קסם היסטורי – צילומים נדירים הופכים משחור-לבן לצבע

טאואר ברידג צבע
1889. הטאואר ברידג' בבנייה. לונדון הגשר נבנה בין 1881 ל-1894 על ידי סיר הוראס ג'ונס IMAGE: ENGLISH HERITAGE/HERITAGE IMAGES/GETTY IMAGES

יש משהו נוגע ללב בעובדה שרק בני גיל מסוים זוכרים שאי שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת הפכו שידורי הטלוויזיה הישראלית משחור לבן לצבע. הפלא הזה נתפס בתחילה כפריבילגיה לעשירים בלבד כי זאת יש לדעת – למרות שבעולם החלו לשדר בצבע עשרות שנים לפני כן, בישראל נקבע תקן אחיד וסוציאלי ביסודו, ששידורי הטלוויזיה יהיו בשחור לבן. טלוויזיות צבעוניות היו יקרות וכדי למנוע אי שיוויון הוחלט בישראל להעביר את כל השידורים בשחור לבן. את "קוג'אק" ו"הוואי 5-0" ראינו בשחור לבן.

הפעם הראשונה בה ראיתי שידור טלוויזיה בצבע היה אצל חברה איתה התכתבתי (כן, המודעות האלה מ"מעריב לנוער", שהזמינו ילדים להתכתב – עם נייר מכתבים, מעטפה ובול – זימנו לי הכרויות עם ילדות מכל הארץ, חלקן הפכו חברות ומעת לעת נסענו להתארח האחת אצל השנייה). לחברה, שקראו לה קלאודיה וכל כולה הדיפה ניחוח קוסמופוליטי שלא היה מוכר בחדרה של שנות ה-70, גרה בהרצליה פיתוח. הבית, כמוהו לא ראיתי לפני כן מימיי, היה פלאי בעיניי, ארמון ממש ובטבורו עמדה – טלוויזיה צבעונית. התכנית הראשונה  שראיתי היתה פרק של "מסע בין כוכבים" שקלטה האנטנה המשוכללת שלהם ישירות מהטלוויזיה הלבנונית. עד כדי כך היתה החוויה משמעותית, שהזכרון המתוק חקוק בזכרוני, כולל הדקורציה מסביב.

רוב התמונות שלי משנות חיי הראשונות צולמו בשחור לבן. מישהו עוד זוכר שהתמונות בעיתון היו בשחור לבן? אכן, עידן האבן כמעט

חברה בשם Dynamichrome משקיעה את כל פעילותה בחידוש אותנטי של צילומים בשחור לבן והעברתם לצבע כי בינינו, למה לא לראות את העולם בצבע? הטכנולוגיה שלהם כוללת שחזור שנובע מנבירה בארכיונים ובמסמכים היסטוריים, לימוד הסביבה באותה תקופה, צבעי הבגדים שהיו נהוגים אז ועוד. הציצו לאתר, זה מסע מרתק.

יחד עם וולפגנג ווילד וג'ורדן לויד מפיקה החברה ספר שייצא בקרוב ויכלול 130 תמונות של מבנים ומונומנטים מפורסמים, בשלב בנייתם ובצבעים הקרובים למציאות באותה עת. הספר שיקרא The Paper Time Machine עומד כרגע לפרויקט מימון המונים והתמונות הראשונות שהוצגו באתר Mashable הן לא פחות ממרהיבות.

אייפל של
1888. בניית מגדל אייפל בפריז IMAGE: ROGER VIOLLET/GETTY
אייפל צבע
הצבע המקורי של המגדל היה "אדום וניציאני" וזאת מפני שכך נצבעה המתכת עוד לפני הבניה בשטח. מאז נצבע המגדל לפחות 12 פעמים
עמוד נלסון של
1844. עמוד נלסון, כיכר טרפלגר, לונדון צולם על ידי טאלבוט, האיש שפיתח את טכנולוגית הפיתוח מנגטיב IMAGE: SSPL/GETTY IMAGES
עמוד נלסון צבע
ג'ורדן מספר שהצילום הזה, משחר ימי הצילום, נראה כמעט רדוף רוחות בגלל מראה האנשים המהלכים בתחתית התמונה וזאת בגלל משך החשיפה של הצילום
פסל החרות של
1882. בנית פסל החרות בסדנת הפסל הצרפתי, פדריק אוגוסט בארת'ולדי בפריז IMAGE: ALBERT FERNIQUE/LIBRARY OF CONGRESS

פסל החרות צבע

מגדל הפעמון בסאקרקר של
1880. בניית מגדל הפעמונים בבזיליקת סאקרקר. גבעת המונמרטר, פריז IMAGE: KEYSTONE-FRANCE/GAMMA-KEYSTONE VIA GETTY IMAGES
מגדל הפעמון בסאקרקר צבע
רוב הבניינים בצילום עדיין עומדים על תילם היום

 

הר הרשמור של
31.5.1932. פיסול פניו של ג'ורג' וושינגטון. הר ראשמור. ארה"ב IMAGE: LIBARY OF CONGRESS
הר רשמור צבע
ג'ורדן: הצבעים שוחזרו מצילומים עדכניים. כיתוב הצלם על התמונה – הוסר
סכר הובר של
1935. פקידים מקומיים צופים מחלקי צינור ענק על השלבים האחרונים בבניית סכר הובר. אריזונה, ארה"ב IMAGE: BUREAU OF RECLAMATION

סכר הובר צבע

גולדן גייט של
1934. בניית גשר הגולדן גייט. סן פרנסיסקו, קליפורניה IMAGE: LIBRARY OF CONGRESS / CHAS. M. HILLER.
גולדן גייט צבע
הצבע האדום על המגדל הנבנה היה זה שנבחר על ידי האדריכל אירווינג מורו. בהמשך הוחלף הצבע לכתום כדי להגדיל את ניראותו לאניות חולפות

ג'ורדן, אחד מעורכי הספר מסביר איך נבחרו הצבעים הסופיים: "…בתהליך השחזור שאלנו שאלות רבות: באיזו שעה צולמה התמונה? האם הצללים מצביעים על מזג האוויר באותה שעה? מה היו צבעי הבגדים הנהוגים באותה תקופה? התוצאה היא מאות שכבות של צבע."

טאג מהאל של
1942. רסטורציה לטאג' מאהאל. אגרה, הודו. חיילים אמריקאים מנסים לתפוס דג זהב בברכה במקום IMAGE: LIBRARY OF CONGRESS

טאג מהאל צבע

 

מעורר קנאה: הכירו את פלג כהן, הישראלי שמטייל בכל העולם

1
צילום: פלג כהן

פלג כהן הוא חלומם הרטוב של אנשי המשרדים והמערכת, רוכשי הדירות ומשלמי השכירות והמשכנתא; ללא רכוש משמעותי וללא מחויבות כובלת, האיש מסתובב בעולם בתקציב מינימלי וחווה את החיים אי שם, אי פה. תפסנו אותו במדינה ה-98 במסעו בן 9 השנים – קמבודיה. לא הרבה אנשים יכולים להגיד שהגשימו את החלום שלהם, פלג יגשים בעוד שבועיים את החלום שלו – לטייל ב 100 מדינות.

למה אנחנו כותבים על פלג? כי הוא מתחזק במקביל לטיולו אתר אינטרנט בעברית ובאנגלית,ועמוד פייסבוק. לא משהו יוצא דופן ב-2014 אבל יחסית לטיולים שנעשו בתקופה מוקדמת יותר (ולא מעבר להרי החושך, אי שם במאה ה-16 אלא ממש לפני 15 או 20 שנה), האמצעים האלה והאי-מייל יכולים להשאיר אדם מחובר לביתו, משפחתו וחבריו, בקלי קלות ובזמן אמיתי.

2

ביקשנו מפלג לענות עבורנו על כמה שאלות על מסעו המעניין ועל התיעוד הציבורי של חוויה אישית בעליל.

– מי אתה?

"קוראים לי פלג כהן ואני בן 30. גדלתי בנהריה ולמדתי בקיבוץ כברי. יש לי אחות תאומה, אחות גדולה ושתי האחייניות הכי יפות בעולם. גם אמא שלי וגם אחותי התאומה מצטרפות אלי בכל שנה לכמה שבועות של טיול.

"שירתתי 3 שנים כלוחם בגולני (ואני אפילו עושה מילואים אם אני בארץ). ב-9 השנים האחרונות אני מטייל בעולם, ועד כה טיילתי ב 98 מדינות ובכל היבשות.

"בחודשים האחרונים התחלתי לתעד ולשתף את המסע דרך דף הפייסבוק שלי 'לונלי פלג'. לשם אני מעלה תמונות, סיפורים וסרטונים. אלפי אנשים כבר עוקבים אחרי הדף שלי. חציתי יבשות על גבי משאיות ורכבות, הקמתי את האוהל שלי לצידי הדרך ועל חופים לבנים ובתולים, ישנתי בכפרים קטנים באפריקה וחייתי עם השבטים המונגולים. נעצרתי בגינאה, חליתי במלריה קשה, פגשתי 'ילדים חיילים' שעשו דברים נוראים. בגאנה חבר מקומי שלח איתי פתקים לשים בכותל המערבי, רכבתי על סוסי פרא, רקדתי בפסטיבלים, קפצתי את הבנג׳י הגבוה בעולם ואפילו טיפסתי על הרי געש. החלום שלי הוא להמשיך ולטייל בעולם, להכיר אנשים וללמוד תרבויות חדשות, והכי חשוב לשתף את המסע שלי עם העולם.

"הפרויקט שלי התחיל לפני כמה חודשים לצד הדרך במערב אפריקה, כאשר החלטתי לפתוח את דף הפייסבוק ולשתף את העולם במסע שלי. אני נווד, אין לי בית או רכוש ואף פעם לא למדתי באוניברסיטה. את החינוך שלי רכשתי בדרכים ואת ההשראה אני מקבל מהאנשים שאני פוגש בדרך. בעמוד הפייסבוק, מתעניינים אנשים רבים בדרך החיים שבחרתי ושואלים אותי שאלות רבות על המסע ועל הדרך שלי בעולם. המטרה שלי היא להפוך את 'לונלי פלג' ליומן מסע וירטואלי שמתעדכן בזמן אמת, ולהפוך את העוקבים לחלק בלתי נפרד מהטיול שלי".

3
חוף ים באוסטרליה
4
אלבניה – כפר אבן ישן

– מה מטרת הטיול שלך?

"כרגע המטרה שלי היא לתת השראה לאנשים ולחלוק עם העולם את החוויות שאני עובר, הנופים שאני רואה והכי חשוב האנשים שאני פוגש לאורך הדרך. חשוב לי לפגוש וללמוד מתרבויות אחרות, למדתי הרבה מאוד מהאנשים שפגשתי לאורך הדרך. חשוב לי לומר לאנשים שזה טוב להיות שונה, לא חייבים ללכת בדרך כמו כולם, לא חייבים להיות חלק מעולם הצרכנות המערבית, אפשר גם להיות מאושר אם אין לך רכוש (כמו רוב האנשים באפריקה או הודו לדוגמה). בנוסף, אני חושב שהקדוש ברוך הוא יצר לנו כזה עולם יפה שאנחנו חייבים לראות, ליהנות ולהעריך כמה שיותר ממנו".

5
מונגוליה- רכיבה על גמל, כלי התחבורה היחידי בדיונות חול של המדבר הגובי
6
פסטיבל הנאדאם המסורתי במונגוליה
7
מתארח אצל משפחה מקומית במדבר הגובי במונגוליה
8
עם נץ במונגוליה

– איך נולד הרעיון?

"כמו כל ישראלי טוב נסעתי לטיול של אחרי צבא במזרח הרחוק. החופש והשקט הנפשי כבשו אותי – בלי לחץ ובלי דאגות של ממש. בשלב מסוים נגמר לי הכסף אך במקום לחזור לארץ, החלטתי לנסות את מזלי וטסתי עם 80 דולר לאוסטרליה. עבדתי קצת בעיצובי גינות והמשכתי את הטיול שלי באוסטרליה וניו זילנד ואחרי שנה של טיול חזרתי לארץ. עם החזרה לארץ פרצה מלחמת לבנון השנייה, גויסתי בצו 8 והייתי עשרה ימים בתוך לבנון. אחרי המלחמה הרגשתי שאני זקוק לעוד טיול וטסתי לקנדה ומשם טיילתי במרכז דרום אמריקה.

"נהנתי בטיול, לא הרגשתי לחוץ אף פעם, למדתי הרבה על עצמי ועל אנשים, לא הבנתי למה להפסיק את המסעות שלי מסביב לעולם, למה לא לטייל כל הזמן, להפוך את זה לדרך חיים. אז ראיתי את הסרט into the wild שרק חיזק את דעתי בנושא והמשכתי לטייל. הגעתי לאפריקה, חייתי כמו המקומיים, פתחתי את האוהל שלי בכפרים קטנים וראיתי שאפשר גם לחיות מדולר ליום. לפני כשנה נסעתי לטייל במערב אפריקה החלטתי להתחיל לשתף את המסע שלי עם העולם, ופתחתי את דף הפייסבוק".

9
אחד החופים של דוברובניק, קרואטיה

– יש לך שותפים למסעות?

"לא, אין לי שותפים (lonely) לטיולים. מדי פעם אני פוגש חברים או את אחותי לאורך הדרך אבל זה תמיד לזמן מוגבל כי הם צריכים לחזור לחיים הרגילים שלהם".

– איך אתה מחליט לאן לטוס ומתי?

"בהתחלה טסתי לאן שטסו כולם – המזרח הרחוק, אוסטרליה, הודו ומרכז וצפון אמריקה. אחר כך טיילתי בדרום ומזרח אפריקה, ואז נסעתי עם הרכבת הטרנס-סיבירית ולבסוף עשיתי את הטיול בו חציתי את מערב אפריקה דרך היבשה. היום זה הרבה יותר קל, אני פשוט הולך למקומות שאף פעם לא הייתי בהם לפני כן ותמיד בהמשך למקום בו אני נמצא פיזית".

10
החופים הבתוליים של סיירה לאון, מערב אפריקה
11
השוק באחד הכפרים בגינאה, ליד הגבול עם מאלי
12
ילד אוסף עצים למדורה בליבריה, מערב אפריקה
13
מאכיל את חיית המחמד של חבר מקומי בפרי טאון, סיירה לאון

– אז יש אתר ויש עמוד פייסבוק. מה האמצעים בהם אתה מתחזק אותם?

"יש לי מצלמה של קנון ומצלמת GoPro (את שניהם רכשתי עכשיו כדי להעביר את המסע שלי בדרך הטובה ביותר). עם הגו פרו אני מצלם וידיאו ואז עורך את החומר גלם לפרקים של 8 דקות על כל מדינה. יש לי אייפד שאיתו אני עושה הכל – אינטרנט, איסוף מידע, עריכת הסרטים שלי, עידכון דף הפייסבוק שלי ואפילו כתבתי בו ספר מסע. הספר יהיה מוכן בזמן הקרוב. אין לי סמארטפון וגם אף פעם לא היה לי, בכלל אין לי צורך בטלפון".

– איפה היית עד עתה?

"טיילתי ב-98 מדינות ובכל היבשות. הרשימה ארוכה מדי. עכשיו אני בקמבודיה, כאמור אבל אני מתכון להעביר את הקיץ באירופה ולבקר בכמה פסטיבלי מוזיקה ביבשת (בעיקר של מוזיקת טראנס). אז אבקר בארץ ואחר כך אטוס למרכז אפריקה, שאמור להיות מקום בתולי כמעט לגמרי מתיירים. הייתי רוצה להיות בכל המדינות בעולם (החלום הבא אולי אחרי המדינה ה-100. מכאן אטייל בבורמה ובפיליפינים, שתהיה המדינה ה-100)".

14
אצל משפחה של חבר בכפר קטן במרכז נורווגיה
15
צפון אירלנד , סלעים משושים – couseway

– מסקנות לחיים?

"דבר ראשון זה לפתוח את הראש – אל תפחדו להיות שונים וללמוד דברים חדשים. עדיף לאסוף זיכרונות מאשר דברים".

ומה בעיננו הכי חשוב בדברים של פלג? "אני בן 30 ואני נווד, אף פעם לא היה לי בית או עבודה, לא למדתי ואין לי רכב. כל שבוע אני פוגש עשרות אנשים חדשים ויש לי חברים כמעט בכל מקום בעולם. התיק שלי שוקל 13 קילו, פעם היה לי אוהל אבל איבדתי אותו לאחר שאכלתי פטריות אפריקאיות חזקות. אני אוהב לצלם ולהכיר תרבויות חדשות, אין לי רכוש או כסף אבל לפחות אני מאושר".

16
זורק את המצלמה גבוהה באוויר, לונג ביץ, קמבודיה

זה העמוד של פלג בפייסבוק. תפרגנו לו ותוכלו לטייל איתו.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-2.3.14)

סטייל בכל גיל – אופנה לא לצעירים בלבד

1
מתוך ה-Sartorialist

אופנה הוא תחום שהאינטרנט עושה עמו חסד; לא עוד טרנדולוגים בלבד, שיקבעו מה תלבשו ומתי, לא עוד תכתיבים של מעצבי על בלתי אפשריים. מעתה אופנת הרחוב מכתיבה את הלך הרוח והצורה בה אנחנו נראים.

אם פעם אפשר היה לזהות בעולם אנשים לפי דרך לבושם ("אלה? ישראלים בטוח. תראה את הסנדלים התנ"כיות") היום צעירי כל העולם המערבי נראים פחות או יותר אותו הדבר.

הראשון שעשה את זה היה סקוט שומן, עליו כתבנו בעבר. שומן עבד בתחום האופנה וגרס שהאופנה המעניינת האמיתית נמצאת מתחת לבית שלו, ברחוב הניו יורקי. הוא הקים את בלוג אמנות הרחוב הראשון ברשת והשאר – היסטוריה. כיום הרשת מלאה במאות בלוגים של אופנת רחוב מכל העולם. מאז כניסת אינסטגרם לתמונה, אופנה ברשת היא עניין שבשגרה.

זה לא וינטג', זו הסבתא שלי

אבל את עיקר צילומי אופנת הרחוב תופסים אנשים צעירים מאד בדרך כלל, באופן טבעי, בעולמנו המודרני – רק צעיר זה יפה.

לאחרונה מתגלים סימנים של התפכחות וגילוי מחדש; ראשון היה אותו סקוט שומן, שהעלה בבלוג שלו תמונות של אנשים מבוגרים למדי – גברים ונשים – שנתפסו בעדשה שלו מלאי שיק, ממש כאחרוני הדרדקים.

2
מתוך ה-Sartorialist
3
מתוך ה-Sartorialist
4
מתוך ה-Sartorialist

אחר כך התוודעתי לארי סת' כהן והבלוג שלו – Advanced Style. גם כהן, כמו שומן, הוא ניו יורקי והוא עושה כבוד, לדבריו, לאנשים המנוסים ולבני השיער סביבנו. הוא אפילו הוציא לאור ספר של תמונות מהבלוג שלו.

5
לארי סת' כהן – Advanced Style
7
לארי סת' כהן – Advanced Style
6
לארי סת' כהן – Advanced Style

לאחרונה גיליתי שגם באינסטגרם מתנהל חשבון של אזרחים ותיקים, המתלבשים באופן שיקי ואופנתי. למשתמש קוראים ברשת האינסטגרם fashiongrandpas@ את הבלוג מנהלת בחודשים האחרונים כריסטינה בלצ'ר, יחצ"נית אופנה ניו יורקית, כמה לא מפתיע. היא מעלה רק תמונות של גברים והתוצאה מקסימה. נשאלת השאלה, מה קורה בגיל השלישי בניו יורק?

8
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas
9
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas
10
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas
11
מחשבון האינסטגרם fashiongrandpas

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-26.3.14)

 

 

אמריקה הלא מוכרת – אנשי השוליים בעדשת המצלמה

markbig-575
צילום: מארק לייטה

אחרי שנדדתי בנופים עוצרי נשימה ובין שבטים על סף היעלמות והכחדה, גיליתי את פרויקט הפורטרטים של הצלם מארק לייטה – Created Equal ("נולדו שווים"). הפרויקט נמשך 8 שנים בכל רחבי ארה"ב, במסגרתו תיעד לייטה פרופילים של אמריקאים ממגוון מעמדות, משלחי היד, רמות ההשתכרות, מקומות המגורים, צבעי העור – כל הסוגים וכל המינים.

הצילום של לייטה מאוד אמריקאי, כפי שהוא מעיד עליו בעצמו. העבודות המרשימות שלו, בשחור לבן, מוצגות כדיפטיך (2 תמונות המרכיבות יצירה אחת) ומייצגות בדרך כלל אלמנטים מנוגדים או משלימים זה לזה.

2
צילום: מארק לייטה
3
צילום: מארק לייטה

5

6
צילום: מארק לייטה

7

8
צילום: מארק לייטה

אם ניגוד כמו בלרינה מול מתאגרף נשמע כמו קלישאה, מגיעים צילומים של "חייל" פשוט בחבורת רחוב מול המאפיוזו הגדול בארגון, שודד הבנקים מול השריפים של העיירה, לוחם המארין הצעיר והחיוני מול הווטרן, ותיק המלחמות וקטוע הגפיים הזקן וכך זה נמשך בניגודים מרשימים ומעוררי מחשבה.

10
צילום: מארק לייטה
4
צילום: מארק לייטה

הפרויקט של מארק לייטה הזכיר לי במידה רבה תערוכה שראיתי לפני כשנה ב-Jeu De Paume בפריז, של הצלמת האגדית דיאן ארבוס, שצילמה באמצע המאה הקודמת פורטרטים של אמריקאים משולי החברה, דמויות קצה שלא מופיעות בדרך כלל בליבה של אמנות הקונצנזוס ה'מתייפה'. גם לייטה, כמו ארבוס, מצלם דמויות שוליים אך מעמיד מולם דמויות הפוכות או משלימות להם.

8
צילום: מארק לייטה
9
צילום: מארק לייטה
11
צילום: מארק לייטה

לייטה הוא צלם אמריקאי בן 53, שעבד בעבר עבור עולם השיווק. הוא צילם עבור מותגי על כמו אדידס, מרצדס-בנץ, ויזה, ואן קליף וארפל, ב.מ.וו וגם קידומים יוקרתיים של חלק ממוצרי אפל כמו iMac, iPod ומוצרים נלווים נוספים של החברה. עבודותיו הלא מסחריות החלו להתפרסם בספרים רק ב-2010.

לטעמי, מציג לייטה מבט מאוד ייחודי שנותן פרשנות אישית על החברה האמריקאית, ממש כמו המבט הייחודי של פרויקט אחר שלו – מתאבקים חופשיים מקסיקניים, שהוא קולאז' ביזארי כמעט של ספק אנשי קרקס, ספק גיבורי על. אתם מוזמנים לשפוט בעצמכם.

12
צילום: מארק לייטה
13
צילום: מארק לייטה
14
צילום: מארק לייטה

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-10.11.13)

 

נפלאות הטכנולוגיה: כך הפכו תמונות הסטוריות משחור-לבן לצבע

1
אם נולדתם בשנות ה-60 או ה-70 של המאה הקודמת יש לכם בעיה אמיתית עם אלבומי התמונות מילדותכם או נערותכם; השתכללות המצלמות, הפיכתן לעממיות (מצלמות 'פוקט' קראנו להן) והפילם הזול עליו הוטבעו הדמויות שלנו, הפכו אותנו לדור הראשון שזכה להיות מונצח בהמוני תמונות.

אם כך, מה הבעיה? הצצה קטנה באלבומים תגלה שעולמכם הישן הפך ורוד, פשוטו כמשמעו. השיער, הבגדים, הנוף ואפילו השמיים קיבלו התיישנות ורדרדה, שלא עושה חסד לזכרונות המחוצ'קנים של כולנו.

אבל יש תמונות ישנות יותר, הרבה יותר. אלה צולמו בשחור לבן וכמו סרטים שנולדו באותה תקופה, נראים מיושנים ולו רק בגלל השחור-לבן ששולט בהם. לאנשים כמונו, שחיים בעידן המודרני ורואים את המציאות בחלקים מהזמן דרך עדשות ומסכים, אין סבלנות רבה לקבל חצי מציאות בשחור-לבן. קהילת

קהילת ColoroizedHistory באתר החברתי Reddit מורכבת מעורכי פוטושופ מנוסים שהשתלטו על תמונות היסטוריות ושיחזרו אותן בצבעים. התוצאה מרהיבה ומשום מה, גם מנגישה אירועים היסטורים לצופה בהם מהצד. כך, הילד האוחז בדובי מצילום מ-1945 נראה כמו ילדים מכל העולם, אז והיום. העובדה שהוא יושב על הריסות לונדון בעקבות הבליץ מעצימה את הסיטואציה המקומית למימד הרואי כמעט.

2

צילום של אלפרד אייזנשטאדט היהודי את יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי מ-1933, מעורר פלצות כמעט. ב-1933, במפגש ליגת האומות בג'נבה, נתפס גבלס במצלמתו של אייזנשטאדט אבל נדמה שמרחק השנים נמחק כשהתמונה הופכת צבעונית.

3

התמונות העתיקות ממש כמו אלה של יורי החץ היפנים מ-1860 או מבט מנשוויל טנסי מ-1864 על קרבות מלחמת האזרחים בפאתי העיר הופכות את הצופה לנוסע במנהרת הזמן.

4

התמונה של אלברט איינשטיין מ-1939 במכנסיים קצרים וסנדלים הופכת אותו לקייטן עליז יותר מאשר גדול הדור שהיה באמת, אבל גם תמונות של הכוכבות אודרי הפבורן ואליזבת טיילור בצעירותן הופכות אותן ליפהפיות אוניברסליות, המנותקות מהתקופה בה היו עדיין צעירות מאד.

576

צילום מפלצתי בתמימותו הוא זה של פטריית ניסוי האטום בפצצת מימן מול חוף קאריבי כלשהו. כשזה נצבע בכחול של בדולח מי הים וירוק הצמרת של הדקלים, הכל הופך לקריקטורה מבוימת של רגע סיום העולם.

8

הקהילה הזו לא מפסיקה להפתיע ואם הסיבוב הזה בעבר הותיר אתכם עם טעם לעוד, אולי כדאי לבדוק אם מישהו עובד על מכונת זמן שממש תטיס את כולנו לתקופות שונות בהיסטוריה, ממש א-לה דאג וטוני.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-17.11.13)

סלפי הסטורי

1

אם התחלנו את שיחתנו בשבוע שעבר על הנגשת תמונות מהעבר אל צופי ההווה, ואם צבע הוא הסממן העיקרי שסקרנו כדי להביא את הישן אל עולמנו החדש, זה הזמן לסקר את התמונות הייחודיות לעידן מצלמת הסמארטפון – Selfies.

בשבוע שעבר הכריזה ההוצאה לאור של מילוני אוקספורד על המילה Selfie כעל מילת השנה שלה. מה בעצם אומרת המילה? תמונה עצמית שצולמה בדרך כלל בטלפון הנייד או במצלמת המחשב והועלתה לרשתות החברתיות.

אותה הושטת יד קדימה והצילום העצמי – שלי, שלי עם מישהו או לצד משהו ואותה זווית ייחודית בתמונה. אם פעם ביקשנו ממישהו שיצלם אותנו, היום העניין כמעט נעלם – מי שיש לו יד ארוכה יותר מושיט אותה ומתעד. אם עד עכשיו עוד השתדלנו שהתמונה שלנו תצטלם כשאנחנו בשיאנו, עכשיו אנחנו מעלים את עצמנו גם עם קורי שינה בעינינו, רצוי בתוספת אייקונים סמליים של שמש.

סוכנות הפרסום Lowe הדרום אפריקאית התבקשה להכין קמפיין לעיתון The Cape Time. הסלוגן הנבחר היה You can’t get any closer to the news, והקמפיין בחר להנציח דימויים מצולמים ידועים, שהופיעו בעמוד הראשי של העיתון בתקופתן, בתנוחת ה-Selfies.

23

וכך, הזוג קנדי בלימוזינה בדאלאס, צ'רצ'יל מעשן סיגר אבל גם וויליאם הנסיך וקייט מידלטון ביום חתונתם, בנשיקה המפורסמת על המרפסת – כל אלה הופכים לצילומים עכשוויים לחלוטין ועל הדרך גם הופכים את העיתון – מחפץ על סף הכחדה למוצר עדכני ובועט.

45

 

צלמי מלחמות לאורך הדורות

מתיו בריידי
מתיו בריידי

לפני כמה ימים נחשפתי לתיעוד של המלחמה הנמשכת בסוריה. התסכול מייאש עד מאוד מול תמונות ההרס, הזוועה, השנאה בעיניים ושוב אותם פליטים אומללים, הפעם ממש כאן, מעבר לגדר.

מלחמות מעצבות מציאות. מלחמות עיצבו את ההיסטוריה. מחלקן אין סיכוי לקבל עדות אלא להפעיל את הדמיון, בהתאם לדימויים המקובלים, אבל אחרות תועדו באופן כזה שהשאיר דימויים טבועים בזיכרון הקולקטיבי. למשל, אם תשאלו אנשים מה הם רואים בדמיונם כשמוזכרת מלחמת האזרחים בספרד, קרוב לוודאי שהתמונה של רוברט קאפה היא הזכורה מכולן.

יש להן, לתמונות משדה הקרב, את היכולת להנגיש לאדם בעורף את מראה שדה הקרב. ההרואיות שנקשרה ככתר, כדי להצדיק את האובדן והרס, מאבדת מכוחה לנוכח צילומי הזוועה. הכל הופך טריוויאלי עד מבעית.

בתחילת חודש נובמבר חגגו בארה"ב את יום הווטרנים – ותיקי המלחמות לדורותיהם. לכבודם העלו באתר מגזין הוושינגטון פוסט, פרוייקט של צלמי מלחמות מכל העולם שהפכו בהנפת עדשה לחלק אינטגרלי מהמלחמה עצמה. כדרכם של אמריקאים (ממש כמו ישראלים, אגב), המשוכנעים שהם מרכז היקום, מחצית הצלמים בפרוייקט צילמו את מלחמת האזרחים האמריקאית והאחרים באים ממלחמות מודרניות בכל העולם.

צילום המלחמות התחיל במלחמת האזרחים האמריקאית. הראשון שצילם את המלחמה על קרביה המדממים וגופות לוחמיה שטרם פונו משדה הקרב. למי שרגיל לצילומים בזמן אמיתי משדות הקרב בקצה השני של העולם – כל זה נראה טבעי, אבל הטכנולוגיה באותם ימים עשתה את כל הפעולה להרואית במיוחד.

מתיו בריידי (1823-1896) הוא אולי המפורסם מכל צלמי המלחמה. הוא צילם בעצמו או בעזרת עוזרים, וצילומיו היו בעצם הראשונים שהנגישו את שדה הקרב לקהל. יש אנשים שהבינו את משמעות שדה הקרב לראשונה, מצילומיו של בריידי. ההתעקשות על תחום זה גרמה לו לפשוט את הרגל כמה וכמה פעמים. הוא רצה שהקונגרס האמריקאי יקנה ממנו את האוסף. ב-1875 הוא קיבל מהקונגרס 25,000 דולר עבורו.

מתיו בריידי1
מתיו בריידי

ג'יימס נאכטוויי – במשך כ-4 עשורים תיעד רגעים אישיים בים האכזריות והצער של מלחמות מסביב לעולם; אל סלבדור, לבנון, אפגניסטן, עירק, סומליה, בוסניה ואפילו ברשות הפלסטינית. תמונותיו התפרסמו במגזין טיים, בתערוכות שונות בעולם ובספר שהוציא לאור.

גיימס נאכטווי
ג'יימס נאכטווי

ג'יימס גיבסון (1828-1905) הוא צלם נוסף ממלחמת האזרחים בארה"ב שצילום שלו משדה הקרב בגטיסברג הימם אותי ממש:

ג'יימס גיבסון
ג'יימס גיבסון

גם התמונה הזו של טימותי אוסאליבן, שהיה עוזרו של מתיו בריידי וצילם כאן את הגופות שנותרו בשדה הקרב בגטיסברג:

טימוטי אוסליבן
טימוטי אוסליבן

לסיום, במדינה בה הצבא תופס מקום מרכזי כל כך יש צלמי צבא ומלחמה רבים אבל היחיד שמצליח לרגש אותי, גם בתמונות שלו המתעדות לוחמים, פצועים ואימוני קרב, הוא זיו קורן (הקליקו לגלריית התמונות שלו), האיש שהמילה פחד אינה מוכרת לו. התוצאה חדה וריאליסטית, אסתטית וכמעט הירואית.

בפרוייקט יש עוד לא מעט תמונות; שווה לכם להיכנס ולראות בעצמכם:

זיו קורן
זיו קורן
זיו קורן1
זיו קורן
זיו קורן2
זיו קורן

(עלה לראשונה ב-feeder.co.il ב-8.12.13)

ההמצאות הכי מוזרות ומיותרות בהיסטוריה

שיטוטים באינטרנט מביאים את האדם למקומות נסתרים, מוזרים ובלתי צפויים. עם הזמן מפתח הטייל הקיברנטי יכולות לזהות בפינות העמודים, בכותרות משנה נסתרות ובתמונות שמוצעות לקריאה בחלקים איזוטרים באתרים שונים, פנינות חמד אמיתיות.

באחד משיטוטיי האחרונים הגעתי לאייטם שולי, בלתי חשוב בעליל אבל כה מהנה ומשעשע – המצאות עבר שלא תאמינו שהיו קיימות בכלל. תרשו לי לארח אתכם בממלכת הביזאריות הכה מהנה:

כך תגני על פניך מסופות שלגים – המצאה זו נועדה להגן על עור פניהן הענוג של נשים, שחיות במדינות קרות במיוחד. אנחנו עוד מנסים למצוא מה פשרו של השפיץ החד הזה ששולט כמו מקור ציפורי על פרצופן. אישית, אנחנו מעדיפים עור פגום על הגיחוך הזה על הפנים.

1

משקפי קריאה לעצלנים במיוחד – ההמצאה הייחודית הזה נולדה באנגליה ב-1936 וחלקנו עוד זוכרים אותה בחנויות גאדג'טים בתקופות בהן אלקטרוניקה היתה שיא הטכנולוגיה ויקרה מפז, אז קנינו בחנות "לגבר" בדיזינגוף סנטר בת"א את מיטב ה'שיגועים' נטולי התכלית, ממש כמו זו.

2

פסנתר במיטה – הפחד משיתוק ילדים ששיתק את כולם בילדותנו, כנראה העביר את הממציאים על דעתם. הפסנתר הנ"ל הומצא עבור מוזיקאים המרותקים למיטתם. ואיזה מסכנים השכנים של הפסנתרנית שבתמונה, לה ממש לא נעים אפילו להעיר.

3

קרוואן ארוך במיוחד – לטייל בכיף אבל למה בקטן? מי שרוצה לטייל בקרוואן אחד עם כל המשפחה המורחבת, זה הפתרון בשבילו. מה שכן, לא מומלץ להסתובב אתו ברחובות מרכז תל אביב. זהירות בסיבובים.

4

כובע רדיו – לא תאמינו (או שכן) אבל המוצר המשולב הזה נמכר בהמוניו בארה"ב, כשהומצא ב-1931. או שלא. מה שברור שזה בדיוק החומר ממנו מורכבים מדורי הביזאר.

5

בגד ים מעץ – בר רפאלי לא תיתפס עם אחד כזה אבל כשהוא הומצא, הכוונה היתה שהעץ יאפשר ציפה וימנע את טביעתן של עלמות ענוגות שלא הלכו לחוג שחיה מעולם.

6

רדיו תינוקות – הרדיו המחובר לעריסת התינוק אמור להנעים את זמנה של האם בזמן שתינוקה ישן או להשתיק את צווחותיו בזמן שהוא צורח?

7

צ'יטי צ'יטי באנג באנג, גירסת האופניים – אם חשקה נפשכם לרכוב על אופניים ולשוט בים או באגם באותה הזדמנות, ההמצאה הבאה תוכל לעזור לכם. מצד שני, אם לא מתחשק לכם להיראות מגוחכים – הימנעו.

8

גלגל הבושה – למה אף אחד לא עצר אותם? מה שהאנשים האלה "לובשים" מעל בגד הים הרשמי, זה דמוי גלגל הצלה, שאמור להציף אותם מעל המים. אבל מה עם הבושה? אם היו תופסים אותי עם אביזר כזה הייתי מעדיפה לטבוע.

9

אופנוע של גלגל אחד – ההמצאה הבאה הגיחה לעולם בגרמניה ב-1925. אז, כמו היום, רוכבי אופנועים ניסו לעשות את זה מהיר יותר ומסוכן יותר. כמו שאתם מבינים, ההמצאה הזו לא זכתה להצלחה המיוחלת.

10

המצגת, שהיוותה השראה לכל האייטם החגיגי הזה, נמצאת כאן

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-15.12.13)

לא תאמינו ממה עשויות עבודות האמנות האלה

1
מתוך אתר האמן Mark Khaisman

שיטוט אל מחוזות אמנותיים הפגיש אותי עם העבודות של האמן מארק קייזמן, מקייב שבאוקראינה, שעובד ומציג בשנים האחרונות בארה"ב (Mark Khaisman).

העבודות של קייזמן יפות אבל הייחוד שלהן טמון בכלל בחומר ממנו יוצר קייזמן את עבודותיו: מאסקינג טייפ, אותו סרט חום ומלכלך (יש דירות בת"א שלא הצליחו להיפטר מהסימנים שהשאיר על חלונות ביתם, אי אז בימי מלחמת המפרץ הראשונה) המשמש לעטיפה או לאריזה – משמש את קייזמן לעבודה, לציור, להמחשת נפח וחלל.

ב-1982 קייזמן סיים את המכון לארכיטקטורה בקייב ומשנת 2007 הוא מציג בתערוכות קבוצתיות או יחיד בארה"ב.

אז מה בעבודות של קייזמן עובד? לא ברור אבל העבודות נראות שונות – הן לא חייבות בד כדי לחיות בפורמט שלו, והן יכולות "להסתפק" בכל חלון זכוכית או קיר מזדמן. הן מקבלות איזו חלוקה ונפח שנוצרים מרוחב סרט ההדבקה וצורתו. התוצאה ייחודית ומעניינת ונותנת ייחוד לעבודות של קייזמן.

בעבודותיו יש אלמנט פוסט דיגיטל, שעושה אותן כמעט "מפוקסלות" או כפי שהוא מגדיר את זה בעצמו (בתרגום חופשי): "אני חושב שעבודתי יכולה להיות מסווגת כפוסט-דיגיטלית, מפני שלמרות שהנושאים שייכים לתקופה מוקדמת יותר, הם חותכים את המציאות המדומה ומציגים עבודות של אור, פלסטיק מתכלה ומצד שני קצבים ודוגמאות קבועות, שכמו ביצירה מוזיקלית – חיים זה לצד זה ויחד עם זה".

סדרת הפילם נואר:

3
מתוך אתר האמן Mark Khaisman
2
מתוך אתר האמן Mark Khaisman

האמן בפעולה:

4
מתוך אתר האמן Mark Khaisman

סדרת הפורטרטים:

7
מתוך אתר האמן Mark Khaisman
6
מתוך אתר האמן Mark Khaisman
5
מתוך אתר האמן Mark Khaisman

סדרת העצמים:

9
מתוך אתר האמן Mark Khaisman
8
מתוך אתר האמן Mark Khaisman

לאתר של קייזמן ליחצו כאן, ולעמוד הפייסבוק שלו ליחצו כאן.

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-29.12.13)

הכירו את שוקו, הכלב שמצטלם עם אמנות רחוב בלונדון

1
צילום: גילי יובל

שוקו הוא חבר. הוא הכלב של ג' וג' אבל ביום החתונה שלהם, אחרי שאנשים הבטיחו לדאוג לשוקו אבל מצאו עצמם שתויים מדי על רחבת הריקודים, הבטחתי לזוג שאדאג ששוקו יצא ויטייל ויאכל עד שישובו. וכך, שוקו ואני התקרבנו.

שוקו הוא כלב חמוד מאוד ועירוני מאוד. הוא אוהב לצאת ולטייל בשכונתו ובגינת הכלבים בגן מאיר בתל אביב. ג' (זו היפה משני ה-גימלים) זיהתה את הפוטנציאל הטמון בצעיר על ארבע, והחליטה להנציחו על רקע יצירות אמנות רחוב עירוניות, בהן משופעת השכונה שלהם.

התוצאה, שהועלתה לרשתות החברתיות, גררה תגובות חיוביות מאוד והתוצאה היתה עוד תמונות ועוד פוזיציות של שוקו. לפני כמה שבועות עברה משפחתו של שוקו ללונדון. שוקו צויד במעיל מתאים וג' ממשיכה לתעד אותו ברחבי הממלכה, לשמחת עדת המעריצים ששוקו סוחב אחריו.

ביקשתי מג' לספר לנו על פרויקט "שוקו מקדם אמנות רחוב בעולם".

שוקו הוא חבר. הוא הכלב של ג' וג' אבל ביום החתונה שלהם, אחרי שאנשים הבטיחו לדאוג לשוקו אבל מצאו עצמם שתויים מדי על רחבת הריקודים, הבטחתי לזוג שאדאג ששוקו יצא ויטייל ויאכל עד שישובו. וכך, שוקו ואני התקרבנו.

שוקו הוא כלב חמוד מאוד ועירוני מאוד. הוא אוהב לצאת ולטייל בשכונתו ובגינת הכלבים בגן מאיר בתל אביב. ג' (זו היפה משני ה-גימלים) זיהתה את הפוטנציאל הטמון בצעיר על ארבע, והחליטה להנציחו על רקע יצירות אמנות רחוב עירוניות, בהן משופעת השכונה שלהם.

התוצאה, שהועלתה לרשתות החברתיות, גררה תגובות חיוביות מאוד והתוצאה היתה עוד תמונות ועוד פוזיציות של שוקו. לפני כמה שבועות עברה משפחתו של שוקו ללונדון. שוקו צויד במעיל מתאים וג' ממשיכה לתעד אותו ברחבי הממלכה, לשמחת עדת המעריצים ששוקו סוחב אחריו.

ביקשתי מג' לספר לנו על פרויקט "שוקו מקדם אמנות רחוב בעולם".

2
צילום: גילי
3
צילום: גילי יובל

"מאז, בכל בוקר בו ירדנו לטיול, חשבתי לחפש גרפיטי אחר ולצלם את שוקו מתייחס אליו בצורה כלשהי. הנה כמה דוגמאות אהובות":

4
צילום: גילי יובל
5
צילום: גילי יובל
6
צילום: גילי יובל
7
צילום: גילי יובל
8
צילום: גילי יובל

"הפתיע אותי הוא שכל הגרפיטי הזה היה ברדיוס של רבע קילומטר מהדירה שלי. כל הזמן גיליתי עוד ועוד יצירות של אמנות רחוב. הצילומים הפכו לסדרה וכך גם זיהו אותה. הוספתי את התגית dogstreetarttlv באינסטגרם כדי שכל התמונות יהיו מרוכזות במקום אחד.

"מפתיעה הדינמיות של אמנות הרחוב בתל אביב – מישהו מצייר גרפיטי. באה העירייה וצובעת בלבן, ואחרי יומיים כבר יש שם יצירה חדשה. רק בהאשטאג שנקרא #מדרגותלביאליק, שהוספתי בהמשך, אפשר לראות באותה פינה 5-6 יצירות שונות. פינה אהובה נוספת היא ברחוב פינסקר 13, שם יש קיר שהולך ומתמלא בעוד ועוד יצירות של אמנות רחוב:

9
צילום: גילי יובל
10
צילום: גילי יובל

– מה התגובות לתמונות?

"אנשים מאוד אוהבים; יש משהו בהבעות פנים של הכלב שהן מצחיקות, ממיסות ומעוררות רגשות חיוביים. לא אני המצאתי את זה, יעידו אלפי חתולים ברחבי הרשת. עם הזמן נוספו לשוקו עוקבים, חלקם אמני רחוב מרחבי העולם, ויש קהילת עוקבים די קבועה שלפעמים אפילו המליצה לנו על לוקיישנים מעניינים ברחבי תל אביב.

"אמנות רחוב היא מאד נגישה, הומוריסטית ובגובה העיניים, גם אם מדובר במסרים חתרניים. זאת לא יצירה במוזיאון או בגלריה שבה המצלם רק מתעד את היצירה שמולו או עושה selfie על רקע היצירה. כאן היתה לי ולשוקו אפשרות להגיב ליצירה, לשחק איתה, ליצור מסר קצת חדש ממסר קיים".

– האם חשבתם לעשות תערוכה?

"היה לי רעיון להעמיד תערוכה שבה התמונות של שוקו יימכרו וכל ההכנסות יתרמו לעמותה הפועלת למען אימוץ כלבים שבעליהם זנחו אותם או 'צער בעלי חיים' וכדומה. רציתי לפנות לחברות מזון לחיות, שיהיו ספונסריות אבל כאמור לא עשיתי עם זה דבר ברמה המעשית. אשמח להעמיד תערוכה למען מטרה כזו בעתיד".

– איך השפיע המעבר לאי הבריטי על דוגמן הבית?

"אין ספק שקר לו יותר. והאמת היא שבשבועיים שאנחנו פה אנחנו די מתקשים למצוא אמנות רחוב. בתל אביב הרחוב זועק מסרים מכל צורה וסוג – מחאתיים, מצחיקים, חתרניים, ונדליסטיים. ואילו בלונדון הרבה יותר נקי, ממוסד, מאורגן.

"למדנו שאמנות רחוב אמיתית צריך לחפש בשביל למצוא, ואני בטוחה שנמצא פה לוקיישנים מעולים בין מסילות רכבת לחצרות אחוריות של בניינים. בינתיים גם יצרנו האשטאג חדש לתמונות מלונדון dogstreetartldn.

– איך את מצליחה להעמיד אותו והוא ממשיך לעמוד שם?

"אני חייבת להגיד שהוא מתורגל ומתנהג כמו דוגמן מקצועי. אני מוצאת גרפיטי, אומרת לו "שב", הוא מתיישב, 'דופק' כמה מבטים וזהו ממשיכים הלאה. הכלב יודע לעבוד.

"בהתחלה היו כל מיני נסיונות לביים אותו, אבל לא רציתי שהטיולים שלנו יתחילו להיות סיוט עבורו. בתמונה הזו, למשל, ראיתי צורת לב שהיתה גבוהה יחסית אליו. אז לקחתי חמאת בוטנים וחטיף כלבים והדבקתי לו על הקיר שייראה כאילו הוא מחפש אחרי הלב:

11
צילום: גילי יובל

"את הגרפיטי הבא היה קצת יותר קשה לצלם בגלל הגובה, אז סחבתי סולם ועליו הלבשתי קרטון ואת הכל השענתי על הקיר כדי שתצא לי תמונה סבירה פחות או יותר:

12
צילום: גילי יובל

"אני משתדלת לא לעשות את זה הרבה כי הוא כלב קטן ודברים לא יציבים מפחידים אותו".

והנה כמה תמונות של שוקו בלונדון. תעקבו אחריו – אתם תתאהבו:

13
צילום: גילי יובל
14
צילום: גילי יובל

(פורסם לראשונה ב-feeder.co.il ב-12.1.14)