הבלוג היפה ביותר ברשת

2
פסלים מפרחים מתוך Bloemencorso – תהלוכת פרחים בזונדרט, הולנד / collosal

כריסטופר ג'ובסון, בחור נחמד משיקגו, מתחזק בלוג מקסים במיוחד שנקרא Colossal. ג'ובסון מאמין שגם בעידן דיגיטלי כמו שלנו, יש עדיין (וגם צריך שיהיה) מקום מכובד לאמנות פלסטית.

כך, הבלוג שלו שולח 20-25 עדכונים בשבוע בנושאים של אמנות, עיצוב, צילום, אנימציה, ארכיטקטורה, רישום ואמנות רחוב, והכל בניסיון להעלות ולרומם רק עבודות שאינן נוגעות לתחום הדיגיטלי בשום צורה.

למרות ההתמקדות באמנות במדיות הוותיקות בלבד, הבחור מבין עניין או שניים בהלכות רשת והוא מתחזק במקביל טוויטר, פייסבוק, אינסטגרם ופינטרסט ואפילו דואג לשלוח ניוזלטר שבועי. בין כל אלה, עולה לבלוג אמנות מרהיבה של עבודות מכל העולם.

אז חזרתי לסורי ואני מכניסה לכאן, בדלת הראשית, את כל האסתטיקה והיופי שהבלוג הזה מכיל:

4
האמנית יאיוי קוסמה עיצבה חלל מגורים בלבן בגלריה לאמנות מודרנית בקווינסלנד. 1000 איש הדביקו אלפי מדבקות, במה שיהפוך לחלק ממיצג עתידי של האמנית/ collosal
5
יצירת אמנות של הטבע – הקרחונים של גרינלנד. צילום: יאן אריק וואיידר / collosal

3

1
עיר הפוכה / collosal

ואם זה לא כבש את ליבכם, אני ממליצה לכם לקרוא (ולצפות) בסיכום השנתי שעשה ג'ובסון, שבו נתן במה ל-15 פרוייקטים מרהיבים.

ציון שלנו: 5 מתוך 5, כי כשאתה טורח לעדכן את הקהל שלך עשרות פעמים בשבוע ויש לך טעם טוב והכל כל כך יפה – אתה מייצר קהל שבוי. בדיוק כמוני.

אני נרשמתי לניוזלטר שלו – נסו גם אתם. ותודה לפריזאית, שדרכה הגעתי לבלוג המהמם הזה.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב- 27.1.13)

World Wonders Project- לטייל במקומות היפים בעולם בלי לצאת מהבית

פעם היו שבעת פלאי תבל. בהיעדר אינטרנט ובהיות ערוץ אחד בלבד בשחור לבן, מצאתי את עצמי צוללת לתוך אנציקלופדיית "תרבות" אצל סבתא שלי. אני מודעת להסגרה הצורמת של גילי, אבל הנוסטלגיה המתוקה הנקשרת בדמיוני לכרכים הרבים ולאיורים בהם, נראית לי משמעותית הרבה יותר.

אל פלאי העולם ההוא הצטרף פרק נפרד נוסף של שבעת פלאי העולם הקדום, עם מגדל בבל מצויר וצבעוני, שראשו נוגע בשמיים. זכרתי את כל ה-14 יחד וידעתי לספר עליהם לכל מי שרצה לשמוע. בדמיוני, הם חיו בבהירות ובצלילות שהתקיימה רק בציורים ובאיורים של אותה אנציקלופדיה "תרבות".

עכשיו יש אינטרנט, יש גוגל ואפילו יש את Google Earth, ובאימפריה שלהם קיים כבר חודשים המיזם המדהים הבא – World Wonders Project.

4
השונית הגדולה באוסטרליה
7
מפרץ קליפורניה
5
אנטרטיקה
1
הגראנד קניון

למעשה, מדובר באתר שמנצל את הצילומים האמיתיים של אתרים בעולם, כפי שקיימים ב-Google Earth, ומשלב עם האוצר האדיר שקיים במאגרי תמונות והווידאו ביוטיוב – סוג של אנציקלופדיה למקומות המרהיבים ביותר בעולם.

לאחרונה נוספו ערכי מקום חדשים רבים ועכשיו תוכלו לטייל בגרנד קניון בארצות הברית, במקדשי השינטו של קיוטו, בפומפיי וגם בעיר הלבנה של תל אביב ובעיר העתיקה של ירושלים.

8
העיר הלבנה, תל אביב
3
המגילות הגנוזות של ים המלח

יש עוד עשרות ערכים ומקומות ברחבי הגלובוס ולכולם יש הסבר כתוב, סרטוני וידאו ותמונות מרהיבות עין:הפרויקט כולו הוא יוזמה של Google Culture – מכון וירטואלי ענקי, שמתעד את עולמנו מהזווית הרחבה של המילה תרבות. בין הפרויקטים שניתן לגלות שם : ההיסטוריה של המאה ה-20 המתועדת על ציר זמן לפי עשורי שנים, ושבעה פרויקטים ענקיים, ביניהם הפרויקט של פלאי התבל. יש גם את פרויקט המוזיאונים העולמי, פרויקט יד ושם, המגילות הגנוזות, מרכז נלסון מנדלה, הגירסה התלת מיימדית של ארמון ורסאיי ועוד.

6
האפים השויצריים
2
ארמון ורסאיי

למרות כל העושר המטורף, של כל האתרים והפרוייקטים, אי אפשר להימנע מהתחושה שבכולם הגבולות ניצבים היכן שנמצאים גבולות גוגל. מה שלא שם, מבחינת גוגל לא קיים. אין כאן את השפע האקדמי המחוייב לגיוון; יש כאן את השפע הוויזואלי של הענק האינטרנטי. מצד שני, זו תחילתו של תיעוד עתידי, שיהפוך לבסיס הידע של צעירים בני זמננו, שנוהגים לפנות לוויקיפדיה יותר מאשר לאנציקלופדיות.

אנחנו נוהגים להביע שאט נפש אל מול דור הילדים, שמרוכז במסכים השונים ומאופיין ביכולת הקשבה קצרה, אבל אולי הגיע הזמן להפנים את השינויים האמיתיים שיצרו האינטרנט והטכנולוגיה שהגיעה איתו – טקסטים ופסקאות קצרות, מידע תמציתי והרבה ויזואליה – זה מה שהולך היום.

מאחורי הקלעים של הפרויקט:

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב- 17.2.13)

המדיה החברתית בשרות האוכל והמסעדנות

1
(פורסם לראשונה ב-17.6.12, מסעדת "השולחן" של עומר מילר זה עתה נפתחה. הפוסט הזה שייך להיסטוריה ומילר מאז עושה חייל ועשה מהמדיה החברתית אמנות מכירה)

עומר מילר היה מצליח בכל תחום שהיה בוחר לעסוק בו, זה ההימור שלי. אני לא מכירה אותו אישית אבל מילר בן ה-32, נמצא בכל מקום, כך נדמה. יש לו שתי מסעדות בתל אביב, שהוא השף בהן – "חדר אוכל" ו"שולחן", והוא יוצא, מבלה ואוכל. מילר, כך נדמה, גם תמיד מוקף חברים ועושה חיים. נראה שיש לו 29 שעות ביממה, להבדיל מאיתנו.

מילר בנה לעצמו תדמית ברשתות החברתיות – פייסבוק ואינסטגרם, אבל גם האמירה הזו חוטאת למציאות; הוא מחובר למדיה החברתית, שמשתפת באופן אמיתי ואינטואיטיבי. אין אילוץ או תכנון במעשיו, יש הבנה של מידת החשיפה שהוא מאפשר לחייו מחד ובניית דמותו של השף החרוץ מאידך. הוא פשוט מבין איך זה עובד באופן שאנשי מקצוע מזיעים רבות כדי לדעת.המסעדות של מילר מלאות ולא מעט בגלל הפעילות של מילר ברשת, תרשו לי להמר. הוא השכיל להבין את מה שחלק מהקולגות שלו הבינו רק כשהגיעו לגיל מבוגר יותר או במילים אחרות – את מה שמדונה אמרה מזמן: express yourself. חלק מהאנשים שכבר הבינו זאת נמצאים בטלוויזיה; מילר עושה את זה גם שם אבל בעיקר במדיה החדשה והנוכחית. בדיוק בגלל זה ביקשנו ממילר לענות לנו על כמה שאלות:

4

– היכן התחלת במדיה החברתית ומתי?

"לראשונה נחשפתי לפייסבוק בשנת 2007. היום אני קורא סטטוסים שלי משנת 2008 ומעניין אותי לראות את ההבדלים בשימוש שנעשה אז ברשת. רק בשלהי 2009 התחלתי להבין את העוצמה של הפייסבוק ואת ההתעניינות של האנשים בדף שלי. לאינסטגרם (שם משתמש:omermiller) הצטרפתי באוגוסט לפני כמעט שנה. שם כבר השתפשפתי מהר יותר והשימוש בוויזואליה להעברת סיפור היווה עבורי שינוי מרענן. אני חושב ששתי הרשתות הללו גרמו לי לחשוב אחרת בחיי היומיום. אני רואה תמונות וחושב 'סטטוסית'. למזלי אני מודע לכך שיש עולם מציאותי שבו ניתן להעמיק יותר בדברים שחשובים. דברים ששנינות של 140 מילה לא מספיקה כדי לדון בהם".

– האם אתה מנהל את היוזרים שלך במדיה לבד?

"התשובה היא חד משמעית כן. אני לא חושב שזה אפשרי שמישהו אחר יעשה את העבודה עבורך אבל אני משתמש ברשתות החברתיות כמעין פסיכולוגית, חברת יח"צ, חברה טובה, אשת סוד, חומת מגן. האותנטיות מבחינתי היא שם המשחק. אני חושף כמעט הכל, משתדל להעביר לעוקבים את היומיום שלי: שיברון לב, אוכל טעים, שגרת מטבח, מצבי רוח קיצוניים. העובדה שהכל מתנהל מאחורי מסך האייפון, האייפד או המחשב שומרת על חומה מסויימת שאמורה מבחינתי להגן עלי קצת".

האם אתה נמצא בכל הרשתות הגדולות – פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם?

"אני בפייסבוק ובאינסטגרם. את הטוויטר נטשתי. הצורך להעביר מסר חד, מרושע, שנון ומצחיק כל בוקר התיש אותי".

– האם לקחת דוגמה ממישהו אחר, בארץ או בעולם, שעושה שימוש ברשת?

"לא. בניגוד למה שאולי חושבים עלי אני לא מבלה המון זמן מול המחשב. אני בעיקר נכנס לאינסטגרם להעלות תמונה או לפייס לכתוב סטטוס. אני לא ממש מחטט בחייהם של אחרים. מעטים הם האנשים שאני ממש מחטט בפרופיל שלהם והם לא ממש מתחום העיסוק שלי".

– איך מגיבים הקולגות שלך לנוכחות שלך במדיה?

"זו שאלה שצריך לשאול אותם. אני לא ממש בקיא במה שאומרים עלי. אני מניח שיש כאלו שאוהבים את העשייה ויש כאלו שבזים לה. יצא לי כבר לשמוע הערות מזלזלות ומצד שני ראיתי כבר המון שפים שמאמצים את העבודה שלי ומחמיאים לה".

– האם אתה רואה קשר בין ההצלחה ברשתות והשגשוג במסעדות?

"אני לא יודע לכמת הצלחה ובטח שלא יודע לחשב באחוזים כמה מבין הלקוחות שמגיעים למסעדה באים בגלל הרשתות החברתיות, כמה בגלל מודעה בעיתון וכמה בגלל שחבר אמר להם להגיע. אני יכול להעריך ללא צל של ספק שאנשים רבים נחשפו למנות ברשת ובגלל זה הגיעו. רבים אמרו לי שראו את המנה שפרסמתי וחושבים להגיע למסעדה. זה בהחלט תורם להצלחה, אבל זה רק הנדבך הפרסומי. הדבר החשוב מבחינתי הוא האוכל".

– ספר על משהו משעשע או מוזר שקרה ברשת.

"במשך כמה חודשים שיתפתי אנשים בגידולה של החתולה שלי צ'ילי מיום אימוצה ועד גיל חצי שנה, בה נשלחה לתספורת והתגלה סודה הנורא – צ'ילי הוא למעשה חתול זכר. ממש חששתי לפרסם זאת ואכן ביום שבו 'הוצאתי מהארון' את צ'ילי והפכתיו לצ'יל קיבלתי מבול תגובות שנעו על הקשת שבין צער רב לבין צחוק אדיר. לצ'יל שלום".

עירום, זה עוד יתפוס ברשת

במקרה או שלא ובשיא הצניעות הפרובנציאלית, לא יכולתי שלא להיזכר ב"שף העירום", ג'יימי אוליבר האנגלי. הוא בסך הכל בן 37 וכבר מזמן אימפריה של אדם אחד.

6

את הסיפור המלא על אוליבר תמצאו כאן, והוא מרתק בפני עצמו, אבל מה שהזכיר אותו בסיפור של מילר, זה שהרבה לפני שהרשתות החברתיות צצו בחיינו, כשאוליבר היה "השף הערום", הוא היה מבשל בתחילת התוכנית ובסופה מזמין חברים או משפחה לאכול איתו.למצעד האורחים הזה היתה אבולוציה כמעט פייסבוקית: קודם באו החברים והקולגות, אחר כך המשפחה, אחר כך התחילו להגיע בחורות מצודדות ואז הגיעה מי שהפכה אחר כך לגברת אוליבר.

7

היום הוא אימפריה ומנסה לשנות את בריטניה דרך התזונה שלה אבל במקביל מתחזק אימפריית מדיה חברתית: אתר מושקע, דף פייסבוק עם יותר ממיליון אוהדים, יוזר בטוויטרשעוקבים אחריו כמעט 2.5 מליון אנשים, אבל גולת הכותרת האנושית ביותר היא הערוץ שלו באינסטגרם (jamieoliver) שם הוא פשוט ג'יימי המטייל אבל בעיקר אבא ג'יימי הגאה. נדמה לי ששם הוא גם מעלה דברים בעצמו.אוליבר ומילר הם שני אנשים צעירים עם חושים מצויינים ל"מה עובד", וזו – יותר מכל כשרון, כבר תכונה מולדת שהיא לא פחות ממגע מידאס עיסקי. מזל שמילר הוא כאן והוא שלנו ובכלל לא דיברנו על איך שהוא מבשל (מעולה).

מקום לברוח אליו: בלוגים מומלצים של ישראלים בחו"ל

Paris2

(פורסם לראשונה ב-22.7.12 באתר פידר)

ברוח; לברוח רחוק ככל האפשר מהמרק המהביל בחוץ. זו המחשבה שמלווה אותי לאורך כל משבר החשמל ומשבר האמון ביני ובין הים תיכוניות האופטימית בדרך כלל. קיץ זה נחמד אבל למה ככה?

הנוסע העצמאי לארצות רחוקות, בעיקר אם לא בפעם הראשונה, נוהג בדרך כלל לאסוף "טיפים" והמלצות מחברים, מכרים ואנשים שהוא מחשיב כדומים לו. מחקרים הוכיחו שההנאה המקדימהלחופשות גדולה מההנאה בחופשות עצמן. מבחינתי, חלק אינטגרלי מהנסיעה והחופשה הפרטית לחו"ל קשורה לאיסוף מידע מחברים ומהרשת. במקום ליפול למלכודות תיירים ומפחי נפש, עדיף להכיר את המקומות היפים והנסתרים מהעין דרך אנשים כמונו.

אם אתם ישראלים ותיקים שעוד זוכרים את שנות ה-80 כבוגרים, אתם לבטח זוכרים את מדריכי לפיד לאירופה הקלאסית. טומי לפיד, האבא של יאיר או ההוא מ"שינוי", שכתב מדריכים שמרניים, באופן שהלם את התקופה כנראה. האינטרנט הפך את כל זה לבלתי רלוונטי.

Paris1
בלוג הפריזאית

פריזאית – בלוג על עיר האורות

פריז3

לפריז נסעתי באוקטובר האחרון אחרי שנים שלא הייתי בה. שנים של געגועים פיזיים וחלומות של עד כדי נגיעה הגיעו אל רגע המימוש. את ההכנות עשיתי מול הבלוג "פריזאית" של כנרת רוזנבלום (שכתבה באותה עת גם את הטור "מפריזה" ב-ynet).

בכל שנות הגעגועים עקבתי אחרי מסעות רוזנבלום בעיר האורות הגדולה. בינתיים היא חזרה לארץ אבל היא וחבריה ממשיכים לעדכן על שכיות החמדה הגלויות והנסתרות מהעין. בנסיעה האחרונה גיליתי שתי שכונות מקסימות באמצעות הבלוג השיקי–אלגנטי הזה.

פריזאית: parisait.com ובפייסבוק: https://www.facebook.com/#!/Parisait

לונדונים

לונדונים – לונדון כן מחכה

מעבר לתעלה מצאנו את הבלוג "לונדונים" שאינו מסגיר דבר על בעליו חוץ מהטקסט הזה: "אחרי שנה+ בלונדון, ויום ראשון משעמם למדי, החלטנו להתחיל את הבלוג הזה בשביל לשתף את כל מי שחושב שהבירה של הממלכה המאוחדת היא היעד האולטימטיבי בשבילו. נשתדל להעלות לפה קצת יותר מאשר ביקורות על מסעדות, ונשתדל לכסות כמה תכנים turistico למרות שאנחנו לא ממש בקטע. אין שום סדר, הגיון או הבטחות. הכל כאן זה חוויות שלנו, זוג ישראלי בלונדון הקררררררה. ומקווים שתהנו".

לונדון2
מתוך לונדונים
לונדון3
מתוך לונדונים

נבירה בבלוג שכתוב ומצולם היטב, מבהירה שמדובר באנשים כלבבי. רק מחלוקת המדורים של הבלוג אני כבר מחבבת את הזוג העלום: מסעדות, תערוכות, שופינג, ברים וקפה. מה עוד אדם צריך לדעת בבואו לעיר? לונדון של זוג איכותי.

לונדונים: londonim.co.il

ניימן ברלין

ניימן 3.0 – ברלין כאלטרנטיבה

חזרה למרכז היבשת ולעיר החביבה על הבלוג על לונדוןישראלים בשנים האחרונות (וגם עליי) – ברליןהנעימה, הנוחה והמגניבה. ניימן 3.0 הוא בלוג תרבות אלטרנטיבית שמתקיים בין ברלין לתל אביב (עכשיו הוא נכתב מברלין), בין מסעות אופניים ומסעות בכלל.

ברלין2
מתוך נימן 3.0
ברלין 3
מתוך נימן 3.0

אם אירופה הקלאסית הוא מושג שגורם לכם לפריחה קלה, הבלוג של ניימן יביא לכם את כל האלטרנטיבי והבועט שהוא חווה בברלין. אז נכון שכבר התחילו להספיד את הקוליות של העיר הזו אבל בשביל כל המלעיזים נגיד שניימן 3.0 עושה לנו חשק לטוס במנהרת הזמן עכשיו אל העיר הכיפית הזו. בלוג איכותי וקולי של ישראלי בברלין.

ניימן 3.0: neiman.co.il

מכירים עוד בלוגים של ישראלים בעולם? תשלחו אלינו – זו בשורה שראוי להפיץ.

כנרת רוזנבלום סיפרה לנו על עוד כמה בלוגים שכדאי שכדאי להכיר:
ברלינרית של טל אלון
בלונדון יש של הלית קולט
56 and Broadway של סיון אסקיו ב"סלונה" על מקומות שונים בעולם

מסביב לעולם עם חתול על אופניים

1

(פורסם לראשונה ב-27.2.12 באתר פידר)

טד – בחור עם תשוקה להרפתקאות וילדות מרובת נסיעות בכל רחבי הגלובוס, חיבה לכושר ולבעלי חיים – יצא למסע אופניים בצפון אמריקה. עד כאן הכל נראה הגיוני. מסע האופניים הראשון שלו הסתיים כשפגע בו ברק באמצע הדרך (אוהב הרפתקאות, כן?). במקום לוותר, אחרי החלמה קצרה החליט טד להמשיך בטיול. הטוויסט – הפעם הפך מסע ההמשך למסע הישרדות אל תוך נפשו שלו.

טד החליט להקדיש את החלק הזה במסע לפעילותו הקודמת ב"תנו לחיות לחיות" המקומי. מי שהצטרף למסע של טד הוא פיקאצ'ו, חבר משופם והולך על ארבע משכבר הימים. פיקה (שם החיבה של פיקאצ'ו) הוא אמנם חתול, כך כתוב בבלוג המתעד את קורותיהם (thetravelingkitty) אבל הוא משמש שגריר לחיות הנמצאות בבתי המחסה, ובינינו – הוא הסיבה לייחודו של הבלוג.

24

מצקצקי תופעת החתולים ברשת ודאי מרימים כאן גבה, אם כי חבריי דווקא יראו זאת כטבעי. אולם, יש כאן עניין שאפילו 'חתולאית' כמוני מרימה מולו גבה – כל מגדל חתולים יאמר לכם שהסבירות להסתובב עם חתול על אופניים בסיור מהסוג הזה, קשור ברצועה, הוא הדבר ההזוי ביותר שיש. חתולים הם לפני ואחרי הכל חיות טריטוריאליות. ביתם הוא מבצרם. ביקור שנתי אצל הווטרינר הוא סיוט של בעליהם.

כך, לדמיין חתול רוכב על אופניים בכל רחבי היבשת נראה, אם כך, כמו דבר פנטסטי:לראות חתול רגוע, קשור ברצועה ושוחה במים זה כבר ממש מדע בדיוני:ם עדיין לא השתכנעתם בייחודו של הבלוג, הציצו בתמונות הרבות שבו. גם אם אינכם חובבי חתולים יש סיכוי שהאיכות שלהן תדבר גם אל לבכם האנושי:

3

איפה עוקבים אחרי טד ופיקאצ'ו?

* בלוג הטאמבלר: thetravelingkitty.com

* עמוד בפייסבוק: facebook.com/Traveling.Kitty

* תמונות באינסטגרם: statigr.am/viewer.php#/user/40052142

* חשבון טוויטר: twitter.com/travelerkitty

* ערוץ ביו-טיוב: youtube.com/user/itwasstinky

* הדובדבן שבקצפת – תמונות דינמיות: thetravelingkitty.com/tagged/gif

והנה וידיאו תיעודי קצר, למי שלא מסתפק בתמונות הסטילס המקסימות:

איך עושים כסף מהורות? סאלי מצאה את הנוסחה

MOM1

(פורסם לראשונה ב-5.8.12 באתר פידר ולאחר כנס אתר סלונה)

בשבוע שעבר התייצבו כ-400 בלוגרים ואנשי תקשורת בכנס Blogo של אתר סלונה. יותר מכל שאלה שנזרקה לחלל האוויר, הכותבים העצמאיים רצו לדעת מתי התחביב המענג שאימצו לעצמם גם יכניס כסף.

בלוג, למי שאינו מתמצא, הוא תחביב שהופך לבמה נוספת בה מתנהלים חייו של הכותב; בין אם זה בלוג אוכל, בלוג קולנוע או בלוג אישי – החיים שלך מתחלקים לחלק שאתה מחצין בבלוג ולשאר החיים. ממש כמו בחיים עצמם, הבלוג מזמן אינטראקציות ואירועים שעשויים אף לשנות חיים (ממש כמו במקרה של הבלוג פטיט אנגלז עליו כתבתי בעבר).

בין שלל הדוברים בכנס בלטה במיוחד סאלי וויטל, אשה אנגליה שבוקר אחד נתנה לבת שלה פליק לפנים. זה כמובן לא היה בכוונה אבל סאלי, כמו כל אמא, פיתחה באופן מיידי רגשות אשם. תחושת המצוקה והרצון לחלוק, גרמו לה לפתוח בלוג בשם Who's the Mummy.

מהר מאד גילתה סאלי שהיא אינה לבד. כמוה, נשים רבות הפכו לאמהות ולאו דווקא איבדו את שמחת החיים או את העניין בהם. היא איגדה 4,000 אמהות בלוגריות למעין רשת חברתית של בלוגריות-אמהות והפכה אותן לקהילה. איך זה הפך לעניין שגם מכניס כסף? די מהר.

אמהות, זה חלום רטוב

4,000 נשים, שהן קהילה צרכנית חשובה מאד, ממוקדת ומאוגדות יחד – זה חלומו של כל מנהלמותג. "פגיעה ישירה" בקהל היעד, זה החלום הרטוב של כל מנהל שיווק והוא מזיע על כך רבות. סאלי הביאה להם את הכל במרוכז אל פתח דלתם וביקשה תמורה.

כך, האמהות הפכו לנסייניות וכותבות ביקורות על מוצרים ומשחקים וגם נתנו לילדים שלהן לנסות ולהתנסות. בהיות הבלוגריות עצמאיות, הן יכולות לכתוב ביקורת אמיתית שאינה תלויה בדבר. קהל הקוראים מאמין להן כ"קולו של העם", המפרסמים מריצים עליהם קמפיינים והן הופכות לקובעות דעה מחוזרות.

מה יצא להן מזה? קבוצה של 4,000 נשים כמותן, ששותפות לתחושות, לדאגות ולסדרי העדיפויות המשתנים הפכה אותן לקהילה מלוכדת. במקום להרגיש כמו נשים שהשתעבדו לתפקיד שנחת עליהן, הן הפכו לכוח חברתי-צרכני, לא רק כאמהות אלא כנשים צעירות שמתעניינות גם בתרבות ולייף סטייל. לדברי סאלי, הפרופיל הממוצע שלהן הוא אישה בת 30 וקצת, חיה עם בן זוג ושני ילדים.

במקביל, סאלי החלה בדרוג האמהות מדי חודש – The TOTS 100. דירוג כזה, מלבד היותו אמוציונלי, הוא גם יעד מסחרי נדיר, כאמור. הדירוג יוצר תחרות יצרית בין הבלוגריות עצמן ומסמן אותן החוצה כמצטיינות יותר או פחות.

MOM2

בקרוב בישראל?

סצינת הבלוגרים בארץ ענפה ועשירה, וגם בתחום ההורות והאמהות יש לא מעט כאלה, כמו2bmommy, אמא של ו-blingbling. שאלנו את ליאת ורדי-בר, בעלת הבלוג 'בלינג-בלינג' ומתמחה בשיווק לאמהות, מה דעתה על המודל האנגלי של וויטל: "קנאה. זה מה שהרגשתי כשהתוודעתי לראשונה לסאלי וויטל, האמא של פלי ושל who's the mummy. קנאה מהולה בעצב קל שהתחלף בדרייב מטורף".

לדבריה, "אני בלוגרית כמעט עשור, אשת שיווק ואסטרטגיה דיגיטליים כ-8 שנים ומזה שנתיים וחצי אני אמא לזואי ול'בלינגבלינג'. היום ברור לי יותר מתמיד: מאחורי כל מותג (מצליח או לא) עומדת אמא. זר לא יבין זאת".

– איך עושים מאמהות כסף?

"לא הכלים המתקדמים ביותר לניטור שיחות ברשת יעשו את העבודה, וגם לא היועץ החתיך בן ה-30 ומשהו שלא יהיה לעולם בהריון או יטשטש סימני מתיחה – אימהות מדברות אימהית מדוברת ועל מנת להגיע אליהן, לתודעתן, לליבן, לשיח שלהן – אתם, משווקים יקרים צריכים ללמוד את השפה על דקויותיה ומאפייניה".

"השינוי שסאלי אחראית לו הוא עצום. היא הפכה את האימהות הבלוגריות באנגליה (וכן יש גם כמה אבות!) מיחידות/בודדות ושקופות לקהילה מגובשת, אסטרטגית, חשובה, מובילה, נחשבת ונחשקת. היא גרמה לכך שכמעט כל מותג מוביל באנגליה חפץ ביקרה ו'בפייב סנט' שלה כשהוא מעוניין לשווק לאימהות/הורים. היא עושה זאת בדרך המיוחדת לה, עם הומור (אנגלי אבל עדין) והרבה עקשנות, תוך שהיא ממצבת את קהילת האימהות הבלוגריות כיחידה עילית משמעותית ואסטרטגית (וזקוקה תמידית לשעות שינה)".

"בזכות סאלי בעיקר הבנתי שאימהות וקריירה הולכים יחד פשוט בגלל שאימהות – זו הקריירה שלי. בקרוב בישראל".

את המצגת שלה סיימה סאלי עם השקופית הבאה, שנראית לי כמתאימה גם לסיכום הדיון בנושא:

MOM3MOm4

עשו זאת בעצמכם עם חומרי הגלם של איקאה

א
מתוך http://www.ikeahackers.net/

אין בית בישראל בלי איקאה; בין אם מדובר בדירת סטודנטים של 3 שותפים או בית חדש ומהודר בכפר שמריהו – גם מי שאינו קונה שם את פינת הישיבה הסלונית שלו או את חדר הילדים, המינימום שיש לו בבית זה "מפיות ב-400 שקלים", כפי שאומרת מיכל חברתי.

מה הן אותן מפיות ב-400 שקלים? אם הגעת ונכנסת, בין אם באת עם מטרה או כמלווה בלבד, תמיד תמצא שם את כוננית המדפים שמתאימה לנישה היחידה שנותרה ריקה בבית או את סט המפיות בדגם הווינטג'י, שעד אותו רגע לא ידעת שחסר לך. בקופה תשלמו תמיד, מינימום של 400 שקלים. "פיצ'יפקעס", קראה לזה סבתא שלי. גאונות שיווקית, אני אומרת. ובפרפרזה על שם ספרה של רינה פרנק-מיטרני: "כל בית צריך מרפסת", לכל בית יש גם פריט איקאה אחד לפחות.

עם זאת, לא בטוח שלכל צורך שלכם – שהניע אתכם לצאת למסע קניות מפרך מלכתחילה – נמצא גם הפריט המתאים באיקאה. בדיוק מהסיבה הזו מצאנו לכם פתרון משלים – הבלוג המצוין שנקרא "ההאקרים של איקאה" (IKEA Hackers). הפצחנים הללו (ברצינות, כך בחרה האקדמיה לתרגם את המילה האקרים?) הם אלה שפיצחו את הקוד האיקאי ואף הגדירו אותו מחדש, כשהם לוקחים את מוצרי איקאה המוכרים ועושים בהם שימוש יצירתי, לפעמים ממש מחוץ להקשר המקורי של המוצר.

 

הבלוג נפתח ב-2006 על ידי בחורה ממלזיה שגרה במרחק הליכה של 15 דקות מסניף איקאה מקומי. היא מכנה את עצמה ג'ולס, על שם אחד המוצרים של איקאה, ומצהירה שהיא לא מקבלת מאיקאה ולו סנט אחד על החשיפה שהיא נותנת לחברה.הצצה אחת קטנה וההנאה שלכם מובטחת – זה אתר חיטוטים מצוין, כשכל אחד מוזמן להעלות את פריט האיקאה שהסב לחפץ אחר או שיפר ושיפץ. התוצאות נעות בין הבנאלי לגאוני – יש שם חפצים שהונחו ליד אחרים באופן מוזר או בלתי שגרתי ויש כאלה שעברו טרנספורמציה מלאה. התוצאה, ברוב המקרים, מעניינת במיוחד.מה שבטוח, זה אחד הבלוגים המקסימים בהם הגולשים בו הם הכותבים וספקי התוכן והרעיונות, ואם יש מושג שנקרא אינטראקטיביות, האתר הזה הוא ההסבר הכי טוב שלו.

אסתטיקה וטוב טעם: 2 מתוך 5 כי אסתטיקה ופינישים זה הדבר הפחות חשוב כאן. התוכן והרעיונות – הם החלק השווה באמת.

שימושיות: 6 מתוך 5 כי כל מהותו של הבלוג היא הגברת השימושיות של כל חפץ, או במילים אחרות – מולטי שימושיות.

ציון כללי: 5 מתוך 5 כי רעיונות לשיפור החיים שנמצאים בהישג יד הם תמיד מבורכים.