דעה: החלטתי לעבור דירה, והנה ההוצאות שלא הבאתי בחשבון

בשעה טובה, החלטתי לעבור דירה. לקחת את הכסף מהדירה הישנה שאני מוכרת בלב תל אביב כדי לקנות דירה חדשה, מרווחת יותר, אבל בעיר גבעתיים. בכל החישובים בדקתי כמובן את הפער בין המכירה לקנייה. למרבה המזל, התוכנית באוצר למסות את "משפרי הדיור" נפלה, כך שניצלתי מהוצאות עסקה.

רק שבדרך, המעבר עצמו כבר עלה לי 70 אלף שקל, הוצאות "קטנות" שאנו נוטים להדחיק ונערמים להוצאה משמעותית לכל מי שמוכר וקונה דירה.

והנה הפירוט: מכרתם דירה בשעה טובה? העו"ד יקבל מכם 0.5% מערך העסקה. אם תרצו שנוסף לעריכת הסכם הוא גם יעשה עבורכם רישומים שונים בטאבו, תצטרכו להוסיף כמה מאות שקלים על כל פעולה, כולל אגרות חובה. אם תחליטו לעשות זאת בעצמכם, תשלמו 156 שקל אגרה בטאבו על רישום הערת אזהרה, למשל.

אם הייתה לכם משכנתא על הדירה שמכרתם ותרצו לסלקה, רצוי שתקפידו על הודעה מראש. אם לא תעשו כך, תשלמו קנס. אם המשכנתא נשאה ריבית גבוהה מזו הקיימת היום (קרוב לוודאי שזה המצב), תיאלצו לעתים לשלם לבנק את ההפרש, שעלול להגיע לעשרות אלפי שקלים.

2% למתווך

אם נעזרתם במתווך במכירת הדירה, תשלמו לו 1% לפחות.

קניתם דירה? שוב תשלמו לעו"ד 0.5% מערכה. למתווך תשלמו הפעם 2% בממוצע. כבר מדובר בעשרות אלפי שקלים, שאין כמעט דרך להתחמק מהם (בהנחה שיש לכם עבודה יומית קבועה ואין לכם זמן לענות לטלפונים בכל שעות היום או להראות את הדירה לכל מתעניין).

עבור כל מסלול משכנתא שתיקחו תשלמו אגרת פתיחת תיק, שעלותה מאות שקלים. עבור שני מסלולים, כמו במקרה שלי, שילמתי 1,700 שקל.

עבור שמאי שהעריך את ערך הנכס לבנק שילמתי 600 שקל, לא כולל 32 שקל על הפקת תקליטור עם תסריט הבניין מהטאבו. עבור רישום משכון לחמש שנים (למי בכלל יש משכנתא שקצרה מחמש שנים?) שילמתי אגרה של 190 שקל.

עבור חתימת נוטריון שיערוב למשכון דירתכם מול הבנק, במקרה שלא תעמדו בתשלומים, תשלמו סכום של כ-200 שקל.

עבור רישום הערות אזהרה, לטובתכם ולטובת הבנק, תשלמו יותר מ-300 שקל בטאבו. גם את המיסוי אין לשכוח: אמנם האוצר נכשל בנסיונות להפיל עלינו "מס רכישה" מהשקל הראשון, אבל אם הדירה שרכשתם עולה יותר מ-1,470,560 שקל, תשלמו מס רכישה בשיעור 3.5% לפחות מערך הדירה (במדרגות עד 10%).

בסקירה לא הבאתי בחשבון עלויות ניקיון, הובלה או ריסוס בטרם הכניסה לדירה, ובוודאי לא שיפוץ. ולא אמרתי מילה על עלויות חניה ונסיעות ועל אובדן שעות עבודה בזמן ההתרוצצות בין כל המוסדות אלה.

(פורסם לראשונה ב"גלובס" ב-19.11.13)

דעה: מי קבע שאופניים חשמליים יותר מסוכנים מאופניים רגילים?

אופניים

לפני כמה חודשים חלו שינויים בחיי שהכריחו אותי להכריע כיצד אתנייד ממקום למקום. ההחלטה נפלה על אופניים חשמליים, בהם השקעתי את מיטב כספי.

הבחירה באופניים חשמליים נבעה משיקולים רבים: עלויות קניית מכונית – חד פעמיות ומתמשכות, העדר חניה במקום מגוריי, הצורך להתנייד מעיר לעיר בקלות ובעזרת רכבת (המחייבת אופניים מתקפלים כדי לעלות לקרון ייעודי בשעות השיא) והצורך להגיע לעבודה באופן ראוי, גם בחודשי הקיץ המהבילים. האופניים האלה שינו את חיי, לא פחות.

בשבוע שעבר, בקמפיין תקשורתי מתוזמר היטב, הכריז משרד התחבורה על מבצע החרמות של קורקינטים ואופניים חשמליים. הסיבה: חלקם עלולים להגיע למהירויות גבוהות במיוחד, בשינויים קטנים של בעלי המקצוע. הנתון המפחיד של 3 תאונות קטלניות שהיו מעורבים בהן קורקינטים היה אמור לגרום להזדהות מיידית של קהל הצופים והקוראים.

בזיכרון הקולקטיבי של רבים הסובבים אותי, התברר שנחקקה אצל כולם, העובדה שמשתמשים באופניים חשמליים הם ילדים, חלקם מתפרעים על הכביש ועל המדרכות הציבוריות ומהווים סכנה לעצמם ולסביבה. הנה לכם עוד קמפיין שיקרי שבא להסתיר את אוזלת יד המערכת.

אופניים הנעזרים במנוע חשמלי מותרים בחוק. מה שחסר בחוק הוא תקינה שתסדיר ותתאים לדגמי האופניים חשמליים שהשתכללו בשנים האחרונות; המהירות אליה מותר לכלי הרכב להגיע,מי רשאי לרכוב עליהם והיכן.

הטענה שכפתור ההאצה בדגמים החדשים הוא שמגביר את הסכנה הטמונה בכלי רכב זה היא מופרכת. בני האדם הם המסוכנים לסביבה, לא הכלי שבו הם נוהגים. אני, שמעולם לא פגעתי בהולך רגל על הגה המכונית, לא עשיתי זאת גם בעשרות שנות רכיבה – מכניות או ממנועות. את חוסר הזהירות שמייחסים לאופניים חשמליים ניתן לייחס באותה מידה לאופניים מכניות, אם הן נהוגות בידיים לא אחראיות.

עובדתית, מכוניות מסוכנות ושותפות יותר מאופניים בפגיעות בהולכי רגל אבל על מכונית משלמים למדינה עשרות אחוזי מס (וגם על דלק המזין אותן, כמובן) ועל אופנועים משלמים, חוץ מהמס, הון תועפות לחברות הביטוח.

הנה, מצאנו את המניע האמיתי; חנויות המוכרות אופניים חשמליים מתפקעות מלקוחות שמאסו בפקקים בכבישים, בחיפושי חניה אינסופיים ומתסכלים ברחובות הערים ובמשפחות שהעול הכלכלי שכרוך באחזקת מכונית העיק עליהן והחליטו להמיר מכונית שניה, באופניים.

במשרד התחבורה כנראה גילה מישהו לאחרונה, שיש כלי רכב על הכביש שאינו מעלה מס בשום צורה והנה לכם קמפיין נוסף שתוקף את האוכלוסייה הלא נכונה.

לפני שאתם מתחילים להסביר לי עד כמה הרוכבים משתוללים ומסכנים את סביבתם, שימו לב להמלצותיי לעידוד רכיבה בטוחה:

  • הגבילו את גיל הרוכבים המותר על אופניים עם מנוע עזר. נחמד שזו מתנת בר מצווה נאה אבל ילדים יכולים לרכוב על אופניים מכנים, ממש כמו שעשו עד עתה ולעלות עליהם רק בגיל בו הם מחזיקים ברשיון רכב.
  • תנו לי אפשרות לבטח את עצמי וצד שלישי אם חו"ח תתקיים פגיעה כזו. כרגע אין שום דרך לעשות זאת.
  • הכשירו עוד נתיבי אופניים בדרכים מרכזיות. עזרו לנו לרדת מהמדרכות.
  • הסדירו בחוק הטלת קנסות על בעלי עסקים ורוכבים, שיעלו את המהירות האפשרית בדו-גלגליים אל מעבר למותר בחוק.
  • והכי חשוב: תנו לחיות בשקט ועודדו נסיעה מהירה, בטוחה וזולה יותר כי זה אינטרס של כל מי שחי פה במדינה.

(פורסם לראשונה ב"גלובס" ב-8.4.14)

דעה: בשביל מה צריך את נשיא המדינה?

תמה ההצגה הפוליטית הגדולה של השנים האחרונות. היה סוער, היה יצרי והעלילה התפתלה ממש עד הדקה האחרונה. סרט מתח במיטבו.

שיהיה בשעה טובה לנשיא החדש. ראובן (רובי) ריבלין היה בעיניי מתאים יותר משאר חבריו בנבחרת החלומות הפוליטית, למרות שהתחרות לא היתה קשה במיוחד. מאחלת לו שנים של אושר אבל האמת, לא ממש ברור לי מדוע על חשבוננו ומדוע אנחנו זקוקים בכלל לנשיא בישראל.

למרות הצורך במעוררי גאווה לאומית, בצורת המילה 'יצוג' על שלל הטיותיה, לא ברור לי לחלוטין למה הייצוג של ישראל בעולם והכבוד צריכים לעלות לכולנו 60 מליון שקל בשנה.

בהנחה שמנהיג המדינה, הוא ראש הממשלה, צריך גם הוא להיות יצוגי, למה אנחנו זקוקים גם לנשיא שייצג אותנו? איך 'יצוג' ו'כבוד' יקדמו עקרונות כמו שיוויון, רווחה או שלום ומדוע ראש הממשלה או שר החוץ לא יכולים להיות יצוגיים, במקביל לתפקידיהם האחרים? המותרות האלה נראים לי מופרזים לישראל של 2014.

פרס התפלל עם אבו מאזן והאפיפיור השבוע. ביג דיל. האם זה מקדם אותי, אתכם או את הילדים שלכם אל עבר השלום הנכסף? האם פרס, נסיך השלום הישראלי, זוכה פרס נובל יעודי, קידם את הגעת אותו שלום מיוחל בכהונתו? גם אני מבינה שאסור לגעת באתרוג הנקרא שמעון פרס, איש רב זכויות ופעלים בישראל אבל אני גם זוכרת ימים רחוקים בהם הנשיא לא היה יצוגי כמו שמעון פרס. גם אני זוכרת את עזר ויצמן ומשה קצב, למשל. אני מוכנה שצביקה הדר לבדו יחלק תעודות לחיילים מצטיינים ביום העצמאות ושפרס ישיר עם ריטה אצלו או אצלה בבית.

לבריטים יש את בית המלוכה, סמל להיאחז בו לזכר ימים רחוקים של שליטה בימים ובגלובוס אבל לנו יש בקושי 65 שנות מסורת, שחינה נעוץ במהירות בה היא משתנה אז למה לא לבטל בעצם את כל המוסד הנשיאותי הישראלי, נטול הסמכויות? הרי פרס, החולם הצעיר הנצחי, היה מייצג אותנו לא פחות טוב גם מבית פרס לשלום.

רוצים ייצוג להתהדר בו? בבקשה

יש לנו סופרים, משוררים, ספורטאים, אמנים ומוזיקאים מצוינים ונהדרים. חלקו בניהם את תקציב בית הנשיא ושלחו אותם לייצג אותנו בכל כנפות תבל. מה רע בשליחים מופלאים כמו מאיר שלו או סייד קשוע, רוני סומק, ברי סחרוף, שלמה ארצי, ריטה, עומרי כספי, שחר פאר, אורי גרשט, קרן שפילשר או אוהד נהרין, שהשפעתם תהיה עמוקה, ארוכה, מגוונת קהלים וגילאים, שיישאו את פאר היצירה הישראלית לכל קצווי תבל וייצגו אותנו בכבוד.

האם אנחנו סגורים על כך שכבוד הנשיא ה-10, ראובן ריבלין, יביא לנו יותר כבוד?

(פורסם לראשונה ב"גלובס" ב-12.6.14)

דעה: רשתות השיווק, הבנקים, ויצרניות המזון הפקירו את התקשורת תחת האש

המכירות בכל הארץ ירדו בשל מבצע "צוק איתן". כשמאילת ועד הכרמל מתבקשים תושבים להישאר בסמוך למרחבים מוגנים, אין מצב-רוח לשופינג. הנפגעים העיקריים היו העסקים בדרום, אבל גם בשאר הארץ נרשמו ירידות בפדיון.

עסקים קטנים ובינוניים נפגעו יותר, חלקם נהנה מפדיון גבוה במיוחד בקיץ. יחד עם זאת, יש עסקים שהמשיכו להתנהל בשגרה ואולי אפילו הגדילו את מחזור העסקים שלהם – בעיקר בחברות הגדולות: חברות הסלולר, רשתות המזון, חברת החשמל, חברות האינטרנט, חברות הכבלים והלוויין, חברות הביטוח, הבנקים ועוד.

כשאולפני הטלוויזיה נכנסו למצב של אולפן מלחמה פתוח (הרייטינג הוכיח שזה כל מה שרצינו לראות), העזה רק הזכיינית קשת להמשיך בשגרה ולא עצרה את שידורי "האח הגדול". למרות ניסיונות שר הביטחון להסביר שנותרו עוד יום או שניים עד תום ה"מבצע", זה נמשך.

המפרסמים, לעומת זאת, נעלמו.

מלבד "אופטיקה הלפרין" שהתעקשה, ומשרד התיירות שעלה בקמפיין "דווקא עכשיו" מוזר, נעלמו מגופי התקשורת הגבינה עם הבית, רשתות המזון, הבנקים (רק הגדולים הגיחו לעודד קנייה מעסקים בדרום, חס וחלילה לא להציע הקלות לאותם עסקים), חברות הסלולר המשפחתיות, חברות הביטוח שכל-כך דואגות לבטחוננו בימי שגרה ועוד.

בתכנית "ערב טוב עם גיא פינס" שלשום (ג') מסרו נתוני הפסד ראשוניים של ערוצי הטלוויזיה במבצע. ערוץ 2 ו-10 הפסידו בסך-הכול כ-150 מיליון שקל מהיעדר פרסומות– רשת"הצהירה על הפסד של כ-55 מיליון שקל, קשת על כ-57 מיליון שקל, וערוץ 10 על כ-35 מיליון שקל. ערוץ 9 מדווח על הפסד של 5 מיליון שקל כתוצאה מהרחבת השידורים והפסקת הפרסומות בערוץ. זה המצב בטלוויזיה – ועוד לא דיברנו על פרסום באינטרנט, ברדיו או בעיתונות המודפסת.

משרדי הפרסום נותנים הסברים שונים: פגיעה במותג, תדמית שלילית, לא מפרסמים בסמוך לשכול – ועוד שלל תירוצים מקצועיים שכבר מזמן לא עסוקים ביצירתיות אלא בספירת נתוני חשיפה ושורת כסף תחתונה.

הרי אם היו מחליפים את תאוות הממון ביצירתיות לזמן קצוב, היו יכולים לעשות פלאים – לתת הנחות בעמלות לתושבי הדרום (הבנקים), לתת שיחות חינם לחיילים ולבני משפחתם (הסלולר), לקנות ספוטים של פרסום עבור עסקים קטנים – וזו באמת דוגמה קטנה לכל מה שאפשר היה לעשות. כך יכלו המפרסמים הגדולים לעזור לגופי התקשורת ולקבל חיזוק תדמיתי חיובי.

משרדי הפרסום והמפרסמים בחרו להחריש ולתת לענף התקשורת העני והרזה ממילא – זה שממנו הם מתפרנסים כל השנה – להיות רזה ועני יותר, להפסיד סכומים שיאלצו אותו לקצץ עוד בכוח-אדם ובאמצעים ולהפוך לתעשייה במשבר, לא שעכשיו מצבה מזהיר.

סולידריות זה לא רק לשלוח שמפו וגרביים לחיילים. סולידריות עסקית יכולה להיות כשהמפרסמים הגדולים והמרוויחים במשק תומכים בגופי התקשורת הרזים מלכתחילה. כן, אלה שהייתם מחוברים אליהם יותר מ-4 שבועות, בכל שעות היום.

(פורסם לראשונה באתר "גלובס" ב-7.8.14)

דעה: עשרות סמסים וטלפונים ביום למתפקדים בפריימריז, וממי? מי יודע

קשים חייו של הפריימריסט בכלל. קשים חייו של פריימריסט "העבודה" בפרט. הרשימה הצפופה ממילא משוריינת ומחוסמת במועמדי מגזרים ואזורים גיאוגרפים שונים, צופפה עוד יותר עם הצטרפותה של "התנועה" לרשימה משותפת ומשוריינת אף יותר. ליבי עליהם אבל מה אשמתינו, המתפקדים, בכך שלהם נעשה כה צפוף שם?

ב-13 בינואר יתקיימו הבחירות לפריימריז. מתמודדים חדשים רבים, יחד עם מתמודדים ותיקים, נלחמים על מעט מאד מקומות ריאליים ברשימת "העבודה". המפקד לא נפתח למתפקדים חדשים וכך מוצא עצמו המתמודד האנונימי כמעט, נאבק בחירוף נפש להגיע לתודעת כל מתפקד, סה"כ כ-50 אלף איש.

אנחנו, שאחרי פחות משנתיים של כנסת מתפקדת, עדיין לא מזהים את כל חברי הכנסת המכהנים, מתבקשים להכיר תוך שבועות ספורים עשרות מתמודדים חדשים ואלה, במסע סזיפי, מחזרים אחרינו בכל דרך אפשרית, גם אם אינה אפקטיבית בעליל.

וכך מוצאת עצמה מתפקדת מחוזרת – אני – מוצפת מדי יום בעשרות סמסים, מיילים וטלפונים, בכל שעות היום והערב, בו מנסים מועמדים אנונימיים לבדוק למי אני מצביעה ולפתות אותי להצביע דווקא להם ברשימה של 8-10 מועמדים שלי. היום הבטיחה לי מועמדת בסמס "הפתעות בהמשך", וזה ממישהי שלא שמעתי את שמה מעולם לפני כן. ח"כ נחמן שי שלח את הסמס הבא: "שלום…שלוש פעמים ח"י. בסימן גימטריה , הנה תזכורת מהמלחמה ההיא, הבאבא בובה…". אם זה לא היה נואש זה היה מטריד.

הטרדה, זה מה שמרגישים בימים אלה שלפני המעשה, מתפקדי מפלגת העבודה. הטלפונים והסמסים נעשים כי המועמדים, בשלב זה, יעשו כמעט הכל כדי ששמם יזחל אל התודעה הרופפת של מתפקדי המפלגה ובתוכם גם אני.

הפעילים מסתובבים במקביל בכל הארץ כדי להיפגש עם "פעילים" של המפלגה. ובכן, איני פעילה, אני 'סתם' מתפקדת שתבחר את מועמדיה בעוד כ-9 ימים. חוץ מחבר אישי שמתמודד והזמין אותי לכנס שהוא עורך, לא חוזרתי למפגש פנים מול פנים עם אף מועמד, משום מגזר אבל טלפונים, מיילים וסמסים זה הכי קל וזמין ולכן הם כנראה היחידים שהגיעו.

קשה לי שלא להבין את כולם, בהתחשב בלוח הזמנים הבלתי אפשרי שכפה על כולנו ביבי עם הקדמת הבחירות ובכל זאת, כמו תמיד, אני תוהה מתי יקום האמיץ שיוותר על מאמצי הסרק הרגילים ויעשה משהו חדש וחדשני ומנגיש כמו וידאו צ'ט אמיץ, נניח. מתי תחליט מפלגה אמיצה לפתוח את האתר שלה לכל מתמודד ולהקצות לו, נניח, ערוץ תקשורת סוער שמתעד בווידאו את מסעו ומפגשיו בארץ וגם פותח לו ערוץ תקשורת יומי מול בוחריו כי כרגע הכל סלט אחד גדול ואני הולכת להישאר עם רשימה של כל המועמדים המוכרים לי.

(הפרסום הראשון באתר "גלובס" ב-5.1.15)

אתר חדשות לחיות בלבד

אם בעלי חיים זה הדבר הכי ויראלי ברשת, למה לא לעשות עבורם אתר? ואם אתר, למה לא רשת חברתית? The Dodo הוא אתר שהחליט לשלב בין השניים ולשלב את חוכמת ההמונים בהפקת התוכן, מודל שבעולם התוכן מנסים לפצח כבר שנים.

בקצרה, The Dodo הוא אתר חדשות, אבל בתחום אחד ואהוב – חיות. הווה אומר, כל התוכן הכי ויראלי שאתם יכולים לחשוב עליו באינטרנט יימצא שם, אבל גם כתבות עומק על בעלי חיים נדירים ופחות נדירים, ועובדות מעניינות שלא ידעתם על זן מסויים. מעל הכל, האתר כמובן מעודד שימור חיות נכחדות ומקדם את זכויות בעלי החיים על כל גווניהם.

1

אם בעבר כתבתי על בלוג החיות המקסים "הזנב הארוך", שמביא חדשות חיות מכל העולם כבלוג מידע, The Dodo מייצר תוכן אבל מבקש גם מכם מעורבות.

פעם היו 2-3 עיתוני ערב. היום יש ריבוי בלתי מתקבל על הדעת של עיתונים, יומונים, שבועונים ומגזינים ועדיין לא דיברנו על מאות אתרי תוכן באינטרנט. במערכות התקשורת מנסים להתמודד עם ריבוי ערוצי ההתקשרות, שהופכים את עולם התוכן לרווי מדי ובעל הכנסות נמוכות מדי (כמות הקוראים קטנה עקב הריבוי ומתחלקת על שפע מקורות התוכן ומכך יורדות גם ההכנסות). לפי המודל של אתרי תוכן כמו The Dodo, מערכות התוכן יצומצמו וההמון המעורב ברמת הרגש לנושא האתר, ייספק עוד ועוד תכנים בעצמו. זה יחסוך באנשים שיכתבו תוכן בתשלום ואת הצורך בבדיקת זכויות יוצרים , שכן גולשי הרשת ישתפו באופן חוקי תכנים של אתרים אחרים, שיזינו את האתר המדובר. גאוני, לא? ובכן, זה מודל רצוי אך עדיין לא מאד מצוי.

את The Dodo בנו כאתר שיתופי – התמונות בו גדולות, החיות בהן חמודות וחלקן מוצגות כ-gif – ספק סרטון, ספק תמונה "זזה". כפתור השיתוף גדול ונוח לתפעול וחוץ מכותרות, אין תוכן כתוב בדף הבית. התוצאה מזמינה את הגולש ללחוץ על כל תמונה ולשתף.

23

בכניסה לאתר מופיע חלון גדול ובולט שמזמין להצטרף לקהילה של האתר. ההרשמה פשוטה ובסופה אתם נכנסים לעמוד האישי, שצפוי להתמלא בכל השיתופים שלכם על חיות; מהאתר הזה ומכל אתר אחר שתחפצו.

הפעולה פשוטה מאד והתוצאה 'טאמבלרית' במהותה והנה, גם לכם יש בלוג על בעלי חיים. עכשיו מעניין לעקוב אחרי האתר הצעיר ולראות אם גם יצליח להגשים את החזון של עצמו.

45

(פורסם לראונה ב-feeder.co.il ב-23.2.14)

 

מעורר קנאה: הכירו את פלג כהן, הישראלי שמטייל בכל העולם

1
צילום: פלג כהן

פלג כהן הוא חלומם הרטוב של אנשי המשרדים והמערכת, רוכשי הדירות ומשלמי השכירות והמשכנתא; ללא רכוש משמעותי וללא מחויבות כובלת, האיש מסתובב בעולם בתקציב מינימלי וחווה את החיים אי שם, אי פה. תפסנו אותו במדינה ה-98 במסעו בן 9 השנים – קמבודיה. לא הרבה אנשים יכולים להגיד שהגשימו את החלום שלהם, פלג יגשים בעוד שבועיים את החלום שלו – לטייל ב 100 מדינות.

למה אנחנו כותבים על פלג? כי הוא מתחזק במקביל לטיולו אתר אינטרנט בעברית ובאנגלית,ועמוד פייסבוק. לא משהו יוצא דופן ב-2014 אבל יחסית לטיולים שנעשו בתקופה מוקדמת יותר (ולא מעבר להרי החושך, אי שם במאה ה-16 אלא ממש לפני 15 או 20 שנה), האמצעים האלה והאי-מייל יכולים להשאיר אדם מחובר לביתו, משפחתו וחבריו, בקלי קלות ובזמן אמיתי.

2

ביקשנו מפלג לענות עבורנו על כמה שאלות על מסעו המעניין ועל התיעוד הציבורי של חוויה אישית בעליל.

– מי אתה?

"קוראים לי פלג כהן ואני בן 30. גדלתי בנהריה ולמדתי בקיבוץ כברי. יש לי אחות תאומה, אחות גדולה ושתי האחייניות הכי יפות בעולם. גם אמא שלי וגם אחותי התאומה מצטרפות אלי בכל שנה לכמה שבועות של טיול.

"שירתתי 3 שנים כלוחם בגולני (ואני אפילו עושה מילואים אם אני בארץ). ב-9 השנים האחרונות אני מטייל בעולם, ועד כה טיילתי ב 98 מדינות ובכל היבשות.

"בחודשים האחרונים התחלתי לתעד ולשתף את המסע דרך דף הפייסבוק שלי 'לונלי פלג'. לשם אני מעלה תמונות, סיפורים וסרטונים. אלפי אנשים כבר עוקבים אחרי הדף שלי. חציתי יבשות על גבי משאיות ורכבות, הקמתי את האוהל שלי לצידי הדרך ועל חופים לבנים ובתולים, ישנתי בכפרים קטנים באפריקה וחייתי עם השבטים המונגולים. נעצרתי בגינאה, חליתי במלריה קשה, פגשתי 'ילדים חיילים' שעשו דברים נוראים. בגאנה חבר מקומי שלח איתי פתקים לשים בכותל המערבי, רכבתי על סוסי פרא, רקדתי בפסטיבלים, קפצתי את הבנג׳י הגבוה בעולם ואפילו טיפסתי על הרי געש. החלום שלי הוא להמשיך ולטייל בעולם, להכיר אנשים וללמוד תרבויות חדשות, והכי חשוב לשתף את המסע שלי עם העולם.

"הפרויקט שלי התחיל לפני כמה חודשים לצד הדרך במערב אפריקה, כאשר החלטתי לפתוח את דף הפייסבוק ולשתף את העולם במסע שלי. אני נווד, אין לי בית או רכוש ואף פעם לא למדתי באוניברסיטה. את החינוך שלי רכשתי בדרכים ואת ההשראה אני מקבל מהאנשים שאני פוגש בדרך. בעמוד הפייסבוק, מתעניינים אנשים רבים בדרך החיים שבחרתי ושואלים אותי שאלות רבות על המסע ועל הדרך שלי בעולם. המטרה שלי היא להפוך את 'לונלי פלג' ליומן מסע וירטואלי שמתעדכן בזמן אמת, ולהפוך את העוקבים לחלק בלתי נפרד מהטיול שלי".

3
חוף ים באוסטרליה
4
אלבניה – כפר אבן ישן

– מה מטרת הטיול שלך?

"כרגע המטרה שלי היא לתת השראה לאנשים ולחלוק עם העולם את החוויות שאני עובר, הנופים שאני רואה והכי חשוב האנשים שאני פוגש לאורך הדרך. חשוב לי לפגוש וללמוד מתרבויות אחרות, למדתי הרבה מאוד מהאנשים שפגשתי לאורך הדרך. חשוב לי לומר לאנשים שזה טוב להיות שונה, לא חייבים ללכת בדרך כמו כולם, לא חייבים להיות חלק מעולם הצרכנות המערבית, אפשר גם להיות מאושר אם אין לך רכוש (כמו רוב האנשים באפריקה או הודו לדוגמה). בנוסף, אני חושב שהקדוש ברוך הוא יצר לנו כזה עולם יפה שאנחנו חייבים לראות, ליהנות ולהעריך כמה שיותר ממנו".

5
מונגוליה- רכיבה על גמל, כלי התחבורה היחידי בדיונות חול של המדבר הגובי
6
פסטיבל הנאדאם המסורתי במונגוליה
7
מתארח אצל משפחה מקומית במדבר הגובי במונגוליה
8
עם נץ במונגוליה

– איך נולד הרעיון?

"כמו כל ישראלי טוב נסעתי לטיול של אחרי צבא במזרח הרחוק. החופש והשקט הנפשי כבשו אותי – בלי לחץ ובלי דאגות של ממש. בשלב מסוים נגמר לי הכסף אך במקום לחזור לארץ, החלטתי לנסות את מזלי וטסתי עם 80 דולר לאוסטרליה. עבדתי קצת בעיצובי גינות והמשכתי את הטיול שלי באוסטרליה וניו זילנד ואחרי שנה של טיול חזרתי לארץ. עם החזרה לארץ פרצה מלחמת לבנון השנייה, גויסתי בצו 8 והייתי עשרה ימים בתוך לבנון. אחרי המלחמה הרגשתי שאני זקוק לעוד טיול וטסתי לקנדה ומשם טיילתי במרכז דרום אמריקה.

"נהנתי בטיול, לא הרגשתי לחוץ אף פעם, למדתי הרבה על עצמי ועל אנשים, לא הבנתי למה להפסיק את המסעות שלי מסביב לעולם, למה לא לטייל כל הזמן, להפוך את זה לדרך חיים. אז ראיתי את הסרט into the wild שרק חיזק את דעתי בנושא והמשכתי לטייל. הגעתי לאפריקה, חייתי כמו המקומיים, פתחתי את האוהל שלי בכפרים קטנים וראיתי שאפשר גם לחיות מדולר ליום. לפני כשנה נסעתי לטייל במערב אפריקה החלטתי להתחיל לשתף את המסע שלי עם העולם, ופתחתי את דף הפייסבוק".

9
אחד החופים של דוברובניק, קרואטיה

– יש לך שותפים למסעות?

"לא, אין לי שותפים (lonely) לטיולים. מדי פעם אני פוגש חברים או את אחותי לאורך הדרך אבל זה תמיד לזמן מוגבל כי הם צריכים לחזור לחיים הרגילים שלהם".

– איך אתה מחליט לאן לטוס ומתי?

"בהתחלה טסתי לאן שטסו כולם – המזרח הרחוק, אוסטרליה, הודו ומרכז וצפון אמריקה. אחר כך טיילתי בדרום ומזרח אפריקה, ואז נסעתי עם הרכבת הטרנס-סיבירית ולבסוף עשיתי את הטיול בו חציתי את מערב אפריקה דרך היבשה. היום זה הרבה יותר קל, אני פשוט הולך למקומות שאף פעם לא הייתי בהם לפני כן ותמיד בהמשך למקום בו אני נמצא פיזית".

10
החופים הבתוליים של סיירה לאון, מערב אפריקה
11
השוק באחד הכפרים בגינאה, ליד הגבול עם מאלי
12
ילד אוסף עצים למדורה בליבריה, מערב אפריקה
13
מאכיל את חיית המחמד של חבר מקומי בפרי טאון, סיירה לאון

– אז יש אתר ויש עמוד פייסבוק. מה האמצעים בהם אתה מתחזק אותם?

"יש לי מצלמה של קנון ומצלמת GoPro (את שניהם רכשתי עכשיו כדי להעביר את המסע שלי בדרך הטובה ביותר). עם הגו פרו אני מצלם וידיאו ואז עורך את החומר גלם לפרקים של 8 דקות על כל מדינה. יש לי אייפד שאיתו אני עושה הכל – אינטרנט, איסוף מידע, עריכת הסרטים שלי, עידכון דף הפייסבוק שלי ואפילו כתבתי בו ספר מסע. הספר יהיה מוכן בזמן הקרוב. אין לי סמארטפון וגם אף פעם לא היה לי, בכלל אין לי צורך בטלפון".

– איפה היית עד עתה?

"טיילתי ב-98 מדינות ובכל היבשות. הרשימה ארוכה מדי. עכשיו אני בקמבודיה, כאמור אבל אני מתכון להעביר את הקיץ באירופה ולבקר בכמה פסטיבלי מוזיקה ביבשת (בעיקר של מוזיקת טראנס). אז אבקר בארץ ואחר כך אטוס למרכז אפריקה, שאמור להיות מקום בתולי כמעט לגמרי מתיירים. הייתי רוצה להיות בכל המדינות בעולם (החלום הבא אולי אחרי המדינה ה-100. מכאן אטייל בבורמה ובפיליפינים, שתהיה המדינה ה-100)".

14
אצל משפחה של חבר בכפר קטן במרכז נורווגיה
15
צפון אירלנד , סלעים משושים – couseway

– מסקנות לחיים?

"דבר ראשון זה לפתוח את הראש – אל תפחדו להיות שונים וללמוד דברים חדשים. עדיף לאסוף זיכרונות מאשר דברים".

ומה בעיננו הכי חשוב בדברים של פלג? "אני בן 30 ואני נווד, אף פעם לא היה לי בית או עבודה, לא למדתי ואין לי רכב. כל שבוע אני פוגש עשרות אנשים חדשים ויש לי חברים כמעט בכל מקום בעולם. התיק שלי שוקל 13 קילו, פעם היה לי אוהל אבל איבדתי אותו לאחר שאכלתי פטריות אפריקאיות חזקות. אני אוהב לצלם ולהכיר תרבויות חדשות, אין לי רכוש או כסף אבל לפחות אני מאושר".

16
זורק את המצלמה גבוהה באוויר, לונג ביץ, קמבודיה

זה העמוד של פלג בפייסבוק. תפרגנו לו ותוכלו לטייל איתו.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-2.3.14)