשוט הולכים ונעלמים מההיסטוריה".

7
מבט מגן הפסגה ביפו – 1952, 1964, 1980 / מתוך: VTLV

– מה היה קודם – אתר אינטרנט או עמוד בפיסבוק?

"כעבור 10 שנים, כשהאינטרנט כבר השתלט על המרחב, החלטתי להקים אתר שבו יהיה לכל בניין דף עם כל המידע עליו. ראשית התחלתי לצלם את הבניינים בעיר, וכמו פורסט גאמפ לא עצרתי. לכל בניין, כל צד של רחוב, הקפדתי להגיע בשעה הנכונה, ביום הנכון בשבוע, רק בימים יפים. מצאתי את זווית הצילום האופטימלית, המתנתי במידת הצורך בסבלנות שאנשים או מכוניות יעברו, וצילמתי כמה תמונות.

"בערב בבית הייתי יושב על המחשב, ממיין את התמונות, מתקן, רושם את הכתובת וכו', ותוך מספר שנים בניתי קטלוג של כל בנייני העיר המרכזית. עד גבול רמת אביב בצפון ועד נתיבי איילון במזרח. למעשה מבנה האתר מחולק לשניים – דפי הבניין (עם מפה משמאל לתמונה) ודפי סיור. בדף סיור יש תמיד כפתור "דף הבניין" שאיתו ניתן לעבור לדף הבניין של אותו מקום. לדוגמה: קולנוע מוגרבי".

10
טיילת תל אביב מתוך עמוד הפייסבוק VTLV
4
מתרחצים בחוף הים – שנות השלושים / מתוך: VTLV

– תאר את מבנה האתר; איך החלטתם עליו?

"הרעיון התגלגל עם לירון אלון, בונה האתר, ורמי ויינשטוק, איש מחשבים – בכל דף בניין יש חיצים איתם ניתן לדלג לבניין הסמוך, או לחצות את הכביש, או לפנות בבניינים פינתיים, וכך המשתמש יוכל 'לטייל' בעיר או בשכונה שלו, לראות ולקרוא על כל מקום. לשם כך צילמתי לא רק בניינים אלא כל מגרש בעיר, גם אם זה סתם מגרש ריק, גינה, מגרש חניה וכו'.

"מבחינה זה קונספט ראשון מסוגו ברשת. אין לאף עיר בעולם אתר דומה. בשלב מאוחר יותר הוספתי לאתר המתוכנן גם מדורים (סיורים), שבהם ניתן למיין בניינים או מקומות לפי נושאים – היה היה, אתרי בנייה, בתי מלון, פסלים ועוד".

11
רחוב אלנבי מתוך העמוד VTLV

– איך פייסבוק מקדם את האתר?

"כשהאתר היה מוכן התחלתי להעלות אליו חומר שאספתי עם השנים, תהליך שארך זמן רב. במקביל שיפרנו ושידרגנו את האתר כל הזמן, ולאחר מכן פתחתי את דף הפייסבוק. בחצי השנה האחרונה אני מציג בעקביות מדי יום מספר תמונות נוסטלגיות על העיר, לפעמים עם הפניה לאתר להשלמת המידע. הרבה אנשים מגלים עניין רב בדף והוא תופס תאוצה כל הזמן".

– האם הגולשים מעשירים את התוכן של האתר?

"הרבה אנשים כבר שולחים לי תמונות, חלקן משפחתיות וחלקן של העיר. יש כמה אנשים מסתוריים שאין לי מושג מי הם ושולחים לי באופן קבוע תמונות ממש נדירות. לדוגמה, התמונה של שדרות רוטשילד, עוד לפני שהיתה בהן לבנה בודדה".

6
נתן אלתרמן (השלישי משמאל) עם חברים בבית קפה / מתוך: VTLV
tlv5
מוכר נפט ברחוב אחד העם / צילום: שמעון קורבמן 1924

– ספר לנו על קוריוזים שחווית בדרך.

"יש הרבה פניות מרגשות, בין אם פניות בהודעה פרטית או פרסום בדף או אפילו בתגובות לפוסטים. הרבה אנשים כותבים שזה הדף האהוב עליהם ומחכים כל יום לתמונה הבאה, וזה תמיד מחמם את הלב. אבל יותר מזה מרגש כשמישהי מזהה לפתע בתמונה מלפני 80 שנה את הוריה. לדוגמה בתמונה מהטיילת בתל אביב ובתמונה מאלנבי".

– מה השאיפות לעתיד האתר?

"השאיפה היא שעוד ועוד אנשים ישלחו מידע היסטורי ונוסטלגי על בית משפחתם, והאתר יהפוך לאנציקלופדיה של בתי העיר. כל מי שירצה מידע על בניין או מקום כלשהו בעיר ידע איפה למצוא אותו".

תרשו לי לחתום על דבריו של אמנון – מקסים.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-6.10.13)

ילדות חמודות תמיד יכבשו את הרשת

16
מתוך http://www.jwlphotography.com/

אזהרת מסע: רגע לפני שאנחנו ממשיכים כדאי שתדעו – בטיולנו הפעם נראה הרבה, נקרא פחות, אבל יש גם הבטחה מהמדריכה להרבה קריאות התפעלות ממשפחת ה"איזה מאמי" וה"וואוו"; וזה כבר שווה את הצטרפותכם למסענו.

ג'ייסון לי (Jason Lee) הוא בדרך כלל צלם חתונות, אבל כשאמא שלו חלתה במחלה קשה וחשוכת מרפא ב-2006, הילדות שלו היו עדיין קטנות ו'סחבו' איתן שלל מחלות שבגללן לא יכול היה להפגיש ביניהן. כך נפתח הבלוג של לי.

את רוב הרעיונות להעמדה בתמונות הוא שאב מהבנות שלו – קריסטין (8) וקיילה (5). זה, לדעתי, סוד קסמן של התמונות. התרגום שלו לרעיונות שלהן והביצוע מלא ההומור, הם התוצאה המשמחת שתראו כאן ובעיקר כאן.

13
מתוך http://www.jwlphotography.com/

14

11
מתוך http://www.jwlphotography.com/
12
מתוך http://www.jwlphotography.com/
9
מתוך http://www.jwlphotography.com/
10
מתוך http://www.jwlphotography.com/
15
מתוך http://www.jwlphotography.com/
7
מתוך http://www.jwlphotography.com/
6
מתוך http://www.jwlphotography.com/
5
מתוך http://www.jwlphotography.com/
4
מתוך http://www.jwlphotography.com/
8
מתוך http://www.jwlphotography.com/

3

2
מתוך http://www.jwlphotography.com/
1
מתוך http://www.jwlphotography.com/

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-20.10.13)

יופיו של העולם הנכחד

1
הצלם ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/

תחרות, לו היתה קיימת, על הסיבות בגללן הומצא האינטרנט, האתר הבא היה זוכה באחד המקומות הראשונים, ללא כל ספק.

ג'ימי נלסון הוא צלם המתמחה בתיעוד אתני; הוא מסתובב בעולם ומצלם שבטים, מלחמות ופולקלור. אנשים ונופים זיכו אותו בפרסים רבים ובתערוכות בכל רחבי הגלובוס אבל סיפורנו הפעם יתמקד בפרויקט ששבה את ליבנו – פרויקט השבטים הנעלמים שנלסון מתעד.

4
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/
7
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/

נלסון חקר, טס וביקר את השבטים שמאיימים להיטמע בעולם המודרני ולהפוך את עברו לזיכרון נכחד. הוא בחר להגיע אליהם, להשתלב ביניהם ולתעד אותם. התוצאה היא אלבומי תמונות נדירים, שיצאו גם בספר ענק ממדים. כך כתב נלסון על הפרויקט:

"ב-2009 תוכנן מסע מתוכנן שלי לביקור מתוזמן ב-31 שבטים ייחודיים. רציתי לצפות במסורות שלהם, להשתתף בשגרת יומם ולחזות איך שאר העולם מתייחס אליהם ומנסה לשנות אותם במקביל. חשוב מכך, רציתי ליצור פרויקט אסתטי שאפתני של תיעוד, שיעמוד ברוח הזמן ויהווה מסמך אתנוגרפי של עולם שנעלם".עד עתה ערך נלסון 13 מסעות ב-44 ארצות וצילם כמה שבטים כאלה. את התוצאות הוא סיכם באתר שנקרא Before They. האתר מחולק לפי 13 מסעותיו ביבשות כל העולם: אתיופיה, אינדונזיה, גינאה החדשה, קניה, טנזניה, ניו זילנד, מונגוליה, סיביר, סין, ארגנטינה, אקוודור, נמיביה והודו.

6
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/
9
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/

התמונות של נלסון מפעימות ומרגשות באופן יוצא דופן. כובד הראש שלו בתיעוד כל הפרטים הפולקלוריסטים וגם את תחום עיסוקם העיקרי של אנשי כל שבט, מעיד על רצינות ותחושת שליחות אמיתית. הוא מקפיד לתאר את המיקום הגאוגרפי של השבט בגלובוס ואת השפה בה הם מדברים.

נלסון הוציא 500 ספרי ענק של הפרויקט (42 X 59 ס"מ גודלם) המכיל מאות תמונות באיכות הצילום המקורי. מחירו – $ 8,750 – מעיד על החשיבות שמייחס לו נלסון. לשמחתנו, למרות שאין לנו סכומים שאפילו דומים לזה בבנק, יש לנו את האינטרנט ואת האפשרות לראות את הפרויקט המדהים של שבטים אתניים לפני שייעלמו כאן לחלוטין.פנו לכם שעתיים, הושיבו את בני הזוג, ההורים או הילדים והתענגו יחד על כל העושר הזה. ספרו לנו לאיזה שבט נקשרתם במיוחד. אני, אחרי ביקור באפריקה, מאוהבת לחלוטין ביופי הבלתי נתפס של השבט המסאי בקניה. מה שלכם?

8
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/

5

10
צילום: ג'ימי נלסון / http://www.beforethey.com/

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-27.10.13)

 

יואל הרצברג מציג: מילה אחת ביום

1
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

מילה ביום. הלוואי ויכולתי להסתפק במילה ביום. מילה אחת שאבחר ואוציא החוצה. מילה שמשמעותה תהדהד בעולם. פרשנים ינסו לברר למה דווקא היא, משוררים יחברו לה ואיתה שירים. אבל בינתיים, עד שאהפוך למצומצמת, אני שופכת לריק הרבה יותר מדי מילים. שופכת יותר מרוב האנשים שאני מכירה. מילים לבטלה אבל גם לעבודה, חובה לציין.

יואל הרצברג לקח את 'מילה ביום' צעד אחד רחוק יותר והפך את חשבון האינסטגרם שלו לפרויקט ויזואלי שמקדיש עצמו למילה אחת ביום – בלי פרשנויות, בלי תוספות רק תמונה אחת ביום מהמרחב הציבורי. הפרוייקט כולו מוצג גם בפינטרסט.

כמו שאתם כבר יודעים, אני מאוד אוהבת פרוייקטים אישיים שמוציאים החוצה את השריטות החינניות שיוצרות את חיינו, וזו של הרצברג חביבה עליי במיוחד. אני מכירה את יואל המון שנים. פעם עבדנו יחד, והיום, העיר המשותפת בה אנו גרים, מפגישה אותנו בכל כמה שנים. כך, באופן טבעי, הפכנו חברים בפייסבוק ומאוחר יותר באינסטגרם. בימים האחרונים סיכם הרצברג שנה לפרויקט של "מילה ביום" ואני החלטתי להציג אותם – אותו ואת הפרויקט – בפניכם.

– הי יואל, תציג את עצמך

"אני נשוי + 2 בנים, חי ויוצר בעיקר בתל אביב. בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל לפני המון זמן (1991) וכבר הרבה מאד שנים מעצב אמנותי, בייחוד של סרטי קולנוע, אבל גם של פרסומות וטלוויזיה. אני מצלם מגיל צעיר ואפילו היתה לי מעבדה שחור לבן בבית​​, שבה ביליתי שעות עם ריחות הפיקסר והאור האדום. במשך שנים הסתובבתי עם מצלמה, מקפיא רגעים ומתעד אירועים. היום המצלמה בטלפון מהווה תחליף נוח לצילומים ספונטניים". (לעוד עבודות של יואל).

– איך התחיל פרויקט "מילה ביום" והאם יש קווים בסיסיים שמנחים אותו?

"מה שהכי מבלבל במקצוע שלי זה המילה מעצב. זה נכון שאני מעצב סטים וסביבות ופריימים ותקופות היסטוריות ועולמות שלמים, אבל עיצוב ממש לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי במקצוע זה לספר סיפורים. אני מספר אותם באמצעים ויזואליים, אבל הכל מתחיל במילים.

"הפרוייקט התחיל מהרצון לבודד מילה, שהיא יחידת השפה הראשונית, הבסיסית והמצומצמת ביותר שקיימת, ולתת לה לספר סיפור עצמאי, גדול יותר, בלי להזדקק ליחידות תומכות שיוצרות משפט. אנחנו מוקפים במילים – על שלטים, על קירות, על אריזות, על מסכים, על בגדים – איפה לא.

"כצלם שמקפיא רגעים ומשעתק אותם, וכמעצב אמנותי שכל הזמן מנסה לספר סיפור על ידי עיצוב פריים אחד, זה היה פרוייקט אידיאלי שעושה שימוש בטקסט, בקונטקסט, צבע, קומפוזיציה, אור, קו וכל האלמנטים שמרכיבים פריים מצולם או מצויר. ההכרח לספר סיפור שלם במילה אחת ריתק אותי ואתגר אותי מבחינה ספרותית ואמנותית כאחד. אני אוהב אמנות מינימליסטית. מה יותר מינימלי ממילה יחידה?".

13
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– איך בוחרים את ה-מילה?

"לפעמים המילה נבחרת בגלל אירועי היום, כמו המחאה החברתית, הכיבוש, יומולדת, ​​בחירות, אירוע תרבותי או יום שנה חשוב. לפעמים היא קשורה לחוויה אישית, לפעמים היא נבחרת בגלל צורה או צבע. יש מילים שנבחרות בגלל שהמשמעות שלהן בפריים מצחיקה או אירונית.

"בהתחלה הקפדתי לבודד מילה אחת בפריים שלם, אבל עם הזמן הצלחתי לגרום למילה שאני מעוניין בה לקפוץ החוצה גם כשיש מילים אחרות מסביב. אני מתנהל לי בחיי כרגיל ודולה את המילים על הדרך על ידי מציאת או יצירת המילה – כמו המילה 'יאוש', שהרכבתי מגפרורים שרופים, אחרי שראיתי את משה סילמן מצית את עצמו ועולה באש."לעיתים קרובות בחירת המילה נעשית למטרת ביקורת חברתית או הצגת נקודת מבט פוליטית. אנחנו חיים במדינה רוחשת וגועשת ואני אדם מעורב ודעתן. בעזרת המילה ביום אני מנסה להעביר מסר ועמדה לקהל רחב יותר שנחשף לפרוייקט בפייסבוק או באינסטגרם. זו הדרך האישית שלי להלחם בעוולות".

17
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– מה תפקיד השפות בבחירת המילים?

"נולדתי בצרפת ואני דובר צרפתית מהבית. עברית היא השפה הראשית שלי. אנגלית רכשתי כילד ונער בארה"ב – רוב מה שאני קורא הוא באנגלית, מספרות ועד טקסטים מקצועיים ואקדמיים. ערבית היא שפה שאני מאוהב בה ולא שולט בה במידה מספקת, אבל שנת לימוד אחת באוניברסיטה במאה שעברה, יחד עם אינספור סרטים שאני מעצב שעוסקים בסכסוך ועבודה בישובים ערבים או עם צוות פלסטיני, נותנים לי בסיס ראשוני להבנה ושליטה בשפה. זה מאפשר לי לנוע בין ארבע השפות האלה, לפי צרכיי, פלוס עוד כמה על הדרך, כמו יידיש, ספרדית ורוסית.

9
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

"כשנכנס יורה להקרנה של בטמן בארה"ב וריסס צופים עם קלצ'ניקוב, המילה קלצ'ניקוב נבחרה באנגלית ורוסית. כשצילמנו סרט בשכם וקלקיליה, מטבע הדברים רוב המילים היו בערבית. לעומת זאת, כשאני נתקל במילה טובה, אני מצלם, לא חשוב באיזו שפה היא כתובה. אני חולה על שפות. אם יכולתי, הייתי לומד את כולן. כל אחת באה עם כאלה מטענים של היסטוריה ותרבות וספרות וחוכמת רחוב ספציפית לארץ המקור של השפה. אני מת על פתגמים, על התרבות שמאחורי המילה. מצד שני, טיפוגרפיה מרתקת אותי ומילה בנאלית עם טיפוגרפיה מדויקת או גרועה במיוחד יכולה ממש לעשות לי את היום".

– עושה רושם שהתמונות צולמו במקומות מגוונים בארץ. מה הסיפור מאחוריהן?

"המילים צולמו בכל חלקי הארץ, בשטחי הרשות הפלסטינית ובחו"ל. בכל מקום שאני מגיע אליו – שם אני מצלם. אפשר לדעת בערך איפה אני נמצא לפי הצילומים, כי אני לעיתים רחוקות משתמש בצילומים ישנים.

"מטבע הדברים, רוב הצילומים הם מסביבת העבודה שלי ומסביבת המגורים. בגלל שאני משוטט בכל הארץ עם הסרטים שאני מעצב, אני אוסף מילים מכל מקום שאני מגיע אליו. המילה הראשונה, למשל, צולמה בבודפשט, שם צילמנו פרסומת. יום אחרי שחזרתי מניו יורק, כבר הייתי בעבודה בכפר קאסם, והמילה היתה בהתאם- משם".

8
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום
12
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– ​​האם תמשיך בפרויקט או שאתה עובר לפרויקט חדש?

"גם וגם. הפרוייקט ממשיך, כי אני מרגיש שעוד יש לי מה ללמוד ומה לספר. יש כל כך הרבה מילים סביבנו, שתמיד יהיה מה לצלם".

– האם הפרויקט הזה יכול היה להתקיים בפלטפורמה שונה מזו של האינסטגרם?

 "אינסטגרם לחלוטין בר החלפה. זו פלטפורמה נוחה ומיידית, אבל למען האמת, הפורמט הרבוע לא אידיאלי למילים. זה אחד האתגרים, אבל לא זה שבזכותו הפרוייקט חי. הרבה לפני האינסטגרם הייתי מאד פעיל בפליקר וזה פרוייקט שהפליקר תפור עליו. גם פייסבוק מספיק.

"ברור שהפלטפורמה האינטרנטית היא זו שאיפשרה לפרוייקט לקבל אופי של בלוג יומי. על סט צילומים של הסרט האחרון אנשי הצוות ממש חיכו לראות מה תהיה המילה היומית. חלק הציעו לי הצעות, ניסו לנחש. אנשים שולחים לי צילומים של מילים שתפסו להם את העין. זה מגניב וכיף. את זה אתה לא מקבל מתערוכה בהלנה רובינשטיין – לא שאני אתנגד להציג גם תערוכה פיזית. זה מתבקש והכרחי.

התערוכה האינטרנטית שעשיתי בפינטרסט היא שלב ביניים, שמאפשר הצצה לגוף העבודות שהצטבר במהלך כל השנה הראשונה. אפילו המצאתי מילה לתערוכה כזו – תערוכו.נט, או webhibition באנגלית. אולי זה עתיד המוזיאונים?".

3
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום
14
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

– האם אתה עושה רק פרוייקטים אישיים או גם פרויקטים קבוצתיים?

"וואו, זו שאלה יפה. כל העבודה שלי זה פרויקטים קבוצתיים. זו המהות של סרטים. ​​אני מגבש עכשיו פרויקט קבוצתי שאני לא יכול לפרט עליו כי הוא עדיין בשלבים מוקדמים, אבל הוא יקיף קבוצה של אנשים במקומות שונים בו זמנית. אני 'מת' על עבודת צוות. מה שהכי כיף לי בעבודה שלי זה המפגשים האנושיים והסיפורים השונים שאני נתקל בהם. אם אני אצליח להביא את אותה חוויה גם לאמנות שלי – מה רע?".

18
צילום: יואל הרצברג / מילה אחת ביום

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-30.6.13)