עשו זאת בעצמכם עם חומרי הגלם של איקאה

א
מתוך http://www.ikeahackers.net/

אין בית בישראל בלי איקאה; בין אם מדובר בדירת סטודנטים של 3 שותפים או בית חדש ומהודר בכפר שמריהו – גם מי שאינו קונה שם את פינת הישיבה הסלונית שלו או את חדר הילדים, המינימום שיש לו בבית זה "מפיות ב-400 שקלים", כפי שאומרת מיכל חברתי.

מה הן אותן מפיות ב-400 שקלים? אם הגעת ונכנסת, בין אם באת עם מטרה או כמלווה בלבד, תמיד תמצא שם את כוננית המדפים שמתאימה לנישה היחידה שנותרה ריקה בבית או את סט המפיות בדגם הווינטג'י, שעד אותו רגע לא ידעת שחסר לך. בקופה תשלמו תמיד, מינימום של 400 שקלים. "פיצ'יפקעס", קראה לזה סבתא שלי. גאונות שיווקית, אני אומרת. ובפרפרזה על שם ספרה של רינה פרנק-מיטרני: "כל בית צריך מרפסת", לכל בית יש גם פריט איקאה אחד לפחות.

עם זאת, לא בטוח שלכל צורך שלכם – שהניע אתכם לצאת למסע קניות מפרך מלכתחילה – נמצא גם הפריט המתאים באיקאה. בדיוק מהסיבה הזו מצאנו לכם פתרון משלים – הבלוג המצוין שנקרא "ההאקרים של איקאה" (IKEA Hackers). הפצחנים הללו (ברצינות, כך בחרה האקדמיה לתרגם את המילה האקרים?) הם אלה שפיצחו את הקוד האיקאי ואף הגדירו אותו מחדש, כשהם לוקחים את מוצרי איקאה המוכרים ועושים בהם שימוש יצירתי, לפעמים ממש מחוץ להקשר המקורי של המוצר.

 

הבלוג נפתח ב-2006 על ידי בחורה ממלזיה שגרה במרחק הליכה של 15 דקות מסניף איקאה מקומי. היא מכנה את עצמה ג'ולס, על שם אחד המוצרים של איקאה, ומצהירה שהיא לא מקבלת מאיקאה ולו סנט אחד על החשיפה שהיא נותנת לחברה.הצצה אחת קטנה וההנאה שלכם מובטחת – זה אתר חיטוטים מצוין, כשכל אחד מוזמן להעלות את פריט האיקאה שהסב לחפץ אחר או שיפר ושיפץ. התוצאות נעות בין הבנאלי לגאוני – יש שם חפצים שהונחו ליד אחרים באופן מוזר או בלתי שגרתי ויש כאלה שעברו טרנספורמציה מלאה. התוצאה, ברוב המקרים, מעניינת במיוחד.מה שבטוח, זה אחד הבלוגים המקסימים בהם הגולשים בו הם הכותבים וספקי התוכן והרעיונות, ואם יש מושג שנקרא אינטראקטיביות, האתר הזה הוא ההסבר הכי טוב שלו.

אסתטיקה וטוב טעם: 2 מתוך 5 כי אסתטיקה ופינישים זה הדבר הפחות חשוב כאן. התוכן והרעיונות – הם החלק השווה באמת.

שימושיות: 6 מתוך 5 כי כל מהותו של הבלוג היא הגברת השימושיות של כל חפץ, או במילים אחרות – מולטי שימושיות.

ציון כללי: 5 מתוך 5 כי רעיונות לשיפור החיים שנמצאים בהישג יד הם תמיד מבורכים.

מודעות פרסומת

סיפור אהבה ב-3 חלקים שהתחיל בבלוג אופנה

מתוך הבלוג Garance Dore
מתוך הבלוג Garance Dore

נדמה שבשנים האחרונות, הפכה האופנה לסממן התרבות המשתנה והמשמעותי ביותר; קחו את ליידי גאגא כדוגמה – היא יותר אייקון אופנה מאשר זמרת. תלי תילים של מילים כבר נקשרו וקישרו בין אופנה לעיצוב, לתרבות, לסמל מעמד ולהוכחה של אנינות טעם, וההיצע וריבוי המותגים הפכו כל נערה מומחית וכל בחור למבין עניין.

אז מה השלב הבא אתם שואלים? זה פשוט מאוד – מצלמים ומעלים לבלוג אישי ברשת. אבל היה מי שעשה זאת כבר ממזמן. תכירו את הבלוג The Sartorialist של סקוט שומן, ואת הבלוג של גאראנס דורה – Garance Dor'e. מלבד העובדה שמדובר בשני בלוגים מקסימים העוסקים בתחום האופנה, יש גם סיפור אהבה מאחורי זה שהתחיל בזירה הווירטואלית אבל מהר מאוד גלש גם לעולם הפיסי.

מתוך הבלוג The Sartorialist
מתוך הבלוג The Sartorialist

הוא

קוראים לו סקוט שומן ובעבר הוא עבד בתעשיית האופנה. ב-2005 הוא יצא לחופשה כדי לטפל בבתו התינוקת ובזמן אותה חופשת לידה, החל לצלם מתחת לבית שלו את הברקות האופנה שראה דווקא ברחוב. שומן העלה את התמונות לרשת, לעיתים מלוות בהערה כזו או אחרת, כשהמטרה הייתה בעיקר לקבל פידבקים.

היום, שבע שנים אחרי, The Sartorialist הוא אבי בלוגי האופנה שמציג ארסנל של תמונות, ומשקף תופעה תרבותית , הרבה יותר מ'רק' מיצג אופנתי עכשווי. בשנים האחרונות הפכו הבלוג ושומן למותג מניב; לפני כשנה יצא ספר ממיטב התמונות של הבלוג ושומן עצמו מוזמן לצלם קמפיינים למותגים ולתעד אירועים בכל רחבי העולם. הוא נחשב לבלוגר רציני, שעשה מזה גם קריירה והבלוג אף הוכתר כאחד מ-100האתרים המשפיעים בעולם על ידי ה'ניו יורק טיימס'.

את ההצלחה המסחררת של הבלוג אפשר להבין בקלות – הוא היה הראשון שהציג תמונות בלבד כאמצעי הבעה כבר ב-2005, והוא מצליח לשמור על טעם טוב וקו מנחה של הצגת בני אדם ולא אייקונים קולביים של אופנה. שומן מצליח ללכוד אישיות יצירתית, בעטיפה יצירתית, ולהציג אותה כיצירה בפני עצמה.

היא

קוראים לה גאראנס דורה. בעבר היא היתה מאיירת במגזיני נשים ואופנה בצרפת וב-2006, בעיקר מתוך תסכול על כך שלא קיבלה פידבקים מהקהל הבלתי נראה שלה על עבודותיה, היא החליטה לפתוח בלוג, בו העלתה איורים שלה ומקורות השראה. אחרי זמן מה היא גילתה שאופנה מרתקת אותה ומיקדה את הבלוג בתחום הזה.

למעשה, דורה העידה שהבלוג ספג את השראתו מהבלוג של שומן, The Sartorialist וכך היא החלה לצלם אופנת רחוב. המצלמה שמופיעה במערכה הזו בהחלט מצביעה על המערכה השלישית – חכו חכו. הבלוג שלה הפך לבלוג אופנה צילומי וגאראנס הפריזאית הפכה, כתוצאה ממנו, לצלמת כתבות אופנה מערכתיות במגזינים בצרפת ובכל העולם. הבלוג שלה מתורגם לאנגלית והבחורה הגבוהה מאד והיפה עד מאד, כבר מזמן הפכה למותג עולמי בזכות עצמה.

 

הם

לפני כחמש שנים נפגשו השניים בשבוע האופנה הצרפתי והפכו לחברים טובים. אחרי שנתיים הם הפכו לזוג ואחרי נסיעות על קו פריז-ניו יורק לאורך תקופה מסוימת, עברה גאראנס לגור עם שומן בניו יורק. את האהבה רואים על שניהם; הבלוגים של שניהם שודרגו והתאימו עצמם למציאות הטכנולוגית הנוכחית. הם שניהם נוסעים בכל העולם ועושים פרויקטים מרשימים של צילומי אופנה וסטייל. איש-אשה בסגנונו, איש-אשה בבלוגו ועבודותיו.

הבלוגים של שניהם, בעיקר זה של שומן, מוכיחים את מקומה החשוב של האופנה בחיים של האדם המודרני, שנושא את בגדיו כהצהרת שייכות חברתית יותר מאשר לצרכים של התקשטות בלבד. צילומים של נשות חברה לצד עוברי אורח ברחוב, של בגדי מעצבים לצד שילובי יד שניה מעניינים, צעירים, מבוגרים או זקנים וצילומי נשים וגברים במידה שווה, מוכיחים שבלוג אותנטי יכול לתאר מציאות מנקודת ראיה שקרובה יותר לקרקע מאשר מה שמסוגל לעשות כל עיתונאי שעובד במערכת עיתון ממוסדת.

פרולוג

השניים בינתיים נפרדו. היא נשארה לגור בניו יורק. שניהם ממשיכים ועושים חיל. הוא הוציא ספר שלישי, היא הוציאה ספר ראשון ופתחה חנות רבת טעם באתר שלה

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il)

 

The Selby: בתים כאלה לא ראיתם

2
מתוך The Selby

(עלה לראשונה בפידר ב-1.1.12)

חובבי העיצוב והלייף סטייל רואים ברשת האינטרנט סוג של מקדש; מקום מרוכז וזמין, המספק להם כמות בלתי נדלית של תמונות, סרטוני וידיאו, דימויים וגבבת אינסופית של עצות וביקורות. בין אם מדובר במעצבי על מכל תחום עיצובי או סתם באנשים עם טעם טוב – דמוקרטיות הרשת מזמנת את כל המרכולת האפשרית בהינף מקלדת. איפה? באתרים יחודיים ובעיקר בבלוגים.

אני, באופן אישי, הפכתי למכורה ואספנית לינקים. מאחר ואין לי דבר טוב יותר לעשות עם האוסף הזה בחיים האמיתיים, כל שנותר לי הוא לחלוק את כל הטוב הזה כאן איתכם, בתקווה שגם אתם תתמכרו לשפע העיצובי שלרשת האינטרנט יש להציע.

נתחיל עם The Selby; אם חשבתם שבלאגן הוא טריטוריה הפוכה לאסתטיקה , תחשבו שוב. טוד סלבי אוהב ומצלם בתים עם בלאגן והתוצאה – מרהיבת עיניים. המכורים ל-The Selby הם רבים. האתר/בלוג שעוסק לכאורה בעיצוב חללים – בתים או מקומות עבודה, הוא בעצם תוצר של טביעת עין ייחודית ומעיזה בשילוב צילום מקצועי ומיומן וכמובן – מרואיינים מיוחדים.

באתר שלו, כך הוא מעיד, הוא מצלם אינדיבידואליסטים עם חוש אמנותי ועין טובה לפרטים הקטנים. סלבי התחיל את מלאכת התיעוד ב-2008, כשהעלה לאתר שלו תמונות בתים של חבריו. התוצאות הובילו במהרה לבקשות צילום דומות מכל העולם.

1
מתוך The Selby
3
מתוך The Selby

ככה עושים מיופי גם כסף

לשאלה אם אפשר לעשות מזה כסף, התשובה היא כנראה שכן. בעבר היה האתר תחביב שולי אך כשהחלו להגיע פניות לשיתופי פעולה מסחריים עם מותגים כמו נייקי, לואי ויטון (ולאחרונה פרוייקט גדול עם ה-New York Magazine, שמתעד את האנשים הכי מעניינים בתעשיית המזון בעולם), התחביב של סלבי הפך לעסק. כיום מבקרים באתר קרוב ל-100,000 גולשים ביום, כשבמקביל יצא בשנה שעברה ספר בכריכה קשה של המיטב שבמיטב וגם הוא מצליח להיות שובה לב וססגוני.

באחרונה עלה שיתוף פעולה של סלבי עם חברת האופנה ZARA. סלבי צילם את לוסי צ'דוויק, אמנית, ביום שיגרתי לכאורה. היא קמה בביתה הרגיל למדי, ממש כמו זה שלכם, לובשת בגדים יומיומיים ואינה מתקשטת, ויוצאת לעוד יום עבודה. ממש כמוכם אבל כל זה רק לכאורה. בצילום הסלבי האופייני, כל הבלאגן המרוט הזה אסתטי להפליא והחיים הפשוטים (שוב, לכאורה) של הגברת צ'דוויק הם החיים שהייתם רוצים שיהיו לכם כדי שיוכלו לקרוא לכם אנשים עם סטייל בלתי מתאמץ. אתם אמנם גרים במזרח התיכון המזיע אבל הפנטזיות שלכם יישארו בסלבי לנד. כך קיבלה ZARA קמפיין אווירה מושלם ומאד ייחודי, שמשקף בהצלחה את הכשרון של סלבי.

קל להתמכר לאתר. העיצוב שלו עכשווי מאד והשימוש שהוא עושה בתמונות הוא מהמוצלחים שיש ברשת. התמונות תופסות את מלוא רוחב העמוד, כאשר שורה אחת או שתיים מסבירות מי המצולמים ולחיצה על התמונה מובילה לגלריית תמונות קלות לניווט. מדי שבוע עולים פוסטים חדשים והם מצליחים להפתיע כמעט בכל פעם. המלצה שלי, לשוטט עוד ועוד ואז להחליט מה יהיה הבית בו תרצו אתם לגור ולפנטז.

The Selby – השורה התחתונה

אסתטיקה וטוב טעם: 5 מתוך 5 כי גם אני רוצה בית כזה, את כל הבתים האלה.

שימושיות: 4 מתוך 5 רק כי נורא רצינו למצוא מנוע חיפוש פנימי אבל אין, וכל הארכיון המופלא מרוכז רק באמצעות עשרות לינקים בדף הבית. איך נראה לכם את הדף של קארל לגרפלד, למשל?

ציון כללי: 5 מתוך 5 ולו רק בגלל הכישרון והיופי האינסופי שמתחדש כל העת.

I Am Packed: אמנות אריזת המזוודות

(הועלה לראשונה בפידר 29.1.12)

1

לא יודעת מה אתכם אבל אני לא יוצאת לחופשות לעיתים תכופות מדי (או תכופות מספיק, לטעמי) ולכן כל נסיעה הופכת מיידית לפרויקט המלווה בתכנונים וחלומות – חלקם מהנים כמעט כמו הדבר עצמו, חלקם – אפילו יותר.

עם זאת, אי אפשר להכחיש שיש שתי תופעות שמעיבות על ההנאה שבהכנות, כמו שתי עננות קטנות המשחירות את האופק: חרדת היום שלפני וחרדת האריזה.

תרשו לי להסביר למה אני מתכוונת: חרדת היום שלפני מתחילה בבוקר של היום שלפני הנסיעה ובו כל תודעתי מרוכזת בהכרה הברורה שטוב לי בבית ואין לי מושג מדוע בכלל צריך לנסוע כל כך רחוק. הידיעה שהפוביה הזו חוזרת על עצמה בכל נסיעה, משכנעת אותי למזלי שלא לבטל את כרטיס הטיסה.

חרדת האריזה היא אותה אובססיה, שגורמת לתיק שאני נושאת איתי ביומיום לעבור על גדותיו בדברים שלעולם לא אזדקק להם. את הרשימה של מה ייכנס למזוודה אני מכינה כשבועיים לפני הנסיעה (כי מה יקרה אם לא אספיק לשלוח את הסוודר השחור לניקוי יבש, ולא – זה שחום יולי אוגוסט ביוון הוא זהה לזה שבתל אביב, לא מונע ממני לקחת לפחות סוודר אחד במזוודה). מעל הכל, זה הרי ברור לי שבסוף אשכח משהו הכרחי כמו פינצטה נניח.

2

לכן, אין כזה דבר "זה מוקדם מדי" להתחיל לארוז, ובדיוק בשל כך, מצא חן בעיניי הבלוג I am Packed, שמיועד לחובבי נסיעות שהם גם חובבי "האח הגדול". ב- I am Packed תוכלו לגלות תכולת מזוודות ותיקי נסיעה מזדמנים, שיספקו לכם גם את יצר ההצצה שמתבסס על המחשבה שלא עוזבת אותנו אף פעם: "מה יש לו שלי אין ואיך זה נראה".

מי שעומד מאחורי הבלוגהזה הוא אדם ברייס, מייסד SLAMXHYPE – אתר לייף סטייל לגברים, שהחליט לתעד את תכולת תיקיו בבלוג ולהיעזר גם בגולשים לשם כך. ברייס עצמו גדל ונדד בכל העולם ולדעתו הפרוייקט מייצג את האנשים ואת המקומות מהם הם באים.

כך כותב ברייס באתר: "כשמטיילים, האריזה היא החלק הראשון של ההרפתקה. אנחנו מנסים ליצור את האיזון בין הצרכים הבסיסיים והצורך לעשות רושם ומה המקום שנשאר במזוודה עבור השופינג ביעד הטיול. הדברים שאתה אורז הם מי שאתה", הוא אומר.

הרבה אתרים מציגים תכולות שונות ומשונות – תיקי יד, ארונות, כיסים ומה לא, ולמעשה אין בבלוג הזה אמירה חדשנית. ובכל זאת, אותי הוא מהפנט: איך נראה האיש שלובש נעליים כאלה ולמה מישהו אורז שמונה זוגות מכנסיים לנסיעה? מעט פרטים אינפורמטיביים ליד כל תמונה נותנים מושג קלוש על בעל התכולה ואת השאר – משלים הדמיון.

3

האתר מצלם מזוודות ותיקים של גברים בלבד ואסתכן ואומר שחבל שכך – לו נשים היו מעורבות בצילומים מהסוג הזה, הבלוג הזה היה עוד הרבה יותר צבעוני והרבה יותר מסעיר. עבור שני המינים, אגב.

I am Packed

אסתטיקה וטוב טעם: 4 מתוך 5 שכן אין כמו ההצה מסודרת במבט-על על חפצים אישיים של אנשים זרים. כשמצורפת לזה תעודת זהות אישית זה בכלל חמוד ביותר.

שימושיות: 2 מתוך 5 – לא תלמדו מזה איך לארוז בחכמה אבל לפחות תראו שכמו בכל תחום, אתם לא לבד בסטיות שלכם.

ציון כללי: 3 מתוך 5 כי זה לא ממש חשוב אבל כן ממש נחמד. מי אמר שכולם צריכים להיות מצטיינים כל הזמן?

 

 

365 ימים בשנה: איך לובשים את אותה השמלה שנה שלמה?

1

(עלה לראשונה באתר פידר ב-22.1.12)

עולם האופנה הפך להיות סקסי באמת כשהאינטרנט התחיל לצבור תאוצה, מה שהוביל גם לכך שכל חובבת אופנה שזוכה לקצת מחמאות, ממהרת לנצל את המומנטום הזה ולפתוח בלוג המתעד את עצמה ואת חוש האופנה שלה.

על התופעה העצומה בגודלה שהפכה את אופנת הרחוב לתחום שמספק השראה ומשפיע מאוד על תעשיית האופנה כבר סיפרנו לכם. הפעם, סיפורנו מתרכז בבחורה אחת, שינה מטייקן, שהחליטה לנצל את עולם הבלוגים המתעדים ואת הקריירה הצומחת שלה בשיווק והקימה את פרוייקט ה-Uniform Project (פרוייקט התלבושת האחידה).

הפרוייקט הזה, כשמו כן הוא: שינה החליטה שהיא תלבש את אותה שמלה שחורה קטנה במשך 365 ימים, ברצף, אבל כל פעם באופן אחר. את התוצאות השונות היא תתעד ותעלה מדי יום לאתר הפרוייקט. כבחורה מודרנית, שינה הבינה שפרוייקט כזה, ללא מטרה נעלה, הוא כמעט אגואיזם כשלעצמו. לכן היא יצרה קשר עם עמותה שדואגת לחינוך ילדים בשיכונים של הודו, פתחה אזור לתרומות – באמצעות מכירה וירטואלית של תמונת היום למבקשים לתרום, ויצאה לדרך

2

הפרויקט הקטן הזה הפך במהירה לכזה שמסוקר באופן תדיר והוא אף הופיע בכל מגזיני האופנה בעולם – מודפסים ומצולמים. אחרי שנה של תיעוד קפדני וחינני במיוחד, הגיעו לאתר מעל 2 מליון אנשים ונאסף סכום של 100 אלף דולר – לא רע בשביל פרויקט ניסיוני. בתום השנה הצטרפו לשינה אוהדים מכל רחבי העולם, ושינה לקחה על עצמה את המשימה להמשיך ולקדם פרוייקטים דומים של בנות אחרות.

איך זה עבד? בנות שהחלו לתעד את עצמן באופן דומה הצטרפו למיזם, אחת בכל חודש, ואת הכסף שנאסף מהפרוייקט שלהן הן תרמו שוב למטרות צדקה.

פרויקט מקסים אבל איך לובשים שמלה אחת במשך שנה רצופה? שינה בחורה יצירתית ולכן היא תפרה שבע שמלות זהות. השמלה עצמה שחורה, קטנה ובסיסית ביותר; אפשר ללבוש אותה כשמלה, טוניקה ומשני צידיה (כפתורים מקדימה או מאחור) וקל לצוות לה כל אביזר או בגד אחר. כמובן שעם הצלחת הפרוייקט, נתפרו מהדגם הזה 365 שמלות זהות לטובת אוהדי האתר והן נמכרו בו תוך ימים ספורים.

מבחינה אופנתית, שינה הוכיחה שביצירתיות ניתן להפוך כל שבלונה שהיא למעניינת. היא השקיעה חשיבה בתלבושת של כל יום והשתוללה עם האביזרים. בהיותה בחורה נאה מאוד התוצאה באמת חיננית. את כל האביזרים שהיא צירפה לשמלה היא גם מכרה בתום השנה בשיתוף פעולה ייחודי עם eBay. ההכנסות הלכו, כמובן, לתרומה. דבר אחד ודאי – אחרי הפרויקט הזה שינה תתקבל לכל תפקיד שתחשוק בו בעולם השיווק.

https://cm.g.doubleclick.net/push?client=ca-pub-1420539090378627רוצים ללמוד עוד קצת על הפרוייקט המקסים הזה? לינק לתוצאות של השנה הראשנוה של המיזם (לחצו כאן), ולינק לדף הפיילוטים של השנה השניה (לחצו כאן). לא מספיק לכם? צפו בסרטון הווידיאו על המיזם:

Pinterest: הרשת החברתית הלוהטת שאתם לא מכירים

פינטרסט1
מתוך פינטרסט

(הטקסט הזה עלה לראשונה באתר פידר, ב-4.1.12 וזו הפעם הראשונה שכתבו בארץ על הרשת החברתית)

סבתא שלי היתה מנויה למגזין הגרמני Stern – מגזין כרומו עם ריח מיוחד ותמונות של חו"ל. כילדה הייתי מדפדפת בו כמוקסמת והדימויים בו שבו את דמיוני; מצאתי את עצמי מתקשה להיפרד מהמגזינים והייתי גוזרת אותם בזהירות רבה ואוספת במגרה מיוחדת. פעמיים בשנה, עם בוא החגים והניקיונות, מאסה אמא שלי במגרה שעלתה על גדותיה והיתה זורקת הכל.

התופעה המתוארת כאן הפכה בהתבגרותי להתמכרות קשה למגזיני כרומו וניחוחות היוקרה שהם הביאו עימם. אחר כך הגיע האינטרנט ואיתו זרם תודעה ויזואלי בלתי ניתן לתפיסה והכלה. כמה פעמים רציתם לשמור תמונה, אייטם או כתבה כדי להתעמק בה בהמשך אבל השטף ועומק האינטרנט פשוט סחפו אותנו ופשוט שכחנו? סביר להניח שהרבה פעמים.

בדיוק בשביל זה כדאי להם להכיר את Pinterest – הרשת החברתית הטרנדית שרובכם עדיין לא מכירים. למעשה, 'פינטרסט' היא רשת חברתית שהתוכן המוביל בה הוא לא מה יש לכם לומר אלא מה אתם אוהבים. נכון לעכשיו, 'פינטרסט' עובדת בגרסת בטא סגורה אבל תוכלו להזין את כתובת המייל שלכם באתר ולהמתין להזמנה שתתקבל במייל או לחילופין, לבקש מאחד החברים שכבר נמצא בה לצרף אתכם.

לאחר הרשמה קצרה (אפשר גם באמצעות חשבון הפייסבוק או הטוויטר שלכם), תתבקשו להתקין כפתור מיוחד – Pin it, שהוא למעשה מעין תוסף לדפדפן (עובד כעת רק עם דפדפן כרום). עכשיו, פשוט תתחילו לשוטט ברשת כהרגלכם ותתחילו לסמן את כל מה שאתם נתקלים בו ואוהבים. ראיתם חולצה שאתם רוצים לקנות? נעצו בה סיכה וירטואלית (לחצו על כפתור ה-Pin it). נתקלתם בתמונה או וידיאו מעניינים במיוחד? נעצו בה עוד סיכה.

עיצת סיכה וירטואלית בקטע וידיאו או תמונה שאהבתם למעשה תציג את תמונת האייטם בחלון הנושא וכל מי שעוקב אחריכם יוכל לצפות בתמונה, את הפריטים שסימנתם (עשיתם להם Pin it)תוכלו לסדר בלוח נפרד (Board), בהתאם לקטגוריות שונות: אופנה, צילום וכיו"ב.

'פינטרסט' היא רשת חברתית לכל דבר, כלומר תוכלו לבחור חברים שאתם רוצים לעקוב אחריהם (בדומה לטוויטר), או לעקוב אחרי לוח מסויים של משתמש מסויים ואשר מצא חן בעיניכם במיוחד. תוכלו כמובן לעשות לפריט שאהבתם LIKE (כמו בפייסבוק) או repin (כמו בטוויטר) ולשתף אותם מחדש בעמוד האישי שלכם. למעשה, ניתן לשתף כל פעולה שנעשית ב'פינטרסט' גם בפייסבוק ובטוויטר, למען ייראו כולם ויתאהבו גם הם ב-Pinterest.

תראו את עמוד הפרופיל של שלי גרוס, עיתונאית אופנה ובעלת הבלוג "המלבישה":

פינטרסט שלי גרוס
שלי גרוס בפינטרסט

והנה עמוד הפרופיל של רונית כפיר, מעצבת פנים ובלוגרית שמשתמשת ב'פינטרסט' בעיקר לצורכי עבודה:

פינטרסט רונית כפיר
רונית כפיר בפינטרסט

להמשיך לקרוא Pinterest: הרשת החברתית הלוהטת שאתם לא מכירים

התחלה

הא לונגלמה בלוג? מפני שיש לי מה לומר ואין לי מקום אחר
למה עכשיו? מפני שבהתחלות חדשות כדאי להתחיל גם הרפתקאות חדשות
על מה אכתוב? כל מה שנותן לי השראה – חדשנות בדיגיטל, גילויים ברשת, כל דבר תרבותי שייתן לי השראה (או יאכזב) וכל מה שיעורר בי צורך להגיב